יואב פלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יואב פלד

יואב פלד (נולד ב-1947) הוא פרופסור בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ופעיל חברתי ישראלי.

חייו ופעילותו האקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יואב פלד נולד לזאבה (זיקה) ומתי פלד וגדל בירושלים. אחותו היא נורית פלד-אלחנן. שירת בצבא כטנקיסט. סיים תואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים במדע המדינה וביחסים בינלאומיים ב-1972. לאחר מכן התקבל למסלול ישיר לדוקטורט ב-UCLA, קיבל את הדוקטורט ב-1982. בין השנים 1982 עד 1984 שימש כמרצה בחוג למדע המדינה שבאוניברסיטה העברית. לאחר מכן, עד 1986, הרצה במכון למורשת בן-גוריון שבאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. מאז שנת 1986 מרצה באוניברסיטת תל אביב. סיים לימודים במשפטים וקיבל רישיון עו"ד ב-2010.

חבר באגודה האמריקאית למדע המדינה, חבר באגודה ללימודי ישראל. היה מעורכי כתב העת תיאוריה וביקורת מגיליונו השני ועד ל-2006. השתתף בייסוד כתב העת של החוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב, המרחב הציבורי, שעורכיו הם סטודנטים, למעט שני עורכיו הראשיים, פלד ומיכאל קוצ'ין.

ב-2002 קיבל את פרס אלברט חוראני מטעם האגודה ללימודי המזרח התיכון בצפון אמריקה עבור כתיבת הספר הטוב ביותר בחקר המזרח התיכון, על ספרו המשותף עם גרשון שפיר Being Israeli: The Dynamics of Multiple Citizenship. שהוא הגרסה האנגלית של הספר "מיהו ישראלי".

פעילותו החברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שהה בארצות הברית אחרי מלחמת יום הכיפורים והיה בין המקימים בלוס אנג'לס של הארגון "יוזמה", שקדם כרונולוגית לשלום עכשיו והיה בעל אידאולוגיה דומה. אחר כך קם בארצות הברית ארגון כללי בשם "ברירה", חברי "יוזמה" הצטרפו ל"ברירה" כסניף שלה בלוס אנג'לס. "ברירה" ספג ביקורת רבה מהממסד היהודי בארצות הברית ופורק ב-1979/80. כששב לישראל היה פעיל מאוד בשלום עכשיו בין השנים 1983 עד 1985.

יזם את המאבק נגד הפרטת בתי הסוהר[דרוש מקור], כאשר הרעיון עלה בזמן ממשלת העבודה ב-1999 ואחר כך הוא עניין את מי שהיה תלמידו, עו"ד אביב וסרמן, שהמשיך בכך. וסרמן יזם את העתירה לבג"ץ של חטיבת זכויות האדם במרכז האקדמי למשפט ולעסקים נגד הפרטת בתי הסוהר (בג"ץ המרכז האקדמי למשפט ולעסקים).

מחקרו המוקדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטונומיה תרבותית ומאבק מעמדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודת הדוקטורט של יואב פלד, אותה סיים ב-1982, התפרסמה באנגלית ב-1989 ובעברית ב-1997 תחת השם, אוטונומיה תרבותית ומאבק מעמדי: התפתחות המצע הלאומי של הבונד 1893-1905. הספר דן בוויכוח על שאלת הלאומיות היהודית בין הבונד, לנין ובורוכוב.

יואב פלד מתעמק בשילוב בין סוציולוגיה לאידאולוגיה ובוחן את הסוגיה כיצד מצליחה המפלגה לגייס אנשים. עד 1917 התנועה היחידה שעלה בידה לגייס מספר גדול של פועלים יהודים ולהפוך לתנועת המונים הייתה הבונד. חברי תנועת הבונד התפארו בכך שאין להם תאוריה, ופלד מנסה להסביר מדוע התאוריה אינה קוהרנטית. הבונד הפכו את חוסר הקוהרנטיות לאידאולוגיה בגלל המצב המיוחד של הפועלים היהודים בשוק העבודה. התופעה הכי משמעותית באותה תקופה, הייתה דחיקתם של הפועלים היהודים משוק העבודה, שהלכה בד בבד עם תהליך התיעוש. בעלי בתי-החרושת, שהיו מרביתם יהודים, החליפו את פועליהם היהודים בפועלים רוסים כאשר התעשייה הפכה להיות ממוכנת. התנועה הציונית ובתוכה ציונים-סוציאליסטים כמו בורוכוב, כשלה בגיוס ההמונים היהודים כי אלה לא יכלו לדגול בסולידריות יהודית כשבעלי בתי החרושת היהודים מפטרים אותם מעבודתם. הסוציאליסטים הרוסים ובראשם לנין כשלו כי לא ניתן להטיף לסולידריות מעמדית, כשהפועלים הלא-יהודים מחליפים את אלו היהודים במקום העבודה.

מכאן נשאלת השאלה, על איזה בסיס כן ניתן לארגן את הפועלים היהודים? הבונד הציעו אוטונומיה לאומית-תרבותית. היהודים הם לאום, אך לא כל היהודים, אלא היהודים דוברי היידיש של מזרח אירופה. בתור לאום מגיעה להם הגדרה עצמית לאומית, שתתבטא באוטונומיה. הדבר שהשתמע מכך זו מערכת חינוך אוטונומית ביידיש. התפישה הזו הייתה מלאה בסתירות, ושני הצדדים טרחו להראות להם את הסתירות, הן לנין והן בורוכוב.

תשובת הבונד הייתה כי אנו איננו תאורטיקנים, אנחנו אנשי מעשה. לכם תאוריה יפה ולנו עשרות אלפי פועלים יהודים שהצלחנו לגייס במחתרת. המסקנה מכל זה היא שעל מנת להצליח פוליטית לא צריך תאוריה, אלא נוסחה מגייסת (גם תנועת ש"ס פעלה כך, ולכן הצליחה בצורה דומה) הבונד מצאו את הנוסחה המגייסת לקהל שאותו רצו לגייס.

חקר החברה הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרו של יואב פלד בעשרים השנים האחרונות עוסק בחברה ובפוליטיקה הישראלית. פלד אינו עושה הבחנה בין חברה לפוליטיקה. הוא חוקר את החברה הישראלית בעיקר דרך הפרספקטיבה של האזרחות. במסגרת זו הוא מתמקד באזרחות של קבוצות מיעוט (קבוצות "שוליות" או "מודרות" בשפתו), בראש ובראשונה ערביי ישראל, ופרט להם גם המזרחים.

זרים באוטופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין מאמריו של יואב פלד שקיבלו תהודה היה מאמרו משנת 1993 זרים באוטופיה: מעמדם האזרחי של הפלסטינים בישראל, שפורסם בכתב העת תיאוריה וביקורת. המאמר עוסק באזרחותם של האזרחים הפלסטינים. פלד עושה במאמר זה הבחנה בין שני סוגי אזרחות: אזרחות ליברלית ואזרחות רפובליקנית. טענתו היא שליהודים ישנה אזרחות רפובליקנית, שהיא הרבה יותר משמעותית ואילו לערבים יש אזרחות ליברלית, הווי אומר, יש להם זכויות כלשהן כאזרחים, אך אין להם אפשרות להשתתף בקביעת סדר היום החברתי המשותף. פלד הכניס למחקר את ההבחנה בין שני סוגי האזרחות הללו, שמאז מרבים להשתמש בה.

ש"ס והפרוגרמה האינטגרטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלד פרסם את המאמר האקדמי הרציני הראשון על ש"ס.‏[1] במאמרו על ש"ס שואל פלד את השאלה, מדוע הצליחה ש"ס לארגן את המזרחים מבחינה פוליטית, במקום שאף אחד אחר לפניה לא הצליח לעשות זאת? ש"ס עשתה נפשות לא בקרב המזרחים כולם, כי אם סחפה לשורותיה את המזרחים העניים. טיעונו של פלד הוא שש"ס הצליחה כי היא הציעה להם פרוגראמה אינטגרטיבית ולא בדלנית. בניגוד לאליטה האשכנזית שטענה אחרת, כל הסיסמאות של המפלגות המזרחיות היו אינטגרטיביות - אולם הן נתפשו כנבדלות. ש"ס לא הציעה להחזיר את עטרת המזרחיות ליושנה, כי אם את עטרת היהדות. ש"ס המציעה הזדהות יהודית היא נוסחה מוצלחת, כי היא אינה מחייבת לבחור בין זהות מזרחית לזהות ישראלית. זו אינה זהות מזרחית שמיוצגת אל מול הישראלית, כפי שנתפשו מצעיהם של תנועות הפנתרים השחורים או תמ"י, זו נוסחה שמאפשרת להזדהות כמזרחים וכישראלים בעת ובעונה אחת.

בשנת 2001 ערך ספר ובו אוסף מאמרים על ש"ס שנקרא ש"ס: אתגר הישראליות.

מיהו ישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הספר מיהו ישראלי כתב יואב פלד ביחד עם גרשון שפיר והוא הספר הכוללני ביותר שיצא עד היום על החברה הישראלית. ספר זה משתמש באותה הפריזמה בה בחן את ש"ס על מנת לנתח את החברה כולה. בין הקבוצות הנבחנות בספר הן: המזרחים, הערבים, העולים של שנות התשעים ומהגרי העבודה. הספר מנסה להראות כיצד הקבוצות החברתיות מתמקמות, כשהמפתח להראות זאת הוא באמצעות סוגיית האזרחות, במשמעות הכי רחבה שניתן להעניק למילה, הכוללת את אופן ההשתלבות של הקבוצה בחברה ותנאיה החברתיים. בספר הוא דן במובנו של המושג אזרחות כסך כל האופנים שבהם הקבוצה משתלבת בחברה. הספר זכה בגירסתו האנגלית לפרס בשנת 2002 מטעמה של האגודה ללימודי המזרח התיכון בצפון אמריקה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Yoav Peled, Class and Ethnicity in the Pale: The Political Economy of Jewish Workers' Nationalism in Late Imperial Russia. London: Macmillan and New York: St. Martin's Press, 1989.
  • יואב פלד, אוטונומיה תרבותית ומאבק מעמדי: התפתחות המצע הלאומי של הבונד, 1893-1903. תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997.
  • Gershon Shafir, Yoav Peled, Being Israeli: The Dynamics of Multiple Citizenship. Cmabridge: Cambridge Univeristy Press, 2002.
  • יואב פלד וגרשון שפיר, מיהו ישראלי. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב ההוצאה לאור, 2005.
  • Yoav Peled, The Challenge of Ethnic Democracy: The State and Minority Groups in Israel, Poland and Northern Ireland. Routledge, 2013.

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Yoav Peled, Noah Lewin-Epstein, Guy Mundlak, Jean Cohen (eds.) Democratic Citizenship and War, London: Routledge, 2010.
  • Shlomo Ben-Ami, Yoav Peled and Alberto Spektorowski (eds.), Ethnic Challenges to the Modern Nation State. Basingstoke: Macmillan, 2000.
  • Gershon Shafir, Yoav Peled (eds.), The New Israel: Peace and Economic Liberalization/ Boulder: Westview, 2000,
  • יואב פלד (עורך), ש"ס: אתגר הישראליות. תל אביב: ידיעות אחרונות, 2001.
  • יואב פלד ועדי אופיר (עורכים), ישראל: מחברה מגויסת לחברה אזרחית?. תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2001.

מאמרים בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יואב פלד, "זרים באוטופיה: מעמדם האזרחי של הפלסטינים בישראל", תיאוריה וביקורת, 3, 1993, עמ 21-35.
  • ז'וזה ברונר ויואב פלד, "על אוטונומיה, יכולות ודמוקרטיה: ביקורת הרב-תרבותיות הליברלית", בתוך מנחם מאוטנר, אבי שגיא ורונן שמיר (עורכים) רב-תרבותיות במדינה דמוקרטית ויהודית: ספר הזיכרון לאריאל רוזן-צבי ז"ל. תל אביב: רמות אוניברסיטת תל אביב, 1998, עמ' 131-107.
  • יואב פלד, "האם תהיה ישראל מדינת כל אזרחיה בשנת המאה שלה?", מחקרי משפט י"ז:1, 2001, עמ, 89-73.
  • יואב פלד, "הפשע משתלם: מה ניתן ללמוד מהניסיון האמריקאי בהפרטת בתי סוהר?", הסניגור 82, 2004, עמ' 9-5.
  • יואב פלד, "אזרחות", בתוך ניצה ברקוביץ' ואורי רם (עורכים), לקסיקון ל(אי|) שוויון. באר שבע: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון, 2006, עמ' 37-31.

מאמרים באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Y. Peled, N. Rouhana, "Transitional Justice and the Right of Return of the Palestinian Refuges", Theoretical Inquiries in Law, 5:2, 2004, pp. 317-332.
  • Y. Peled, "Profits or Glory? The 28th Elul of Arik Sharon", New Left Review, 29, September-October 2004, pp.47-70.
  • Y. Peled, "The Or Commission and Palestinian Citizenship in Israel", Citizenship Studies, 9:1, 2005, pp. 89-105.
  • Y. Peled, D. Navot, "Ethnic Democracy Revisited: On the State of Democracy in the Jewish State", Israel Studies Forum, 20:1, 2005, pp. 3-27.
  • Y. Peled, "From Zionism to Capitalism: The Political Economy of the Neoliberal Warfare State in Israel", in J. Beinin and R. Stein (eds.), The Struggle for Sovereignity: Palestine and Israel, 1993-2005, Stanford University Press, pp. 38-53.
  • Y. Peled, "The End of Palestine? Debating Middle East Solutions", New Left Review, 38, March-April 2006, pp. 21-36.
  • Y. Peled, "No Arab Jews There: Shas and the Palestinians", Palestinian Review of Society and History, 1, 2006, pp. 112-136, in Arabic.
  • Y. Peled, "Towards a Post-Citizenship Society? A Report from the Front", Citizenship Studies, 11:1 (10th anniversary issue), 2007, pp. 95-104.
  • Y. Peled, "Citizenship Betrayed Israel's Emerging Immigration and Citizenship Regime", Theoretical Inquiries in Law, 8:2, July 2007, pp. 333-358.
  • Y. Peled, “Ethnic Democracy and the Contraction of Minority Citizenship: Jewish Citizens in Inter-War Poland and Palestinian Citizens in Israel”, Ethnic and Racial Studies, 34:1, 2011.
  • D. Navot, Y. Peled "Towards a Constitutional Counter-Revolution in Israel?" Constellations, 16:3, 2009, pp. 429-444. * Y. Peled "The Evolution of Israeli Citizenship: An Overview," Citizenship Studies, 12:3, 2008, pp. 335-345.
  • Y. Peled, D. Navot, "Private Incarceration: Towards a Philosophical Critique," Constellations, 19:2, 2012, pp. 216-234.
  • Y. Peled, “The Viability of Ethnic Democracy: Jewish Citizens in Inter-War Poland and Palestinian Citizens in Israel,” Ethnic and Racial Studies, 34:1, 2011, pp. 83-102.
  • H. Herman Peled, Y. Peled, “Post-Post-Zionism? Confronting the Death of the Two-State Solution” New Left Review 67, 2011, pp. 97-118.
  • D. Navot, Y. Peled, "Towards a Constitutional Counter-Revolution in Israel?" Constellations, 16:3, 2009, pp. 429-444.
  • Y. Peled, "The Evolution of Israeli Citizenship: An Overview," Citizenship Studies, 12:3, 2008, pp. 335-345.
  • Y. Peled, “Citizenship Betrayed: Israel’s Emerging Immigration and Citizenship Regime,” Theoretical Inquiries in Law, 8:2, 2007, pp. 333-358.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Peled, Yoav, "Towards a Redefinition of Jewish Nationalism in Israel? The Enigma of Shas", Ethnic and Racial Studies, 21:4, 1998, pp.703-727