יוהאן היינריך פסטלוצי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוהאן היינריך פסטלוצי

יוהאן היינריך פסטלוציגרמנית:Johann Heinrich Pestalozzi,‏ 12 בינואר 1746 ציריך - 17 בפברואר 1827) היה מחנך והוגה שווייצרי, ממייסדי הפדגוגיה המודרנית. הקים מוסדות חינוך באזורים דוברי גרמנית וצרפתית של שווייץ וכתב רומנים שבהם הסביר את השקפתו על עקרונות המודרניים של החינוך. המוטו שלו "ללמוד דרך הראש, הידיים והלב" עדיין נותר עקרון מפתח של בתי הספר המצליחים גם במאה ה-21. הרפורמה של פסטלוצי הביאה עד לשנות ה-1830 למיגור האנלפבתיות במולדתו, שווייץ.

רקע משפחתי ושנות לימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוהאן היינריך ואנה פסטלוצי מוקפים בתלמידיהם
סמל משפחת פסטלוצי מציריך

אבות המשפחה מצד אביו חיו בעמק ואל סאן ג'אקומו (Val San Giacomo) או ואלה ספלוגה (Valle Spluga) שהשתייך בין השנים 1512-1797 ל"מדינה החופשית" דריי בינדה (Drei Bünde), חלק מהקונפדרציה השווייצרית הישנה, והשייך כיום לאיטליה. עמק זה נמצא בין הרים גבוהים, מדרום למעבר ספלוגה. במאה ה-16 נציג של משפחת פסטלוצי הגיע ללימודים בציריך ובסיומם התיישב בעיר. כמאתיים שנה לאחר מכן, יוהאן היינריך פסטלוצי נולד בציריך כבן של הכירורג יוהאן בפטיסט פסטלוצי ושל סוזנה לבית הוץ, בת של משפחה כפרית מכובדת. סבו מצד האב, אנדריאס פסטלוצי (1769-1692) היה כומר רפורמי ביישוב הנג (Höngg) שימש לו דוגמה באהבתו לבריות. הילד למד בין שנים 1765-1751 בבית הספר העממי והלטיני ובהמשך למד תאולוגיה ומשפטים במכללה הקרולינית (קולגיום קארולינום Collegium Carolinum) בציריך, תקופה שבה הושפע מהמורה הנאור יוהאן יאקוב בומר (1783-1698). למרות משיכתו למדעי הרוח והחברה, ביקש פסטלוצי הצעיר לפנות לעיסוק חומרי יותר, הפסיק את לימודיו בציריך ונס ללמוד בין השנים 1768-1767 מקצועות החקלאות אצל יוהאן רודולף צ'יפלי בקירכברג, בברן. החל משנת 1769 התיישב בביר, בקנטון ארגאו והקים שם משק חקלאי. על ידי גידולים חדשים ושיטות דישון חדשות ביקש פסטלוצי לשמש דוגמה לאיכרים המתרוששים בסביבה. ולגרום לשיפו מצבם. אולם העסק לא הצליח.

התחלתו כמחנך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 1769 פסטלוצי התחתן בגבנסטורף עם אנה, בת לבית שולטס, בניגוד לרצון הוריהם וכעבור שנה נולד להם בן בשם האנס-יאקוב. פסטלוצי השתדל ליישם בקפידה בחינוך בנו את העקרונות הנאורים של "החינוך הטבעי", כפי שהוא מוצג בספרו של ז'אן ז'ק רוסו "אמיל". תוצאות הניסוי זה לעצב "ילדות אידאלית", על סמך פרשנות שגויה ונוקשה של הפדגוגיה ההתאורטית של רוסו, היו די הרסניות. כפי שתעד ביומן מיוחד, כבר בגיל שלוש וחצי הכריח, למשל, פסטלוצי את הבן ללמוד את המספרים ואת האותיות. וכשלא רצה ללמוד העניש אותו. שיטה שרירותית זו, יחד עם גדילתו בסביבה של ילדים מוזנחים, הביא לכך שאישיות הילד הפכה לחסרת ביטחון, רגישה מאוד למצבי דחק ונוטה לקשיי הסתגלות ניכרים לאורך השנים. בגיל 11 נשלח האנס-יאקוב, שעדיין לא הצליח ללמוד לכתוב ולחשב נכון, לידידים בבזל. כעבור זמן לקה בפרכוסים אפילפטיים. אחרי חזרתו לבית ההורים בנויהוף הוא התחתן וזיכה את הוריו בנכד. אולם הפרכוסים של האנס-יאקוב החמירו והוא נפטר ב-1801 בגיל 31.

בערך בשנים 1774-1773 לקחו בני הזוג פסטלוצי כ-40 ילדים לחנכם בחוותם. הם לימדו אותם לטוות, לארוג וחקלאות בסיסית. פסטולצי שילב את העבודה המעשית עם הוראה וחינוך דתי ולמוסר, וקיווה כי יוכל לממן את הפרויקט על ידי מכירת מוצרי טקסטיל. אבל העסק לא עלה יפה, המשפחה צברה יותר ויותר חובות והצטרכה לסגור את המוסד בשנת 1779.

פעילותו הפדגוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1780 הקדיש פסטלוצי את רוב זמנו לכתיבה ספרותית. הרומן החינוכי שלו "לינהארד וגרטרוד" ב-4 כרכים קנה לו פרסום בכל העולם המערבי. בעקבותיו באו "שעת הערב של מתבודד" (1780), כריסטוף ואלזה" (1782), "החוק ורצח הילדים" (1783), "כן או לא?" (1793), "המחקרים שלי על הדרך הטבעית בהתפתחות המין האנושי" (1797), "משלים" (1797).

בשנת 1783 נמנה פסטלוצי, תחת הכינוי "אלפרד", עם מייסדי הסניף בציריך של מסדר ה"אילומינטי" ("הנאורים"), ובשנת 1784 השתתף בהקמת "החברה לקליטת הטוב" בציריך, שהייתה ארגון חיצוני של המסדר. אך תוך זמן קצר איבד פסטלוצי עניין בהתארגנויות אלה.

בשנת 1792 הוא היה לשווייצרי היחיד שזכה לתואר "אזרח לשם כבוד" של צרפת מידי האסיפה הלאומית הצרפתית. המשטר המהפכני של הרפובליקה ההלווטית שהוקמה עקב הפלישה הצרפתית למדינה בשנת 1798 אימצה אותו אל חיקה. פסטלוצי היה לעורך העיתון "הלווטישה פולקסבלאט"(Helvetische Volksblatt) ובשנת 1799 לקח על עצמו את ניהול המוסד ליתומים ולילדים עניים שבישוב שטאנס, שבו ביצע שינויים יסודיים בשיטות החינוך. כעבור שנה הקים מוסד חינוכי משל עצמו בטירת בורגדורף, בוש פיתח תורת הוראה וחינוך שאת עקרונותיה הציג בספרו "איך גרטרוד לימדה את ילדיה" (1801).

בשנת 1804 העביר פסטלוצי את מוסדו לאיוורדון-לה-בן בקנטון וו, המשיך לפתח את שיטותיו, בעזרת שותפים רבים, והפיץ אותן באמצעות כמה ספרים, במיוחד "על התמימות, הרצינות והנדיבות של תקופתי ושל מולדתי" (1815) ו"שירת הברבור" (1825). בתי הספר שהקים בשטאנס, בברטו (בורגדורף) ובאיוורדון-לה-בן שימשו למופת בכל אירופה. בכתביו קידם את רעיון החינוך היסודי העשוי לשלב בצורה הרמונית את כישורי הראש וכוחותיו (כישורים שכליים) עם כישורי הלב (מוסריים ודתיים) ועם אלו של הידיים (כישורים למלאכות). בשנת 1808 נבחר פסטלוצי לחבר חוץ של האקדמיה למדעים של בוואריה.

בזמן שהותו באיוורדון-לה-בן, 1804-1824, ייסד שם פסטלוצי מכון לבנים וגם בתי ספר לבנות, ל"חרשים-אילמים" (לקויי שמיעה) ולילדים עניים.

פסטלוצי כיהן כיושב ראש "החברה ההלווטית" וכתב בשבילה את שני ספריו האחרונים: "הנאום בלנגנטאל ב-26 באפריל 1826" ו"מסה על הקווים המנחים של רעיון החינוך היסודי". העקרונות הראשיים שהנחו את פסטלוצי בחינוך התבססו על:

  • הסתייעות בהיבטים המוחשיים לפני למידת המושגים המופשטים
  • היוודעות לסביבה הקרובה, לפני הכרת דברים מרוחקים
  • התקדמות מתרגילים פשוטים אל תרגילים מורכבים יותר
  • ההתדקמות בהדרגה, אט-אט

הפדגוגיה של פסטלוצי הייתה מעוגנת בראש ובראשונה בתחומי החקלאות והמלאכות והשתמשה בלמידה הדדית.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "כפר הילדים" בטרוגן נקרא על שמו.
  • 2005 - תוכנית ההשתלמות למחנכים מיסודה של מועצת אירופה נקראה על שמו - "תוכנית פסטלוצי"

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Léonard et Gertrude לאונרג וגרטרוד (1781-1787)
  • Mes recherches sur la marche de la nature dans le développement du genre humain (1797)

מחקרי על הדרך הטבעית של התפתחות המין האנושי

  • Comment Gertrude instruisit ses enfants (1801) איך גרטורד לימדה את ילדיה
  • Le livre des mères (1803) ספר האמהות
  • Lettres de Stans (1799) מכתבים מסטאן
  • Des principes fondamentaux de ma pensée (1797) עקרונות היסוד של הגותי
  • Ephémérides de l'humanité (אפמרידים של האנושות)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]