יהושע בן גמלא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יהושע בן גמלא היה כהן גדול בבית המקדש השני ערב החורבן. הוא היה בעלה השני של מרתא בת ביתוס - בת למשפחת כהנים ידועה בית ביתוס - ששמה נקשר גם באגדות החורבן[1]. לאחר שיהושע בן גמלא קידש אותה לאשה, היא קנתה עבורו את הכהונה הגדולה, בתשלום למלך‏[2]. לאחר מכן, הוא נשא אותה לאשה, דבר שהיה מותר לו לעשות לדעת חכמים, אף שלכהן גדול אסור לקדש אלמנה, מכיוון שנתקדשה לו לפני מינויו לכהן גדול.

על פי המקורות בחז"ל, המלך שממנו קנתה מרתא בת ביתוס את הכהונה הגדולה, הוא ינאי המלך - אלכסנדר ינאי, אך הזיהוי הזה בעייתי הן משום שינאי עצמו היה כהן גדול, והן משום שמרתא בת ביתוס נזכרת באגדות החורבן, ואילו ינאי המלך חי כ-140 שנה לפני החורבן. זיהוי אפשרי אחר למלך הוא אגריפס השני.

בסוף תקופת הנציבים של רומי בירושלים, התקיים מאבק על תפקיד הכהן הגדול ועל סמכותו בין הכהן הגדול יהשוע בן דמנאי לבין יהושע בן גמלא. שניהם הקימו יחידות של בעלי זרוע שלחמו ביניהם ברחובות ירושלים.‏[3]

הזכרתו לשבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שקניית הכהונה הגדולה, נעשתה למורת רוחם של חכמים, הם לא נמנעו מלהזכיר את יהושע בן גמלא לטובה, בזכות שני מעשים שעשה:

בן גמלא מוזכר לשבח במשנה במסכת יומא כמי שלקח את הגורלות, שנועדו להגרלת השעירים, שהיו עשויים אשכרוע (מין עץ) ועשאן זהב[4].

שבח נוסף משבחים אותו חכמים בזכות תקנתו החשובה בענייני חינוך. הוא נחשב למייסד בתי הספר בתקופת חז"ל: "אמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל, שבתחילה מי שיש לו אב מלמדו תורה, מי שאין לו אב לא היה למד תורה... עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע"‏[5]. בעקבות תקנה זאת, נקראו על שמו של בן גמלא, בתי ספר, בהם בית ספר עברי-אנגלי בפלורידה[6]. גם לשמעון בן שטח מיוחסת תקנה "שיהו תינוקות הולכין לבית הספר" והשאלה היא האם מדובר במסורות סותרות או שיהושע בן גמלא הוא זה שהרחיב את חובת הקמת בתי ספר לכל עיר והוריד את גיל החינוך לילדות[7].

קיימת מחלוקת בין בעלי התוספות בעניין זהותו של יהושע בן גמלא, המוזכר במקורות הן לשבח והן לגנאי: יש מבעלי התוספות שכתבו שאין זה אותו אדם, אלא שני יהושע בן גמלא היו, האחד נזכר לשבח, והשני לגנאי‏[8]. לעומת זאת, אחרים מבעלי התוספות כתבו שאחד הוא, ומעשיו נזכרו לשבח, אלא שדרך המינוי שלו זכתה לגינוי בפי חז"ל[9].

פעילותו במרד הגדול[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר נפילת גוש חלב בידי הרומאים נמלט יוחנן מגוש חלב לירושלים וקיבל על עצמו את הנהגת הקנאים. בהנהגתו, השתלטו הקנאים על בית המקדש, שבו שלטה עד אז ממשלת המרד המתונה בהסכמת משפחות הכהונה הוותיקות. הקנאים בחרו כהן גדול חדש, שנבחר על פי גורל. הכהנים מממשלת המרד יהושע בן גמלא וחנן בן חנן מחו על המהלכים, וכינו את הקנאים "אנשי רשע וזדון שהתמכרו לעשות רע".

בשעה שהאדומיים עמדו להיכנס לירושלים, על פי הזמנת הקנאים, ניצב בן גמלא, לדברי יוספוס פלביוס, על חומת העיר ונשא נאום מול האדומים. בן גמלא לא קיבל את טענות הקנאים, כאילו המתונים בקשו להסגיר את העיר בידי הרומאים, מה שאמור היה לבסס את התערבות האדומים בעניין. בן גמלא הזמין את האדומים להיכנס לעיר, פרוזים, ללא נשק, ולא להצטרף באופן אוטומטי לקנאים. האדומים לא שוכנעו, וכשפרצו לעיר במהלך סדר פסח הובסה ממשלת המרד. רוב חבריה, וביניהם יהושע בן גמלא, נרצחו.‏[10]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ (מסכת גיטין נו ע"א)
  2. ^ (יומא יח ע"א, יבמות סא ע"א)
  3. ^ נתן שור, תולדות ירושלים כרך א ( העיר הקדם ישראלית ועד התקופה הביזאנטית), הוצאת כנרת זמורה ביתן, 1987, עמ' 235
  4. ^ (יומא פ"ג מ"ט)
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, כא ע"א
  6. ^ Ben Gamla Charter School, home site
  7. ^ החינוך כחובת הציבור במשפט העברי
  8. ^ (תוספות-ישנים יבמות סא ע"א)
  9. ^ (ראו תוספות בבא-בתרא כא ע"א)
  10. ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ד, פרק ה, פסקה ב.