יואב טוקר
 | |
| לידה | 16 בנובמבר 1949 (בן 74) |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| השכלה | |
| עיסוק | איש תקשורת |
  | |
יואב טוֹקֶר (נולד ב-16 בנובמבר 1949) הוא עיתונאי ואיש תקשורת ישראלי, הידוע בשל תפקידו ככתב הערוץ הראשון בפריז לאורך 26 שנים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טוקר נולד בשנת 1949 בתל אביב, בן יחיד להוריו.[1] אביו, אלחנן טוקר, היה עורך דין יליד ליטא, ואמו, רות לבית ווֹלוֹבֶלְסקי, הייתה פסיכולוגית חינוכית ילידת שווייץ.[2] במהלך לימודיו בבית הספר התיכון נסע במסגרת משלחת נוער לפריז ונקשר אל העיר, התרבות והשפה הצרפתית.[3] שירת בצה"ל ככתב העיתון "במחנה" וגלי צה"ל. לאחר שחרורו החל לעבוד ככתב בערוץ הראשון, וערך את התוכנית "מבט לחדשות". למד לתואר שני ושלישי ביחסים בינלאומיים וכלכלה בניו יורק, ובמקביל דיווח לערוץ הראשון מהאו"ם.
ב-1978 עבר להתגורר באיל סן לואי שבפריז, ולדווח משם במקביל לעבודתו על הדוקטורט, תחילה כפרילנסר ואחר כך ככתב החוץ של הערוץ הראשון בצרפת. לאחר צמצום משרות כתבי החוץ באירופה בתחילת שנות ה-90, עבר טוקר לדווח גם מאירועים חדשותיים שהתרחשו בתקופה זו ברוסיה, גרמניה, רומניה וצ'כיה. המשפט בו נהג לסיים את דיווחיו מפריז, "כאן יואב טוקר, פריז", במבטא צרפתי קל, הפך למשפט קאלט בקרב הציבור בישראל. ב-1998 ליווה מטעם הערוץ הראשון את המשלחת הישראלית לאירוויזיון בברמינגהם בהובלתה של דנה אינטרנשיונל, והיה הראשון לראיין אותה מיד לאחר שהוכרזה כזוכה. במסגרת תוכנית הסאטירה "החמישייה הקאמרית", ששודרה בשנות ה-90, שודר מערכון ידוע בו חיקה רמי הויברגר את טוקר, הסופג תלונות על כך שהוא שוהה זמן רב בצרפת ובהמשך התחזה על ידי מיקי גבע בתוכנית הסאטירה "רק בישראל".
ב-2003 הסתיים תפקידו ככתב הקבוע בפריז בעקבות קיצוצים כספיים ברשות השידור.[4] לאחר מכן עבד חצי שנה עבור ערוץ 10, ובהמשך עסק מדי פעם בדיווחים או פרשנויות לכלי תקשורת ישראלים ורשתות תקשורת זרות.
כיום מרצה טוקר בתחומי תקשורת ויחסי חוץ במכון למדע המדינה פריז (סיאנס פּוֹ) ובבית הספר האמריקאי הגבוה בפריז. בנוסף הוא משמש כפרשן בערוץ הטלוויזיה הצרפתי TV5Monde. טוקר הוא אזרח צרפתי, והוא מתגורר בסמוך למונפרנאס בפריז.
לטוקר בן אחד בשם איתי מבת זוגו לשעבר, האמנית והפסיכואנליטיקאית פרופ' ברכה אטינגר, איתה גם גידל את בתה מנישואיה הקודמים, לנה אטינגר.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יואב טוקר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- נרי ליבנה, יואב טוקר. פאריסאי, באתר הארץ, 1 בינואר 2011
- גפי אמיר, כאן יואב טוקר. עדיין כאן. הלו?, באתר ynet, 9 באפריל 2005
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ נרשמו לנשואין בתל-אביב, הצופה, 10 בנובמבר 1948.
- ^ רות (לבית וולובלסקי) טוקר, מעריב, מודעת אבל, 22 בינואר 1987; רות טוקר באתר חברה קדישא ת"א–יפו; אלחנן טוקר באתר "אבלים"; אלחנן טוקר באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
- ^ נרי ליבנה, יואב טוקר. פאריסאי, באתר הארץ, 1 בינואר 2011.
- ^ עדי רובינשטיין, כאן יואב טוקר, ישראל: מה הביא לשקיעתם של כתבי החוץ?, באתר גלובס, 27 בספטמבר 2009.