יהושע מונדשיין

**יהושע מונדשיין**
לידה	30 בינואר 1947; ט' בשבט ה'תש"ז; תל אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה	24 בדצמבר 2014 (בגיל 67); ב' בטבת ה'תשע"ה
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בהר הזיתים
מדינה	ישראל
השכלה	ישיבת היישוב החדש, ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש המרכזית בישראל, ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש המרכזית – 770
מקום מגורים	ירושלים
תקופת הפעילות	? – 24 בדצמבר 2014
השתייכות	חסידות חב"ד
רבותיו	הרב שלמה חיים קסלמן
	www.kramim.info

יהושע מונדשיין (ט' בשבט ה'תש"ז, 30 בינואר 1947 – ב' בטבת ה'תשע"ה, 24 בדצמבר 2014) היה היסטוריון, ביבליוגרף, וחוקר חסידות בכלל וחסידות חב"ד בפרט. עבד כספרן מומחה במחלקת כתבי-היד והארכיונים בספרייה הלאומית בירושלים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בתל אביב למרדכי שמואל ולחיה מונדשיין, משפחה דתית-ציונית. אחיו הוא פרופסור אהרן מונדשיין, מהמחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן. אחיינו הוא הרב פנחס מונדשיין.

מונדשיין למד בישיבת היישוב החדש. כילד קרא את שיחות לנוער וזכה בספר תניא, בעקבות זה נחשף לחסידות חב"ד, עבר ללמוד בשנת תשכ"ד בישיבת תומכי תמימים בכפר חב"ד, שם היה תלמידו של הרב שלמה חיים קסלמן. בתשכ"ז נסע ללמוד בישיבת תומכי תמימים במרכז חב"ד העולמי.

בכסלו תשכ"ט נשא את רחל לאה, בתו של דוד ברוומן, יו"ר ועד כפר חב"ד. בשנת תשס"ה התאלמן ונשא את דבורה קווין-אלטהויז. אחר נישואיו השתתף בקורס לספרנים חרדים שהתקיים בספריית הרמב"ם בתל אביב. לאחר תקופת מגורים קצרה בכפר חב"ד ובשכונת חב"ד בקרית מלאכי, עבר לירושלים והחל לעבוד כספרן בספרייה הלאומית. מונדשיין היה בעל תואר שני בלימודי ספרנות.

נפטר בב' בטבת, "זאת חנוכה" ה'תשע"ה, בגיל 67, לאחר כמה חודשים שבהם סבל מסרטן.

כתיבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונדשיין התמקד בשלושה תחומים עיקריים:

ביבליוגרפיה – הוא תרגם את ספרו של הביבליוגרף חיים ליברמן, הוציא לאור שני כרכים מתורת חב"ד – ביבליוגרפיה, ופרסם מאמרים בנושא.
תולדות החסידות בכלל וחסידות חב"ד בפרט – ערך מהדורה מדעית של "שבחי הבעש"ט". בשנים תשמ"ז–תשנ"ב ערך והוציא לאור ארבעה כרכים של "כרם חב"ד", שהוקדשו לעיון ולחקר משנת חב"ד ותולדות החסידות. הוא הקדיש מחקרים רבים לבירור מקורותיהם, אימותם, וגלגולי הגרסאות של סיפורי חסידים. בנושא זה פרסם באתר "שטורעם" סדרה בת עשרות פרקים בשם "סיפורים וגלגוליהם". במחקרים אלו חשף כי סיפורים שהשתרשו כ"סיפורי חסידים" הם "צ'יזבטים גמורים", כלשונו, ולא יכלו להתרחש מבחינה כרונולוגית או גאוגרפית, או שהם גלגול של סיפור שסופר על אנשים אחרים.
מנהג – במשך כארבעים שנה עסק מונדשיין בליקוט ורישום מדויק של מנהגי אדמו"רי חב"ד והשוואתם למנהגי חצרות אחרות ועדות ישראל. הוא פרסם מאמרים בעניין ובשנת ה'תשנ"ה כינס וערך מחדש, בסיוע בנו, את מנהגי החגים ומועדי השנה בשני כרכי "אוצר מנהגי חב"ד"^[1].

פרסם כ-200 פרסומים ומאמרים, חלקם בכתבי עת מדעיים (כדוגמת "תרביץ", "ציון", "קתדרה", "בקורת ופרשנות" ו"עלי ספר") וחלקם בקבצים תורניים (כדוגמת "מוריה", "קובץ בית אהרן וישראל", "אור ישראל" ו"היכל הבעש"ט"). על אחדים ממאמריו חתם בשם העט יהושע ד' לבנון^[2].

בנוסף עסק בהוצאה לאור של ספרי חסידות מכתבי יד ומהדורות חדשות מוערות. הוא היה שותף בעריכתם של עשרות ספרים מכתבי אדמו"רי חב"ד, בייחוד כתבי האדמו"ר האמצעי מחב"ד, חתנו "הצמח צדק" והרב הלל מפאריץ'. משנת תשמ"ט היה חבר ועורך ראשי במכון "אהלי שם - ליובאוויטש", שבמסגרתו הוציא לאור כתבי יד וההדיר ספרים שחיברו חסידי חב"ד לדורותיהם.

בתשס"ח ובתשע"ג יצאו לאור לרגל בר המצווה של נכדיו ספרי 'תשורה' שבהם קובצו בין השאר עשרות מכתבים שהחליף עם הרבי מלובביץ', משנת 1960 ואילך^[3].

הוא הותיר אחריו כתבים רבים. לאחר פטירתו הקימו בני משפחתו את מכון "כרמים" להוצאה לאור של כתביו.

דעותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונדשיין החזיק בדעות בלתי מקובלות בקרב רבים מן החסידים, שלעיתים קוממו עליו חסידים אחרים. כך למשל לגבי סיפורי חסידים מקובלים, כמתואר לעיל. הוא לעג לנוהג שהשתרש בקרב חסידי חב"ד "לשלוח" פתקאות שאלה לרבי מלובביץ' על ידי הכנסתן לאוסף מכתביו בספרי "אגרות קודש" והתייחסות למה שנכתב בעמוד בפתיחה אקראית כתשובה מאת הרבי. הוא טען שרוב מכתבי הרבי נפתחים במילים "מאשר קבלת מכתבכם", והצביע על כך שחסידים רבים מקבלים זאת כאישור למה ששאלו בפתקה שהכניסו לספר האגרות. כמו כן הוא חלק בחריפות על הפלג המשיחיסטי בחב"ד.

מונדשיין קבל על כך שכל השקפה ימנית נקלטת בחוגים החב"דיים ללא ביקורת. לדוגמה, הוא הביא את האמונה שהופצה בחוגי הימין ערב תוכנית ההתנתקות, שהתוכנית לא תבוצע, כיוון שמשמיים ימנעו את מימושה. לטענתו, אנשים רבים בחב"ד האמינו בכך, אף על פי שאין מקור לאמונות מסוג זה בתורת היהדות בכלל ובתורת חב"ד בפרט. מאותה סיבה התנגד מונדשיין לסיסמה "לא נשכח לא נסלח" שנופפו בה לאחר ביצוע תוכנית זו וראה בה התרסה כלפי האמונה בהשגחתו הפרטית של הבורא^[4].

הוא גם תמה על מנהגם של תלמידים, חסידים וליטאים – להשמיט בהדפסת כתבי רבותיהם דברים שסברו שאינם "לכבודם" וכדומה^[^{דרוש מקור]}.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

תורת חב"ד: ביבליוגרפיות לקוטי אמרים הוא ספר התניא, מהדורותיו, תרגומיו וביאוריו, תקנ"ו-תשמ"א, קה"ת, כפר חב"ד תשמ"ב (1981).
ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן: בעל התניא והשו"ע: ביבליוגרפיה: הלכות תלמוד תורה, שולחן ערוך, תשובות פסקי הסידור, ברכת הנהנין ונט"י, כפר חב"ד, בהוצאת קה"ת, תשמ"ד (1984)
הצופה לדורו^[5]: תולדות חייו ופעלו של הרב יקותיאל אריה קמלהאר. ירושלים : הוצאת ראובן מס, תשמ"ז
מסע ברדיטשוב: מאתיים שנה למסעו של אדמו"ר הזקן לברדיטשוב, ברסלב ומז'יבוז', תק"ע-תש"ע, קריית מלאכי : הוצאת חזק, תש"ע
המאסר הראשון: מאסרו הראשון של האדמו"ר רבי שניאור זלמן בעל התניא, מאבקי המתנגדים והחסידים בווילנא, המלשינויות ומאסריו של הגר"א מווילנא לאור תעודות ומסמכים, חדשים גם ישנים, ירושלים תשע"ב (2012)^[6]
המסע האחרון: מאתיים שנה למסעו של האדמו"ר רבי שניאור זלמן בעל ה'תניא', בעיצומה של מלחמת נפוליאון, תקע"ב-תשע"ב. לאור מסמכים ותעודות, חדשים גם ישנים, וגם: סיפורים ושמועות, דרושים ומאמרים, ירושלים תשע"ב (2012)^[7]

נדפס לאחרי פטירתו:

דברי ימי התמימים, תשע"ז
ספר סופר וסיפור, תשפ"א

כמה ספרים שההדיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבחי הבעש"ט: פקסימיל מכתב היד היחידי הנודע לנו ושינויי נוסחיו לעומת נוסח הדפוס, בצירוף מבוא ונספחים, ירושלים תשמ"ב
פני משה, ביאור על "פתח אליהו", מאת ר' חיים משה בן יעקב ליברמן, עם מבוא והוספות. בהוצאת אהלי שם, כפר חב"ד תשמ"ח
זכר יהודה - שו"ת מהרי"ל זלקינד (בטלן), עם מבוא והוספות. בהוצאת אהלי שם, כפר חב"ד תשנ"א
סדר תפלה על פי נוסח הקדוש האריז"ל עם פירוש מהרי"ד, בהוצאת מכון אהלי שם, כפר חב"ד תשנ"א
פירושים לפירושו של רש"י על התורה לרבי מלאכי הכהן, בתוך: אור עולם (קובץ), חלק א, כרך א עמודים 91–157, בהוצאת מכון ליובאוויטש, תשנ"ה
סור מרע ועשה טוב - עם הוספות מהרצ"א, בהוצאת אמת, ירושלים-ברוקלין, תשנ"ו
ספורי נפלאות - מהרה"ק ר' ישראל דוב, המגיד מווילעדניק, תרגום מיידיש (ממהדורת תרס"ב) עם מבוא קצר (והוספות מהרב גדליה אבערלאנדר). בהוצאת אור ישראל, מונסי, ניו יורק תשנ"ו
שו"ת שערי דעה - מהרב חיים יהודה ליב ליטווין מסאסניצא, בצירוף מבוא ונספחים, בהוצאת אהלי שם, ירושלים תשע"ב
זכות ישראל – מהדורא תניינא מר' ישראל בערגער (תרט"ו-תרע"ט), נדפס בפרקים בקובץ היכל הבעש"ט^[8]

כמה ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר המפתחות לספרי לקוטי שיחות של הרבי מחב"ד כרכים א-ט, קה"ת, ניו יורק תשל"ו
מגדל עז - לזכר הרב עזריאל זליג סלונים: מאמרי תורה וחסידות, מאת רבותינו ... נשיאי החב"ד וגדולי תלמידיהם", בהוצאת מכון ליובאוויטש, כפר חב"ד תש"מ^[9]
פלח הרמון, מאמרים ורשימות מאת הרב הלל הלוי מפאריץ', ירושלים, תשנ"ב
אוצר מנהגי חב"ד: ליקוטי הנהגות, הדרכות ותקנות מרבותינו ... ומנהגי אנ"ש לדורותיהם היכל מנחם, קה"ת, ירושלים תשנ"ה-תשנ"ו
אגרות בעל התורת חסד: מירושלים לריגא, איגרותיו של הרב שניאור זלמן פרדקין אל מו"ה ישעיה ברלין מריגא, תרנ"ב-תרס"ב (ירושלים תשס"א)^[1]
ספר המפתחות לספרים תורת לוי יצחק ולקוטי לוי יצחק, מאת הרב לוי יצחק שניאורסון, קה"ת, תשס"ח
רשימות הרב"ש שניאורסהן, מאת הרב ברוך שניאור שניאורסאהן, קה"ת, ברוקלין תשס"א (עורך שותף)
דרך המלך, תרגום ופענוח דרכונו של הרבי מליובאוויטש מהשנים תרפ"ח - תרצ"ג, ירושלים תשס"א.
אגרות קודש מאת רבי שניאור זלמן מליאדי, אדמו"ר הזקן, קה"ת, ברוקלין תשע"ב (עורך שותף)

תרגם[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגם מיידיש את אהל רח"ל, חלק שני מאת חיים ליברמן, ונדפס בתור: אהל רח"ל, חלק שלישי, ניו יורק, התשמ"ד, 1984

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכסלו תשכ"ט נשא את רחל, בתו של דוד ברוומן, יו"ר ועד כפר חב"ד. בשנת תשס"ה התאלמן ונשא את דבורה קווין-אלטהויז.

בנו הרב דוד, משלוחי חב"ד במוסקבה ומנכ"ל 'קרן אור אבנר' - חב"ד
בנו הרב לוי יצחק, שליח חב"ד ורב העיר סמולנסק
בנו הלל, עורך במכון הישראלי לפרסומים תלמודיים
בתו חיה נשואה לרב יצחק אהרן אקסלרוד, ראש ישיבת תומכי תמימים בפתח תקווה, בנו של הרב גדליהו אקסלרוד
בתו דינה נשואה לרב שניאור זלמן סגל, משפיע ומנהל רוחני בישיבת תומכי תמימים ברינואה, צרפת