יובל דיסקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יובל דיסקין
נולד 11 ביוני 1956 (בן 58)
גבעתיים Flag of Israel.svg  ישראל
השתייכות שירות הביטחון הכללי
תקופת שירות 1978 ואילך
תפקידים בשירות

ראש האגף לענייני ערבים, מפקד מרחב ירושלים, סגן ראש השב"כ, יועץ לראש המוסד, ראש השב"כ

יובל שלום דיסקין (נולד ב-11 ביוני 1956 בגבעתיים) הוא איש ביטחון ישראלי שכיהן בשנים 2011-2005 כראש שירות הביטחון הכללי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסקין גדל והתחנך בגבעתיים. באוגוסט 1974 התגייס לצה"ל והתנדב לסיירת שקד[1]. בסיירת עבר דיסקין מסלול הכשרה כלוחם וכן עבר קורס מ"כים חי"ר וקורס סיור. עם תום המסלול השתתף באימונים ופעילות מבצעית במסגרת הסיירת‏[2]. לאחר מכן יצא לקורס קציני חי"ר ועם סיומו שב לסיירת כמפקד צוות[3]. בשנת 1978 השתחרר מצה"ל לאחר ששימש כסגן מפקד פלוגה בסיירת.

פעילות בשב"כ[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסקין התגייס לשב"כ בחודש מאי 1978, ושירת כרכז שטח בנפת שכם. בזמן מלחמת לבנון פעל בביירות ובצידון. בשנת 1984 מונה לרכז נפת שכם, ועד שנת 1989 שירת גם כרכז נפות ג'נין וטול-כרם.

בשנת 1990 מונה לראש מחלקת סיכול טרור באגף לעניינים ערביים. בתקופה זו היה אמון על בניית קשרים ביטחוניים עם מנגנוני הביטחון הפלסטיניים. בשנת 1994 מונה לראש האגף. בשנת 1996 היה מעורב בתהליך הפקת הלקחים של שירות הביטחון הכללי מפיגועי ההתאבדות בישראל של פברואר-מרץ 1996, והטמעתם ביחידות השירות.

בשנת 1997 מונה למפקד מרחב ירושלים. בשנים אלו הצליח המרחב לפגוע קשות בזרוע הצבאית של החמאס ביהודה ושומרון ולחסל את מפקדיה - האחים עאדל ועמאד עוודאללה, מה שהוביל לרגיעה משמעותית בטרור עד פרוץ האינתיפאדה השנייה.

מיולי 2000 עד ספטמבר 2003 כיהן כסגן ראש השב"כ. בתקופה זו במהלך האינתיפאדה השנייה הוביל את פעילות השירות בתחום הלחימה בטרור, פיתוח היכולות המבצעיות ובניית שיטות ללחימה בתופעת פיגועי ההתאבדות, שגבתה מאות קרבנות. הוא פיתח את מנגנון הסיכולים הממוקדים ויצר את התפיסה שסיכול יכול להיות משולב עם שאר ארגוני קהילת המודיעין ומערכת הביטחון. דיסקין קידם את רעיון חדרי הפיקוד והשליטה המשולבים לניהול מבצעי הסיכול, ובמסגרת זו הביא לכך שמידע שבעבר לא יצא מהשב"כ, הועבר מאז לידי שאר גורמי קהילת המודיעין, לצורך סיכול פיגועים.

בספטמבר 2003 יצא לחופשת לימודים במהלכה הושאל כיועץ מיוחד לראש המוסד, מאיר דגן.

ב-15 במאי 2005 מונה לראש השב"כ (החליף את אבי דיכטר), כחודשיים לפני ביצוע תוכנית ההתנתקות. אחת ממשימותיו העיקריות של השב"כ בתקופה זו הייתה למנוע טרור של קיצונים יהודים במטרה למנוע את ההתנתקות, אך למרות זאת לא הצליח השב"כ להתריע ולסכל את הפיגועים שביצעו עדן נתן-זאדה ואשר ויזגן.

במהלך חודש ינואר 2006 היה על השב"כ לפעול בעיקר לסיכול פיגועים, השגת תמונת מודיעין והערכת מצב על הבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית. דיסקין וארגונו היו מבין היחידים במערכת הביטחון שהעריכו ברצינות שהחמאס ינצח בבחירות.

לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות ערך סדרת מפגשים בישיבות הסדר ומכינות קדם צבאיות, במטרה להפחית את תחושת הריחוק שחש הציבור הדתי-לאומי כלפי הממסד השלטוני והשב"כ במיוחד.

בספטמבר 2006 הזהיר דיסקין מהתגברות ההברחות בציר פילדלפי תחת שליטת המצרים, התעצמות ארגוני הטרור והתחמושתם, ומכך שבעוד כשנתיים עד שלוש רצועת עזה תיהפך ל"לבנון". על רקע הערכה זו פעל השירות רבות לחיזוק יכולותיו המודיעיניות, הטכנולוגיות והמבצעיות בדרום ובגבול המערבי עם מצרים.

דיסקין נחשב למי שהתנגד נחרצות לעסקת חילופי השבויים במהלכה שוחרר החייל גלעד שליט. על פי התבטאויותיו במספר הופעות פומביות לאחר פרישתו מהשירות, התנגדותו מתבססת על התפיסה העקרונית שעסקאות מסוג זה מעודדות חטיפות נוספות של אזרחים וחיילים, מחזקות את תשתיות הטרור בטווח הבינוני והארוך ומחלישות את יכולת ההרתעה של מדינת ישראל.

ערב פרישתו מתפקידו כראש השב"כ הצהיר דיסקין כי הוא רואה את אי הצלחת השב"כ להביא מודיעין שיאפשר את שחרורו של החייל גלעד שליט ככישלון אישי שלו.

בשש השנים בהן עמד דיסקין בראש השב"כ חלה ירידה משמעותית בהיקף פיגועי הטרור ובהיקף הנפגעים מפיגועים ופסקה כמעט כליל תופעת פיגועי ההתאבדות.

בשנת 2009 אישרה ממשלת ישראל את בקשת ראש הממשלה בנימין נתניהו להאריך את כהונתו של דיסקין בשנה נוספת. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק הביעו הערכה רבה לתפקודו. עם זאת נחשב דיסקין כמי שיחד עם ראש המוסד מאיר דגן ועם הרמטכ"ל גבי אשכנזי הביע התנגדות למדיניות שהובילו באותה העת ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק בנושא הגרעין האיראני, מה שהוביל למתיחות רבה ביחסים בין ראשי מערכת הביטחון לראש הממשלה ולשר הביטחון.

במאי 2011 סיים דיסקין שש שנות כהונה כראש השב"כ ובמקומו מונה יורם כהן ששימש כסגנו של דיסקין בין השנים 2005 ל-2008.

לאחר פרישתו מהשב"כ[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2012 יצא דיסקין בביקורת חריפה על ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק, ובין השאר אמר: "אני לא מאמין לא בראש הממשלה ולא בשר הביטחון. אני מאוד לא מאמין במנהיגות שמקבלת החלטות מתחושות משיחיות"‏[4]. הוא ציין שפרשנים רבים סבורים כי תקיפה ישראלית של מתקני הגרעין באיראן עלולה לגרום דווקא להאצת תוכנית הגרעין. בראיון לדרור מורה, במאי הסרט שומרי הסף, שפורסם בינואר 2013, שב ותקף דיסקין בחריפות את נתניהו ואת ברק:

"משנת ‭,'94‬ פלוס-מינוס, יצא לי לעבוד בקרבה כזו או אחרת לדרג המדיני הכי בכיר של מדינת ישראל - ראשי ממשלה, שרי ביטחון - וראיתי כל מיני סוגים של מנהיגים. ראיתי את רבין, פרס, ביבי, ברק, שרון, אולמרט ועוד פעם את ביבי כראש ממשלה ואת ברק כשר ביטחון. כשאני לוקח את הספקטרום הזה של המנהיגים שיצא לי לעבוד תחתם, אני יכול לומר שהיו מנהיגים שהייתה לי תמיד התחושה לגביהם שברגע האמת, כאשר האינטרס של המדינה יעמוד מול האינטרס האישי שלהם, הם יעדיפו את האינטרס הלאומי על הכל... הם באו מהמקום הזה, שבו האינטרס של המדינה עומד לפני כל דבר אחר. ולצערי התחושה שלי, ושל רבים מבכירי מערכת הביטחון, הייתה כשאנחנו מדברים על נתניהו ועל ברק, שאצלם האינטרס האישי, האופורטוניסטי, העכשווי הוא הדבר המוביל לפני כל דבר אחר.‏[5]

השכלה ומשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסקין הוא בעל תואר ראשון בלימודי ארץ ישראל ובמדע המדינה מאוניברסיטת בר-אילן, ותואר שני (מצטיין דיקן) במדע המדינה ובמינהל ציבורי מאוניברסיטת חיפה.

נשוי בשנית ואב לשבעה ילדים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

דגל ישראל
ראשי שירות הביטחון הכללי (שב"כ)

איסר הראל · איזי דורות · עמוס מנור · יוסף הרמלין · אברהם אחיטוב · אברהם שלום · יוסף הרמלין · יעקב פרי · כרמי גילון · עמי אילון · אבי דיכטר · יובל דיסקין · יורם כהן

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]