יואניס קולטיס
 |
ערך שניתן לשפר את מקורותיו
| |
| ערך שניתן לשפר את מקורותיו | |
 | |||||||
| לידה |
1773 סיראקו, האימפריה העות'מאנית  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
31 באוגוסט 1847 (יוליאני) (בגיל 74 בערך) אתונה, ממלכת יוון | ||||||
| מדינה |
האימפריה העות'מאנית, ממלכת יוון | ||||||
| השכלה |
אוניברסיטת פיזה | ||||||
| מפלגה |
המפלגה הצרפתית | ||||||
| בן או בת זוג |
Marquise de Pouizeron Maria Palaska | ||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
יואניס קולטיס (Ιωάννης Κωλέττης נכתב גם כקולתיס, 1773 לערך – 31 באוגוסט 1847) היה פוליטיקאי יווני ששיחק תפקיד מכריע במלחמת העצמאות היוונית, מלא תפקיד מרכזי בחיים הפוליטיים של המדינה היוונית כראש המפלגה הפרו-צרפתית וכיהן פעמיים כראש ממשלת יוון.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קולטיס נולד בכפר סיראקו (Συρράκο ) במחוז משנה יואנינה שבמחוז אפירוס למשפחה ממוצא וולאכי. סיים את בית הספר המקומי ובעידוד ותמיכה של דודו, גיאורגיוס טורטוריס (Γεώργιος Τουρτούρης) נסע ללמוד רפואה בפיזה, הושפע מאגודת הקרבונארי והתחיל לתכנן את חזרתו לאפירוס על מנת להשתתף במאבק העצמאות של יוון.
בשנת 1810 לערך חזר ליוון, השתקע בעיר יואנינה, שם שמש כרופא ולאחר שצבר מוניטין גויס כרופאו האישי של מוכתאר, בנו של עלי פאשא. ב-1819 הצטרף לפיליקי אטריה. הוא נשאר ביואנינה עד מרץ 1821 וחזר לכפר הולדתו במטרה להפיץ את בשורת המהפיכה לרומליה אך מאמציו נכשלו בגלל התגובה המהירה של הצבא העותמאני ולכן נמלט לפלופנסוס.
קריירה פוליטית מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלוש המעצמות האירופאיות של אותה תקופה (רוסיה, בריטניה וצרפת) תמכו בעצמאות יוון מהאימפריה העות'מאנית והיו מעוניינות, כל אחת בנפרד, בהשפעה על המדינה המתהווה. המפלגות ביוון נבדלו אחת מהשנייה בעיקר במעצמה אליה נקשרו וממנה שאפו לקבל תמיכה. מנהיגי פיליקי אטריה היו מזוהים עם רוסיה, מפלגתו של אלכסנדרוס מוורוקורדטוס (Αλέξανδρος Μαυροκορδάτος) זוהתה עם בריטניה (ונתמכה על ידי לורד פלמרסטון) וקולטיס שיצר קשרים עם הצרפתים בתקופה בה היה בחצרו של עלי פאשה היה מנהיג המפלגה הפרו-צרפתית. קולטיס ביסס את כוחו על יחסיו עם מנהיגי רומליה כמו גם על יכולתו לחסל את יריביו באמצעות פעולה מאחורי הקלעים.
באספה הלאומית היוונית הראשונה באפידאורוס ב-20 בדצמבר 1821 הוא היה נציג אפירוס והתמנה לחבר בוועדה לניסוח "משטר ביניים", שנחקק ב -1 בינואר 1822. ב-1822 מונה לשר הפנים. לאחר האספה הלאומית היוונית השנייה באסטרוס ב-1823 הוא מונה למושל האי אוויה והצליח לסלק כוחות עות'מאניים מהאי. במקביל, הוא המשיך בפעילותו הפוליטית, שהביאה לבחירתו כחבר בגוף המחוקק, תפקיד שבו החזיק עד 1826.
בסוף 1824, במהלך מלחמת האזרחים בין הפלגים המורדים ביוון עמד בראש מפלגת הרומליוטים (אנשי מרכז יוון) והביס את מפלגת המוריאוטים (אנשי הפלופונס) שהתנגדו למנהיגותו של גאורגיוס קונדוריוטיס (Γεώργιος Κουντουριώτης) שהיה נשיא הוועד הפועל השלישי של המנהל הזמני של יוון. אולם באספה הלאומית היוונית השלישית, שינה את דעתו ותמך במפלגה הפלופונסית. בתמורה תמכה המפלגה הפלופונסית במינויו לאמן חיילים מתסליה ומקדוניה, במטרה לפגוע במשאבים העות'מאנים באטלנדי (Αταλάντη) לחוף הים האיגאי במרכז יוון. המבצע נכשל בגלל חוסר ניסיונו הצבאי, וזה פגע במוניטין שלו.
פעילות בתקופת הרפובליקה ההלנית הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאשר יואניס קפודיסטריאס נכנס לתפקיד ב-24 בינואר 1828 מונה קולטיס כמושל האי סאמוס וביולי 1829 כשר ההגנה.
ב-9 באוקטובר 1831 נרצח קפודיסטריאס. במאבקים הפנימיים שנמשכו עד 1832, קולטיס הנהיג פעם נוספת את מפלגת הרומליוטים. הוא היה חבר בשלוש הוועדות המושלות השונות שהנהיגו את יוון בין 9 באפריל 1832 - 6 בפברואר 1833. הוא נעזר בחיילים הצרפתים שנותרו מחיל המשלוח שנשלח למאבק בצבא העות'מאני.
תיאודורוס קולוקטרוניס (Θεόδωρος Κολοκοτρώνης), אבגוסטינוס קפודיסטריאס וקולטיס ניסו להקים ממשלה אך הניסיון התמוסס עקב חילוקי דעות קשים בין השותפים לקואליציה.
קולטיס נחשב כאחראי לכליאתו ורציחתו של גיבור מלחמת העצמאות היוונית אודיסיאס אנדרוצוס (Οδυσσέας Ανδρούτσος) וכן להיפרדותם של דימיטריוס איפסילנטי ומנטו מברוגנוס ולהגלייתה של האחרונה מנאפפליו למיקונוס.
פעילות פוליטית בתקופת המלוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קולטיס השתתף בממשלותיהם של ספירידון טריקופיס ואלכסנדרוס מברוקורדטוס וכיהן פעם ראשונה כראש ממשלה בין 31 במאי (12 ביוני)[1] 1834 ועד 20 במאי (1 ביוני) 1835.
עם הגעתו של המלך אותון, מונה הרוזן יוזף לודוויג פון ארמנספרג הבווארי להיות ראש ממשלת יוון, העביר את הממשל מנאפפליו לאתונה וקולטיס מונה להיות שר הימייה ושר הביטחון. ב-1835, הוא נשלח לצרפת כשגריר, שם הוא יצר קשרים עם פוליטיקאים ואינטלקטואלים צרפתים.
לאחר ההפיכה שפרצה באתונה ב-3 בספטמבר 1843, שאילצה את המלך אותון להעניק חוקה. קולטיס חזר ליוון מתוך מטרה להתמודד בבחירות והשיב לחיים את המפלגה הצרפתית. מ-3 באוקטובר 1843 כיהן כשר בלי תיק בממשלתו של אנדריאס מטאקסס (Ανδρέας Μεταξάς), ב-8 בנובמבר 1843 נבחר כנציג לאספה הלאומית, ב -19 בנובמבר הוא נבחר כחבר הנשיאות של האספה הלאומית וב -21 בנובמבר מונה לחבר בוועדה לניסוח חוקה. במהלך הדיונים על החוקה ב-11 בינואר 1844 נשא נאום רב-רושם על כך שכל היוונים נולדו חופשיים ושווים בין אם הם חיים בטריטוריה שבשליטת יוון ובין אם מחוץ לה, בכך היה קולטיס אחד ההוגים ומראשי התומכים של "רעיון יוון הגדולה" (Μεγάλη Ιδέα, "מגאלי אידאה"), על פיו יש להקים מחדש את האימפריה הביזנטית שתכלול בתחומה את ארץ יוון והפזורות היווניות, מאנטוליה ועד הדנובה, אימפריה שבירתה היא קונסטנטינופול – מושב הפטריארכים האורתודוקסים. הנוסח הסופי של החוקה אושר באספה הלאומית ב-4 במרץ 1844.
מטאקסס כיהן כראש הממשלה בין 15 בספטמבר 1843 ל-28 בפברואר 1844, החליף אותו למשך חודש אחד האדמירל קונסטנטין קנריס כנציג המפלגה הרוסית ואחריו אלכסנדרוס מברוקורדטוס כנציג המפלגה הבריטית.
בד בבד עם אשרור החוקה הוחלט לקיים בחירות. בבחירות שהחלו ב-6 ביוני זכתה המפלגה הרוסית בראשות מטאקסס ל-55 מושבים, המפלגה הבריטית ב-28 והמפלגה הצרפתית של קולטיס ב-20. קולטיס כראש המפלגה הצרפתית הקים ב-6 באוגוסט קואליציה עם המפלגה הרוסית. מאבקים פנימיים בתוך הקואליציה דחפו את מטאקסס להתפטר מהקואליציה וקולטיס נבחר ב-18 באוגוסט בפעם השנייה בחייו לראש הממשלה וכהן עד מותו ב-1847 כלומר יציבות יחסית של הממשלה אחרי חילופי שלטון תכופים קודם לכן. שלטונו היה מאוד ריכוזי, עד כדי האשמתו בדיקטטורה, הוא פעל לשיקום הכלכלה היוונית וניסה להגיע להסכמה בינלאומית להרחבת גבולות המדינה. יחסי יוון עם האימפריה העות'מאנית התדרדרו בתקופתו עד כדי תקרית דיפלומטית בתחילת 1847 שהובילה לניתוק היחסים בין יוון לאימפריה העות'מאנית.
בסוף 1846 החלה בריאותו להתדרדר. עריקת מספר חברי קואליציה לאופוזיציה גרמה לקולטיס לבקש מהמלך לפזר את הפרלמנט ב-14 באפריל 1847 ולהכריז על בחירות חדשות ביולי. בבחירות אלו זכתה מפלגתו ברוב, הוא נפטר מדלקת ריאות ב-31 באוגוסט 1847
יורשו של קולטיס כראש ממשלה היה שר המלחמה קיצוס טזוולס מהמפלגה הרוסית.
בנו של קולטיס היה אנטישמי והיה מעורב בהתקפה על ביתו של השגריר הבריטי היהודי דוד פסיפיקו באתונה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תאריך יוליאני/גרגוריאני