יואב שורק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יואב שורק (שלזינגר), פובליציסט וחוקר. עורך המוסף הספרותי-תורני שבת בעיתון מקור ראשון.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו
נולד ברחובות ב-1970, למד בישיבות מרכז הרב, בית אל ובית אורות; בוגר האוניברסיטה הפתוחה במדעי הרוח ובעל תואר שני בהיסטוריה יהודית. במהלך לימודיו הישיבתיים יזם וערך בטאון של תלמידי ישיבות גבוהות, בשם אור חוזר. העלון נתקל בביקורת ואף הוחרם בחלק מהישיבות בזרם מרכז הרב).
במהלך לימודיו בבית אורות הוציא לאור את 'פרקים לתשעה באב', שלוקטו מתוך כתבי הראי"ה קוק, ואת 'חיים הם למוצאיהם', על לימוד התורה בבית המדרש של חז"ל ועל אופיה החי של תורה שבעל פה. כשלמד בישיבת בית אל התמנה כחבר מערכת נקודה, ושם פרסם שורת מאמרים ארוכה סביב הצורך בהתחדשות דתית, וכן מדור קבוע על עולם הישיבות והיצירה התורנית החדשה ('חצר בית המדרש'). כאברך ותיק יחסית, בשנת תשנ"ו, התבקש לעזוב את ישיבת בית אל, בשל מורת הרוח של ראשי הישיבה מדעותיו שקראו, לדעתם, תיגר על החינוך הישיבתי. זאת בעקבות פרסום הקונטרס 'חזרו ויסדום', על הצורך בהתחדשות התורה שבעל פה ובשינויים בחינוך הישיבתי.
בהמשך בילה שורק שנה כעמית מחקר ב"מרכז שלם" בירושלים וביצע גיחה קצרה לעולם ההי-טק כמתכנת מחשבים. במהלך תקופה זו ייסד וערך את כתב העת קצר הימים ארץ ישראל, שעסק באיכות הסביבה מזווית יהודית. לאחר עזיבת עולם המחשבים היה שותף לצוות המייסד של ערוץ התכלת. במהלך כהונתו השנייה של ח"כ בני אלון כשר התיירות שימש שורק כעוזרו והשתתף בניסוח המתווה האזורי לשלום. עם רכישת העיתון מקור ראשון על ידי שלמה בן צבי, נעשה שורק שותף לפיתוח הקונספט החדש של העיתון. כחלק מקונספט זה פותח המוסף שבת, המשלב באופן ייחודי תכנים כלליים ותורניים, ושורק נעשה עורכו.
שורק הוא חתנו של הרב בנימין הרלינג, שנהרג בהר עיבל בסוכות 2001, ואף ערך עליו ספר זיכרון הנקרא 'איש ימינך'. הוא תושב עפרה, נשוי ואב לשישה.
[עריכה] הגותו
שורק כותב מגיל צעיר (עוד בהיותו בחור ישיבה) בתחומים של ביקורת התרבות הדתית-לאומית, מזווית הגותית ופוליטית. גם לאחר מכן המשיך שורק לעסוק בהלכה ובבעיות החינוך והחברה הדתית. חלק ממאמריו עוררו הדים רבים.
[עריכה] משנתו התורנית
בקונטרסים "חיים הם למוצאיהם" ו"חזרו ויסדום" הביע שורק חזון של תחיית התורה כלימוד יצירתי ובעל סמכות חידוש הלכתית, וביקר את דרכי הלימוד בישיבות. גם מאוחר יותר, במאמר "דרושה מהפכה" שפרסם ב"אקדמות" (בטאון בית מורשה גיליון ה'), ובגיליון 2 של כתב העת תכלת, קרא לחולל מהפכה בעולם ההלכתי. חזון זה מסתמך, לדבריו, על משנתו של הראי"ה קוק. דבריו אלו עוררו תשומת לב בעולם התורה הדתי ציוני וזכו לתגובות חריפות מפי כמה רבנים מזרם זה (כמו הרב ישראל רוזן, אקדמות ו').
את ייחודה של גישתו ניתן לסכם כתפיסה פוסט-אורתודוקסית, כלומר כזו שמאמינה שניתן וצריך להוסיף לשלשלת היצירה של תורה שבעל פה חוליות חדשות, שישיבו, לדעתו, את התורה להיות רלוונטית לעם שלם, במקום להיות משנה אידאולוגית של מגזר או כת. גישה זו ניכרת בין השאר ברצון להשיב את יכולת החידוש והסמכות לשיח ההלכתי, לא כהתרסה ביחס למסורת האורתודוקסית אלא כקומה נוספת על גביה. כדי לבטא את הצורך בשחרור המחויבות היהודית מהזיקה האוטומטית לאורתודוכסיה ולחברה הדתית, העלה שורק את רעיון 'הסרת הכיפות', פעולה כמעט חסרת חשיבות מבחינה הלכתית אך רבת משמעות מבחינה סמלית. כשנה וחצי לאחר העלאת הרעיון, יישם אותו שורק הלכה למעשה בחייו האישיים.
שורק ערך שניים מספריו של דניאל שפרבר ('דרכה של הלכה' ו'נתיבות פסיקה') המבטאים גישה דומה.
[עריכה] הצורך ביזמה אנושית
בעשרות המאמרים שפרסם מופיעה תפיסתו האמונית רק מבין השורות של משנתו הפוליטית וקריאותיו לחידוש תורה שבע"פ. על הציר שבין ציפייה לישועה והשתדלות האדם ממקם עצמו שורק בצורה קיצונית בקוטב השני. במאמריו חוזר שוב ושוב המוטיב של נטילת היוזמה בידי האדם ולקיחת האחריות, בעוד "סייעתא דשמיא" מקבלת משמעות מופשטת, כמעט מינורית.
[עריכה] עמדותיו הפוליטיות
דעותיו הפוליטיות באות בעיקר על רקע אהבתו העמוקה לציונות. במאמריו ניכר כי האקטיביסטיות ונטילת היוזמה הציונית שבתה אותו בקסמה. שורק נודע בדעותיו הימניות הרדיקליות בתחום הכלכלי. תפיסתו הפוליטית מאופיינת בפרגמטיות והוא רמז כי עבור תמורה נאותה למפעל הציוני היה מוכן לוויתורים טריטוריאליים. התנגדותו להתנתקות נומקה בנימוקים מוסריים ובזכויות הפרט ולא בנימוקים דתיים.
