יואכים פרינץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יואכים פרינץ, שנות ה-70'

הרב יואכים פרינץ (Joachim Prinz; ‏ 10 במאי 1902 - 30 בספטמבר 1988) היה רב רפורמי, ממנהיגי יהדות גרמניה לפני השואה ומראשי יהדות ארצות הברית. כיהן בין היתר כנשיא הקונגרס היהודי האמריקאי, כסגן יו"ר הקונגרס היהודי העולמי והיה חבר ההסתדרות הציונית העולמית. כמו כן היה מקורב לתנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית ונאם לצד מרטין לותר קינג ואחרים בטקס הנעילה של המצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות ב-1963 (בו נשא קינג את נאומו "יש לי חלום").

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרינץ נולד בכפר ליד אופולה שבשלזיה (כיום בשטח פולין, דאז בשטח פרוסיה) וזכה לחינוך יהודי. ב-1917 הצטרף לתנועת הנוער הציונית "בלאו וייס". בגיל 21 כבר היה בעל תואר דוקטור מאוניברסיטת גיסן והחל לכהן כרב ומורה בבית המדרש לרבנים בברסלאו. בשנת 1926 התמנה לרבה של קהילת ברלין הליברלית, תפקיד בו החזיק עד 1936.

עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933 פרסם ספר מוזר בכותרת "Wir Juden" ("אנו היהודים") בו הוא משבח את היטלר וטוען שמדינה המושתתת על טוהר גזע היא ראויה וכיוון שהיהודים אף הם גזע טהור השומר על טהרתו, מדינה המעלה על נס את טוהר הגזע אמורה לבין את התבדלותו של הגזע היהודי ואת שאיפתו לעצמאות לאומית, "כי אנחנו, גם הם נגד נישואי תערובת". פרינץ הדגיש את הקרבה בין האידאולוגיה הנאצית לציונות, בה ראה את הנציגות המובהקת של היהדות, שמבקשת ליהודים קיום עצמאי, טהור ונפרד והאמין שהממשלה הנאצית תסכים לשאת ולתת עם נציגים ציוניים על בסיס הבנה הדדית[1][2]. עד מהרה הבין שאין תועלת בדין ודברים עם הממשלה הנאצית והחל לסבור שאין כל היגיון בהשארות בגרמניה והטיף ליהודים לעזוב את גרמניה מהר ככל האפשר. עם זאת, הוא עצמו נשאר בגרמניה עד 1937 ואף נעצר מספר פעמים על ידי הגסטאפו, עד שחולץ והיגר לארצות הברית בסיועו של סטיבן וייז.

עם הגיעו לארצות הברית התיישב פרינץ בניוארק, ניו ג'רזי והיה למנהיג קהילת בית הכנסת Temple B'nai Abraham. הוא היה חבר פעיל ב-United Palestine Appeal (שהפכה למגבית היהודית המאוחדת) לגיוס תמיכה בסוכנות היהודית. במהלך השנים הפך למנהיג בולט בקרב יהדות ארצות הברית וכיהן בתפקידים רשמיים כנשיא הקונגרס היהודי האמריקאי (19581966), מנהל הוועידה לתביעות יהודיות חומריות כנגד גרמניה ונמנה עם מייסדי ועידת הנשיאים (והיה היו"ר שלה בשנים 1965-1967). פרינץ קיים קשרים ידידותיים עם מנהיגי מדינת ישראל, אך לא עלה אליה. לפיכך זכה לבוז, למשל מאת משה שמיר שכינה אותו "נסיך (פרינץ=נסיך) יהודי אמריקה" ושאל מדוע אינו עולה לארץ[3]. פרינץ נימק את סירובו לעלות במונופול שיש ליהדות האורתודוקסית על חיי הדת במדינת ישראל ובאי-קבלתם של אורחות החיים, המנהגים והמסורות הדתיות והקהילתיות של עולים רפורמים מארצות הברית על ידי הממסד הדתי בישראל‏[4].

פעילות מרכזית נוספת של פרינץ הייתה עם התנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית. הוא ראה זהות בין תלאות האפרו-אמריקאים, ההפרדה הגזעית וחוסר השוויון ממנו סבלו לבין התלאות אותם סבלו היהודים לאורך הדורות. בין היתר שיתף פעולה עם מרטין לותר קינג, צעד במצעד הגדול לוושינגטון ונשא את נאומו מיד לפני שעלה קינג לדוכן לשאת את נאום "יש לי חלום". בנאומו אמר שלפי ניסיונו בגרמניה הנאצית החטא הגדול ביותר של האנושות הוא השתיקה נוכח עוולות[5].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יואכים פרינץ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]