יוהאן הרמן שיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוהאן הרמן שיין
Johann Hermann Schein
לידה 20 בינואר 1586
Grünhain, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 בנובמבר 1630 (בגיל 44)
לייפציג, נסיכות הבוחר מסקסוניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות נסיכות הבוחר מסקסוניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת לייפציג, פפורטה עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יוהאן הרמן שייןגרמנית: Johann Hermann Schein, ‏20 בינואר 158619 בנובמבר 1630) היה מלחין גרמני מראשית תקופת הבארוק. שיין נולד בגרינהיין ומת בלייפציג. הוא היה אחד הראשונים לייבא את חידושי הסגנון האיטלקיים אל המוזיקה הגרמנית ובין המלחינים המלוטשים ביותר של תקופתו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מות אביו, עבר שיין לדרזדן, שם הצטרף למקהלת הנסיך הבוחר של סקסוניה כסופרן-נער. נוסף לשירה במקהלה, קיבל הכשרה מוזיקלית יסודית אצל רוגיר מיכאל, מנצח המקהלה, שהכיר בכישרונו יוצא הדופן. משנת 1603 עד 1607 למד בפפורטה ומ-1608 עד 1612 למד משפטים ומדעי הרוח באוניברסיטת לייפציג. עם תום לימודיו עבד תקופה קצרה אצל גוטפריד פון וולפרסדורף כמנהל המוזיקה בביתו וכמחנך לילדיו; בהמשך התמנה למנצח מקהלה בוויימאר וכעבור זמן קצר היה למנצח מקהלת בית הספר למוזיקה של כנסיית תומאס הקדוש בלייפציג, משרה שבה נשאר עד סוף חייו.

שלא כידידו היינריך שיץ, סבל שיין מבריאות לקויה ולא זכה לחיי אושר או לאריכות ימים. אשתו מתה בלדתה; ארבעה מחמשת ילדיו מתו בינקותם; הוא סבל לאורך שנים משחפת, צינית, צפדינה ומחלת כליות ומת בגיל 44, ככל הנראה כתוצאה ממחלת השחפת[1].

סגנונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיין היה בין הראשונים שהטמיעו את חידושי הבארוק האיטלקי - מונודיה, סגנון הקונצ'רטאטו, בס ממוספר - ועשו בהם שימוש אפקטיבי בהקשר לותרני. שיץ יצא לאיטליה פעמים אחדות, אך שיין, ככל הנראה, עשה את כל חייו בגרמניה, עובדה שלאורה נראית הבנתו את הסגנון האיטלקי מרשימה פי כמה. יצירותיו המוקדמות בסגנון הקונצ'רטטו עוצבו כנראה על פי Cento concerti ecclesiastici של לודוביקו גרוסי דה ויאדאנה, שיכול היה למצוא במהדורה גרמנית.

בשונה משיץ, שחיבר רק מוזיקת קודש (פרט לקובץ מוקדם ובלתי מייצג של מדריגלים, שיין חיבר יצירות קודש וחול בכמויות שוות, פחות או יותר, כמעט כולן ווקאליות. המוזיקה הווקאלית החילונית שלו כתובה כולה לטקסטים שחיבר בעצמו. במהלך חייו הוציא לאור לסירוגין קבצים של מוזיקת קודש ומוזיקה חילונית, בהתאם לכוונה שעליה הצהיר בשלב מוקדם - בהקדמה ל"באנקטו מוזיקאלה" - לפרסם לסירוגין מוזיקה לשימוש בעבודת הקודש ובהתכנסויות חברתיות. הניגוד בין שני סוגי המוזיקה עשוי להיות קיצוני. בעוד שחלק ממוזיקת הקודש שלו עושה שימוש בטכניקות המתוחכמות ביותר של המדריגל האיטלקי למטרות פולחן דתי, אחדים מן הקבצים החילוניים שלו כוללים, בין השאר, שירי יין מפתיעים בפשטותם ובהומור שבהם. כמה מיצירותיו מגיעות לכדי עוצמת ביטוי, שדומה לה אפשר למצוא בגרמניה רק אצל היינריך שיץ, כמו למשל Fontana d'Israel או Israel's Brünnlein המרהיבות (1623), שבהן הצהיר שיין על כוונתו למצות את האפשרויות לציור-מילים גרמני "בסגנון המדריגל האיטלקי".

הקובץ המפורסם ביותר שלו היה, אולי, היחיד של מוזיקה אינסטרומנטלית, ה-Banchetto musicale ("משתה מוזיקלי") (1617), המכיל 20 סוויטות וריאציה נפרדות; הן בין הדוגמאות המוקדמות ביותר, והמושלמות ביותר, לצורה זו. ההנחה הסבירה היא, כי חוברו כמוזיקת סעודה לחצרות וייסנדורף ווויימאר ונועדו לביצוע בויולים. הן בנויות ממחולות: פאוואן-גליארד (צמד מקובל בראשית הבארוק), קוראנט, ואחריו אלמנדה-טריפלה. האחדות של כל סוויטה ב"בנקטו" מושגת באמצעות מודוס ובאמצעות נושא גם יחד.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירות קודש ווקאליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Cymbalum Si
  • Cymbalum Sionium (1615)
  • Opella nova, geistlicher Concerten (1618)
  • Fontana d'Israel, Israelis Brünlein (1623)
  • Opella nova, ander Theil, geistlicher Concerten (1626)
  • Cantional oder Gesangbuch Augspurgischer Confession (1627, 1645)

יצירות חילוניות ווקאליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Venus Kräntzlein (1609)
  • Musica boscareccia (1621, and several portions published later)
  • Diletti pastorali, Hirten Lust (1624)
  • Studenten-Schmauss (1626)

יצירות אינסטרומנטליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Banchetto musicale (1617)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Manfred Bukofzer, Music in the Baroque Era. New York, W.W. Norton & Co., 1947. ISBN 0-393-09745-5
  • Article "Johann Hermann Schein," in The New Grove Dictionary of Music and Musicians, ed. Stanley Sadie. 20 vol. London, Macmillan Publishers Ltd., 1980. ISBN 1-56159-174-2
  • מנפרד בוקופצר, "מוזיקה בתקופת הבארוק", ניו יורק, נורטון ושות' 1947
  • ערך "יוהאן הרמן שיין" ב"מילון גרוב החדש למוזיקה ומוזיקאים" בעריכת סטנלי סיידי, כרך 20, לונדון, מקמילן 1980

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוהאן הרמן שיין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]