יובל נח הררי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יובל נח הררי

יובל נח הררי (נולד ב-24 בפברואר 1976) הוא היסטוריון ישראלי, מרצה בכיר בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים. מחבר ספר ההיסטוריה הפופולרי קיצור תולדות האנושות.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יובל נח הררי נולד וגדל בקרית אתא. למד בתיכון בבית הספר ליאו באק, חיפה. למד לתואר ראשון ושני בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים, בשנים 1998-1993, התזה לתואר השני עסקה בלוגיסטיקה ואספקה בימי הביניים. עשה דוקטורט ב-Jesus College, אוניברסיטת אוקספורד, בהדרכתו של ד"ר סטיבן גאן, בשנים 2002-1998; עבודת הדוקטור עסקה בהשוואה של זכרונות לוחמים מהמאות ה-16-15, לבין זכרונות לוחמים מהמאה ה-20 וראתה אור כספרו הראשון. עשה בתר-דוקטורט בהיסטוריה כעמית יד הנדיב בשנים 2005-2003.

התמנה למרצה בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בשנת 2005, התמנה למרצה בכיר עם קביעות בשנת 2008. בשנים 2011-2003 הוא מתאם התוכנית להיסטוריה עולמית באוניברסיטה העברית. בחודש נובמבר 2012 נבחר לחבר באקדמיה הצעירה למדעים.

נשוי לאיציק יהב.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר מחקריו עוסקים בשלושה תחומים:

  1. היסטוריה צבאית של ימי-הביניים.
  2. ההיסטוריה של חוויית המלחמה.
  3. היסטוריה עולמית.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Renaissance Military Memoirs: War, History and Identity, 1450-1600

הספר "Renaissance Military Memoirs: War, History and Identity, 1450-1600" ("זכרונות צבאיים מתקופת הרנסאנס: מלחמה, היסטוריה וזהות") יצא לאור בשנת 2004 בהוצאת Boydell & Brewer. הספר מבוסס על עבודת הדוקטור של הררי.

Special Operations in the Age of Chivalry, 1100-1550

הספר "Special Operations in the Age of Chivalry, 1100-1550" ("מבצעים מיוחדים בעידן האבירות") יצא לאור בשנת 2007 בהוצאת Boydell & Brewer. הספר מתאר את המבצעים המיוחדים בימי הביניים, כגון התנקשויות, חטיפות, חבלה והסתננויות. הוא מנסה להראות שהם שיחקו תפקיד מכריע בעולם המלחמה של ימי הביניים ולעתים היטו את הכף במערכה או במלחמה.

The Ultimate Experience: Battlefield Revelations and the Making of Modern War Culture, 1450-2000

הספר "The Ultimate Experience: Battlefield Revelations and the Making of Modern War Culture, 1450-2000" ("החווייה האולטימטיבית: התגלות בשדה הקרב ויצירתה של תרבות המלחמה המודרנית, 2000-1450") יצא לאור בשנת 2008 בהוצאת Palgrave-Macmillan. הספר עוסק במקום של חוויית הפרט במלחמה בתרבות המלחמה המערבית ובוחן את הצורה שבה אנשים חווים מלחמה וחושבים עליה. הוא מתאר את היווצרותה של תרבות המלחמה המודרנית.

תרבויות שונות נוטות להתייחס לחווית הפרט באחת משלוש גישות עיקריות: להתעלם ממנה; לייחס לה חשיבות כמראה לכוחות חיצוניים לאדם; או לייחס לה חשיבות כמקור סמכות. בתרבות המערבית בימה"ב הנטייה הייתה להתעלם מחוויותיהם של פרטים במלחמה. באותה עת סברו שמקור הסמכות בעולם הוא חיצוני לאדם, ושחוויותיהם של אנשים פשוטים הן חסרות חשיבות. אפוסי המלחמה הגדולים של אירופה בימה"ב – כמו של מרבית התרבויות האחרות בהיסטוריה – התמקדו במלכים, אצילים וגיבורים גדולים, וכמעט שלא עסקו ברגשות ובחוויות של החייל הפשוט או של האזרחית הפשוטה.

במהלך העת החדשה המוקדמת גבר העניין של התרבות המערבית בחוויה האישית בכלל, ובחוויה האישית במלחמה בפרט, כמראה לאמונות דתיות כגון הפרוטסטנטיות, ולאידאולוגיות חילוניות כגון הלאומיות, אשר מצאו ביטוי ברגשותיהם ותחושותיהם הפנימיות אפילו של אנשים פשוטים. אולם החוויה לא נתפסה כמקור לסמכות, וחוויות אישיות נשפטו לפי ערכים חיצוניים. לדוגמה, אם ערכים חיצוניים הגדירו מלחמה מסוימת כ"מלחמה טובה", די היה בכך כדי לתת צידוק ומשמעות לסבל של האדם הפשוט במלחמה, ואם לוחם בכל זאת הרגיש פחד וכאב וברח משדה הקרב, הרי שהוא היה נמושה או בוגד.

החל מהמאה ה-18, ירדה בהדרגה חשיבותם של מקורות הסמכות החיצוניים לאדם, והחווייה האישית הפכה למקור סמכות חשוב יותר ויותר. במקום שערכים חיצוניים יקבעו האם החוויה האישית היא טובה או רעה, החוויה האישית החלה לקבוע האם הערכים החיצוניים הם טובים או רעים. ז'אן ז'אק רוסו הגדיר זאת כך: "מה שאני מרגיש שהוא טוב – הוא טוב; מה שאני מרגיש שהוא רע – הוא רע". כך למשל, חוויותיהם האישיות של לוחמים ואזרחים החלו לקבוע האם המלחמות בהן הם משתתפים הן טובות או רעות. אם לוחמים מרגישים פחד וכאב ובורחים משדה הקרב, כנראה שהמלחמה רעה. אם בני אדם סובלים במלחמה יותר מדי, שום מטרות אינן טובות מספיק כדי להצדיק זאת.

גישה זו משתקפת בצורה הברורה ביותר באומנות המלחמה. החל מהמאה ה-18, ספרי מלחמה, שירי מלחמה, ציורי מלחמה וכיוצא בזה החלו להתמקד יותר ויותר בחוויותיו של האדם הפשוט במלחמה, במקום במעשיהם של מלכים, גנרלים וגיבורים. את מלחמת העולם הראשונה למשל זוכרת התרבות המערבית בעיקר דרך חוויותיהם של טוראים בחפירות מלאות בוץ. את מלחמת וייטנאם זוכרים בעיקר דרך חוויותיה של מחלקת מארינס בג'ונגל. הזיכרון הקולקטיבי של האינתיפאדה השנייה מעוצב בעיקר דרך חוויותיהם של אנשים פשוטים כגון מוחמד א-דורה, קורבנות הלינץ' ברמאללה, משפחת עאליה וגלעד שליט. לכך הייתה השפעה מרחיקת לכת גם על הפוליטיקה של המלחמה, על מעמדם של החיילים הפשוטים והאזרחים, ועל עקרונות התאוריה הצבאית.

הסיפור הקלאסי של חווית המלחמה המתעצב בתקופה זו מורכב משלושה חלקים: אשליות – התנפצות האשליות – גילוי האמת. האדם מגיע למלחמה כשהוא מלא באשליות לגבי עצמו ולגבי העולם. המלחמה היא רגע האמת. חווית המלחמה מנפצת את האשליות של האדם, וחושפת בפניו את האמת על עצמו ועל העולם. בסיפור זה נעשו שימושים מגוונים, ואפילו הפוכים. כך למשל סיפור נפוץ אחד מספר על אדם מגיע למלחמה כשהוא מלא באשליות על פטריוטיות וגבורה שמקורן במה שהוא למד בבית הספר, ראה בטלוויזיה ושמע מפוליטיקאים. חוויותיו במלחמה מנפצות את אשליותיו, ומגלות לו שמלחמה היא דבר נורא, ושאסור לו לסמוך על בית הספר, על הטלוויזיה או על הפוליטיקאים. סיפור נפוץ אחר מספר על אדם שמגיע למלחמה כשהוא מאמין בערכים של ליברליזם, שוויון וזכויות אדם. חוויותיו במלחמה מנפצות את האשליות התמימות הללו, וחושפות בפניו את העובדה שהעולם הוא ג'ונגל, שבני האדם הם חיות, שהוא עצמו מלא בתאוות ובדחפים עזים, ושאין מקום לפשרות ועכבות במלחמת הקיום.

דוגמה להשפעה הפוליטית העצומה של סיפורים אלו היא הקריירה של אדולף היטלר. היטלר לא נהנה מאף אחד ממקורות הסמכות המסורתיים של הפוליטיקה המערבית. הוא בא ממשפחה פשוטה, היה חסר כל אמצעים כספיים, לא היו לו השכלה, קשרים, או ניסיון בניהול. היטלר בנה את הסמכות הפוליטית שלו על דבר אחד ויחיד – הניסיון שלו כרב-טוראי במלחמת העולם הראשונה. היטלר טען שהוא כחייל פשוט שחווה על בשרו את המלחמה מבין את העולם טוב הרבה יותר מאשר כל הפרופסורים והפוליטיקאים ובעלי ההון הגדולים. המוני גרמנים השתכנעו מהטענה הזו, בין השאר מכיוון שהם יכלו להזדהות בקלות עם סיפורו של רב טוראי עני, ומכיוון שהם רצו לראות אדם פשוט כמוהם אוחז ברסן השלטון.

קיצור תולדות האנושות

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קיצור תולדות האנושות

הררי מלמד את הקורס "היסטוריה עולמית" באוניברסיטה העברית, ועל בסיסו כתב את הספר "קיצור תולדות האנושות", שיצא לאור בשנת 2011 בהוצאת דביר. הספר סוקר את מהלך ההיסטוריה האנושית מהופעת האדם ועד ימינו, תוך התמקדות בנקודות המפנה החשובות ותהליכי המפתח של ההיסטוריה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו: