יובל (דמות מקראית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יוּבָל, דמות מקראית, מתואר במקרא כבנם השני של למך בן מתושאל ועדה אשתו. על פי המקרא "הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב" (ספר בראשית, ד', כ"א), כלומר המציא את אמנות הנגינה.

יובל הוא אח ליבל, ומאשת אביו השנייה צלה הוא אחיהם של תובל קין ונעמה. שלושת אלו מוצגים כאבות העיסוקים האנושיים הבסיסיים - חרשות המתכת, רעיית הצאן והמוזיקה. ייחוס המצאת פעילות אנושית לדמות מייסדת נפוץ במיתולוגיות רבות אם כי בדרך כלל הדמות המייסדת תהיה על-אנושית ויצורף גם סיפור המתאר את אופי ההמצאה, כגון פרומתאוס שנתן לבני האדם את האש לפי המיתולוגיה היוונית.

מקור שמו של יובל לא ברור. ייתכן ששמו הוא למעשה שיקוף של שם אחיו יבל, רועה הצאן שמכונה כך על שם היובֵל - הזכר המוביל את העדר. קיימים מספר אחים בגנאלוגיה המקראית בעלי שמות קרובים. היו שפירשו את שמו של יובל עצמו מלשון היובֵל, כאשר לפי פירוש זה משמעותו היא שופר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


שושלת קין (ע"פ בראשית, פרק ד')

אדםקיןחנוךעירדמחויאלמתושאללמךיבל, יובל, תובל קין, נעמה