יהושע לצמן
 | |
| לידה |
2 במרץ 1906 פוקרוי, ליטא  |
|---|---|
| פטירה |
16 במרץ 1984 (בגיל 78) ראשון לציון, ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| שפות היצירה |
יידיש |
  | |
יהושע לַצמַן (ביידיש: לאַצמאַן; בכתיב יידיש סובייטי: יעשוע לאצמאנ; 2 במרץ 1906 – 16 במרץ 1984) היה משורר יידי ומורה יהודי ליטאי.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לצמן נולד בשנת 1906 בעיירה פוקרוי (אנ') שבצפון-מערב האימפריה הרוסית (ליטא), 35 ק"מ ממזרח לעיר המחוז שאוולי, במשפחה בת עשרה ילדים (רק שתי אחיותיו שרדו את השואה ועלו לישראל). בבגרותו התגורר בעיר קובנה, הבירה בפועל של ליטא העצמאית. ב-1926 סיים את לימודיו בסמינר למורים העברי בקובנה ושימש כמורה בעיר. פרסם שירים ומאמרים ספרותיים ביומוני קובנה "די אידישע שטימע", "דאָס וואָרט" ו-"פֿאָלקסבלאַט", במאספים הספרותיים הקובנאיים "מיר אַליין" (1930), "שליאַכן" (1932), "בריקן" (1937) ועוד. כן פרסם ספר שירים: "לידער און פּאָעמעס" (קובנה 1939).
נישא לחיה קליניצקאי, והיה אב לבת ובן: לילי ודניאל. לאחר מכן הכיר בגימנסיה הריאלית העברית בקובנה שבהנהלת ד"ר צמח פלדשטיין את פרידה פֶּלֶר, מורה לליטאית, נישא לה בנישואים שניים ובני הזוג היו הורים לבת, רות.
במלחמת העולם השנייה נמלט לפנים ברית המועצות, לאלמטי, בירת קזחסטן הסובייטית. אשתו פרידה גורשה עם הכיבוש הנאצי בקיץ 1941 לגטו קובנה, ולאחר חיסול הגטו הועברה למחנה הריכוז שטוטהוף, שם נספתה.[1] בתו לילי חייתה בשנות המלחמה בבית יתומים בקזחסטן. בנו בן התשע דניאל נספה בגטו.[2] בתו רות גדלה אצל משפחה מאמצת ליטאית ושרדה אף היא את השואה. הוכשרה כמנהלת חשבונות ועבדה בליטא, ולימים עלתה לישראל.
בקזחסטן הכיר לצמן את לינה, שהייתה לאשתו. בני הזוג היו הורים לבן, לאופולד לוי לצמן. לאחר המלחמה שבו לליטא הסובייטית, והתגוררו בווילנה. בשנת 1948 נאסר למשך מספר שנים. בשנת 1971 עלה לישראל. פרסם שירים ומאמרים בכתבי העת "סאָוועטיש היימלאַנד" (מוסקבה) וב"פֿאָלקס-שטימע" (ורשה), ומעת עלייתו בכתב העת הישראלי "ביַי זיך". בארץ הופיע ספר שיריו "תהילים-געזאַנגען" (תל אביב 1979).
בשנים האחרונות לחייו סבל ממחלה. נפטר בראשון לציון ב-1984, בגיל 78.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לידער און פּאָעמעס, קובנה 1939.
- תהלים-געזאַנגען: אַ ליד צום לעבן, מיט א פֿאַרטרויערט הארץ, פּאָעמעס, תל אביב: פארלאג י"ל פרץ, תשל"ט.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Rut Latzman-Peer, 'Twenty-Six Years of Expectation,' in: S. Abramovich and Y. Zilberg (Eds.), Smuggled in Potato Sacks: Fifty Stories of the Hidden Children of the Kaunas Ghetto, London: Vallentine Mitchell, 2011, pp. 365-370. (סיפורה של בתו, רות פאר)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בערל כהן, לאַצמאַן, יהושע, בספרו: לעקסיקאן פון יידיש שרייבערס, ניו יורק 1986, עמודה 321, באתר היברובוקס (ביידיש)
- בערל כהן, יִידישע שטעט און שטעטלעך אין ליטע, בספרו: יִידישע שטעט, שטעטלעך און דאָרפֿישע יִישובים אין ליטע ביז 1918: היסטאָריש-ביאָגראַפֿישע סקיצעס, ניו יורק 1991, עמ' 395 טור 2, באתר היברובוקס (ביידיש)
מפרי עטו:
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ישראל קפלן, 'בתי הספר בגיטו ומוריהם', בתוך: דב ליפץ, נתן גורן [ואחרים] (עורכים), יהדות ליטא, כרך ד: "השואה 1941–1945" (תל אביב תשמ"ד), עמ' 132 טור 2 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1818); פרידה לצמן לבית פלר: דף עד שמילאה בתה, רות פאר, במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה, אתר יד ושם.
- ^ דניאל לצמן: דף עד שמילא אחיו, לאופולד לוי לצמן, במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה, אתר יד ושם.