יוהאן יאקוב פרוברגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יוהאן יאקוב פרוברגרגרמנית: Johann Jakob Froberger, הוטבל ב-19 במאי 1616, נפטר ב-7 במאי 1667) היה מלחין, וירטואוז בכלי מקלדת ונגן עוגב גרמני מתקופת הבארוק. הוא היה מן המפורסמים ביותר בין מלחיני תקופתו והשפיע למעשה על כל מלחין חשוב באירופה, בפיתוח סוגת הסוויטה לכלי מקלדת ובהיותו מראשי התורמים לחילופי מסורות מוזיקליות במסעותיו הרבים. הוא זכור גם ביצירותיו לצ'מבלו, המצטיינות בניב אישי ובסגולת תיאור ייחודית, הממקמת אותן בין הדוגמאות המוקדמות ביותר למוזיקה תוכניתית.

רק שניים מחיבוריו הרבים של פרוברגר יצאו לאור בתקופת חייו, אבל המוזיקה שלו זכתה לתפוצה רחבה ביותר בעותקים של כתבי יד והוא נמנה עם המספר הזעום מאוד של מלחיני המאה ה-17 שמעולם לא נשכחו כליל. את יצירותיו למדו וחקרו במאה ה-18 (אם כי אולי לא בהעמקה יתרה או באופן מקיף במיוחד, וודאי ללא השפעה על הסגנון הקלאסי העולה ובא) הנדל, באך ואפילו מוצרט ובטהובן.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

1616–1634: השנים הראשונות בשטוטגרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוהאן יאקוב פרוברגר הוטבל בשטוטגרט ב-19 במאי 1616. תאריך הולדתו המדויק אינו ידוע. משפחתו באה מהאלה, שם התגורר סבו סימון ושם נולד אביו, בזיליוס. בזיליוס עבר בשנת 1599 לשטוטגרט והתקבל כטנור לקאפלה של החצר. בשנת 1621 התמנה בזיליוס לממונה על המוזיקה בחצר וארבעה מילדיו היו למוזיקאים; כולם מלבד יוהאן יאקוב שירתו בחצר וירטמברג בשטוטגרט. סביר להניח, שיוהאן יאקוב קיבל את ראשית חינוכו המוזיקלי מאביו.[1]),

אף כי מלחמת שלושים השנים, שהחלה ב-1618, הקשתה ללא ספק על החיים בשטוטגרט, חיי המוזיקה בעיר היו עשירים ומגוונים, בהשפעת מוזיקאים מכל רחבי אירופה ופרוברגר הצעיר נחשף מן הסתם כבר בגיל רך למבחר מסורות מוזיקליות. עם זאת, מעט מאוד ידוע על ההכשרה שקיבל בפועל. אפשר שבין מוריו היה יוהאן אולריך שטייגלדר וייתכן, שפגש את סמואל שיידט כשזה ביקר בשטוטגרט ב-1627. קיימת אפשרות, שיוהאן יאקוב שר בקאפלה של החצר, אבל אין ראיה ישירה לכך; רשומות החצר מלמדות, שאחד מנגני הלאוטה האנגלים שעבד בחצר, אנדרו בורל, לימד נגינה בלאוטה את אחד מבניו של בזיליוס פרוברגר בשנים 1621-22;[2] לא ידוע אם היה זה יוהאן יאקוב, אבל אם כן, יש בכך כדי להסביר את עניינו המאוחר יותר במוזיקה צרפתית ללאוטה.

ספריית המוזיקה של בזיליוס פרוברגר תרמה מן הסתם גם היא להשכלתו המוזיקלית של יוהאן יאקוב. היא הכילה יותר ממאה כרכי מוזיקה, ביניהם יצירות מאת ז'וסקן דה פרה, סמואל שיידט ומיכאל פרטוריוס, לצד קטעים משל יוהאן שטאדן, מייסד אסכולת נירנברג, וג'ובאני ולנטיני, קאפלמייסטר וינאי שהיה מפורסם בשנים ההן.

1634–1649: בין וינה לרומא[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פירוק תזמורת החצר בשטוטגרט בשנת 1634, בעקבות תבוסת הפרוטסטנטים בקרב נורדינגן עזב פרוברגר את שטוטגרט ויצא לווינה, שם התקבל כזמר במקהלת החצר הקיסרית. ב-1637, לאחר מותו של בזיליוס פרוברגר, מכרו יוהאן יאקוב ואחיו איזק את ספריית המוזיקה של אביהם לחצר של וירטמברג, ובאמצעות ארכיון החצר יצא שמעם של ספרי התווים שבאוסף ברבים. אותה שנה התמנה יוהאן יאקוב לנגן עוגב בחצר הווינאית, כעוזרו של וולפגנג אבנר. ביוני של אותה שנה יצא בעזרת מלגה שקיבל מן החצר לרומא, ללמוד שם אצל פרסקובלדי. הוא נשאר באיטליה שלוש שנים, וכמו מוזיקאים רבים שיצאו ללמוד שם, המיר כנראה את דתו לקתוליות. ב-1641 חזר לווינה ועבד שם כנגן עוגב ומוזיקה קאמרית עד סתיו 1645, אז יצא שוב לאיטליה. פעם סברו, כי יצא ללמוד אצל ג'אקומו קריסימי, אבל מחקר עדכני מלמד, שככל הנראה למד ברומא אצל אתאנאזיוס קירשר.[3] אם נכון הדבר, הרי שכוונתו של פרוברגר הייתה לרכוש מיומנות גבוהה בהלחנה ווקאלית של הפרימה פראטיקה (פרסקובלדי, שלימד אותו כתיבה אינסטרומנטאלית, מת בשנת 1643).

1649–1655: שנים של מסעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפעילות המוזיקלית בחצר הקיסרית דעכה לאחר מותה של הקיסרית מריה לאופולדינה באוגוסט 1649. פרוברגר עזב את וינה ובארבע השנים הבאות חרש את אירופה במסעותיו. ייתכן שלצד פעילותו המוזיקלית עסק גם בדיפלומטיה ואפילו בריגול בשליחות הקיסר, כמוהו כג'ון דאולנד ופטר פאול רובנס. אין מידע רב על מסעותיו אלה, אך נראה שדרזדן הייתה מן הערים הראשונות שפרוברגר ביקר בהן: הוא ניגן לפני חצר הנסיך הבחור של יוהאן גאורג הראשון והגיש לנסיך אוסף של יצירותיו. בביקורו בדרזדן פגש גם את מתיאס וקמן ומן המפגש הזה התפתחה ידידות שנמשכה כל חייו; השניים המשיכו להתכתב ופרוברגר אף שלח משהו מן המוזיקה שלו לווקמן לשם המחשת סגנונו. מדרזדן המשיך פרוברגר, לדברי תלמיד שלו, לקלן, דיסלדורף, זלנד, בראבנט ואנטוורפן[4]; עוד ידוע, שביקר בבריסל, לפחות פעמיים (ב-1650 וב-1652), בלונדון (אחרי מסע הרה-אסון, שבמהלכו נשדד, אירוע שתיאר במוזיקה ב-Plainte faite а Londres pour passer la mélancholie וכן, חשובה מכולן, פריז (פעם אחת לפחות, ב-1652).

קרוב לוודאי, שבפריז פגש פרוברגר הרבה ממלחיני התקופה החשובים של צרפת, בהם שאמבונייר, לואי קופרן, דני גולטיה ואולי גם פרנסואה דיפו. שני האחרונים היו נגני לאוטה מפורסמים, שכתבו בניב הצרפתי האופייני, "סטיל בריזה", שהשפעתו ניכרה בסוויטות לצ'מבלו שפרוברגר חיבר לאחר זמן. לואי קופרן, מצדו, הושפע עמוקות מסגנונו של פרוברגר; אחד הפרלודים ללא גבולות שלו נושא כותרת-משנה "à l'imitation de Mr. Froberger". בנובמבר 1652 היה פרוברגר עד למות נגן הלאוטה הנודע בלנקרושה, שהיה ידידו. בלנקרושה עצמו לא היה מלחין חשוב[5], אך מותו טבע את חותמו בתולדות המוזיקה - קופרן, גולטיה, דיפו ופרוברגר כתבו כולם קינות על אובדנו.

1653–1667: שנים אחרונות בווינה, פרישה ומוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1653 עבר פרוברגר בהיידלברג, נירנברג ורגנסבורג לפני ששב לווינה באפריל. הוא נשאר בחצר הווינאית בארבע השנים הבאות והוציא מתחת ידו לפחות עוד קובץ אחד של מוזיקה, הליברו קוורטו (הספר הרביעי) משנת 1656 (הספר השלישי, ליברו טרצו, אבד). נראה, שפרוברגר חש עצב עמוק בעקבות מותו של הקיסר פרדיננד השלישי ב-2 באפריל 1657 וכתב קינה לזכרו. יחסיו עם יורשו של הקיסר, לאופולד הראשון, היו מתוחים מכמה וכמה סיבות פוליטיות (כוחות רבים התנגדו לבחירת לאופולד, ביניהם המסדר הישועי ויוהאן פיליפ משנבורן, הארכיבישוף הבוחר של מיינץ; ידידו ומדריכו של פרוברגר, קירשר, היה דמות חשובה במסדר ופרוברגר קיים קשרים אמיצים עם חצר הארכיבישוף. אף על פי כן,פרוברגר הקדיש כרך חדש של יצירותיו ללאופולד), וב-30 ביוני 1657 קיבל את משכורתו האחרונה כחבר בקאפלה הקיסרית.

לא הרבה ידוע על עשר שנות חייו האחרונות של פרוברגר. רוב המידע מקורו בחילופי מכתבים בין קונסטנטין הויחנס והדוכסית האלמנה ממונבליאר, סיבילה (1620 - 1707). מאז מות בעלה לאופולד-פרדריק מווירטמברג-מונטבליאר ב-1662 חיה הדוכסית באריקור ופרוברגר היה למורה למוזיקה בערך באותו זמן, דבר המעיד על הקשר הרצוף שלו עם משפחת הדוכס מווירטמברג מאז שנותיו בשטוטגרט. מן ההתכתבות עולה, שבשנת 1665 נסע פרוברגר למיינץ, שם ניגן בחצר הארכיבישוף הבוחר של מיינץ ופגש לראשונה את הויחנס פנים אל פנים; נראה שבמהלך 1666 תכנן המלחין לחזור לחצר הקיסר בווינה, אך ככל הידוע, לא הגשים תוכניות אלה ונשאר לחיות באריקור עד מותו בשנת 1667.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Howard Schott. "Johann Jakob Froberger", Grove Dictionary of Music and Musicians|Grove Music Online, ed. L. Macy, grovemusic.com (subscription access).
  • Avo Sõmer. "The Keyboard Music of Johann Jakob Froberger." University of Michigan, 1963, dissertation.
  • Willi Apel. The History of Keyboard Music to 1700. Translated by Hans Tischler. Indiana University Press, 1972. ISBN 0-253-21141-7. Originally published as Geschichte der Orgel- und Klaviermusik bis 1700 by Bärenreiter-Verlag, Kassel.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ See J. Sittard: "Zur Geschichte der Musik und des Theaters am Wьrttembergischen Hofe" (Stuttgart, 1890–91/R)
  2. ^ Schott, Grove
  3. ^ C. Annibaldi: ‘Froberger in Rome: from Frescobaldi’s Craftsmanship to Kircher’s Compositional Secrets’, CMc, no.58 (1995), 5–27
  4. ^ Schott, Grove
  5. ^ Bruce K. Burchmore. "Fleury, Charles, Sieur de Blancrocher [Blanrocher, Blancheroche], Grove Music Online, ed. L. Macy"