יוהאן כריסטוף פרידריך באך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוהאן כריסטוף פרידריך באך

יוהאן כריסטוף פרידריך באך (49)‏[1]גרמנית: Johann Christoph Friedrich Bach‏; 21 ביוני 1732 - 26 בינואר 1795), מוסיקאי ומלחין, בן למשפחת באך. הוא היה ילדו ה-16 של יוהאן סבסטיאן באך (והתשיעי של אנה מגדלנה באך) מכונה לפעמים הבאך של ביקבורג.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוהאן כריסטוף פרידריך באך נולד בלייפציג, למלחין יוהאן סבסטיאן באך ואשתו השנייה אנה מגדלנה באך. כאחיו, הוא המשיך בלימודיו בביה"ס של כנסיית תומאס בעיר לייפציג וקיבל שיעורי מוסיקה אצל אביו, יחד עם קרוב משפחתו יוהאן אליאס באך. על פי כמה חוקרים הוא החל בלימודי משפטים באוניברסיטה של העיר בהגיעו לגיל 17, אך נאלץ להפסיקם בשל מחלתו של אביו. (אין לטענה זו ראיות). בראשית שנת 1750 מינה אותו הרוזן וילהלם פון שאומבורג-ליפה להיות צ'מבליסט בחצרו בעיר ביקבורג. באך התמיד במשרתו זו עד יום מותו.

החצר של ביקבורג, על אף שהייתה קטנה, הייתה בולטת בחיי התרבות שלה. הרוזן וילהלם ירש את הרוזנות הזעירה בשנת 1748, ומאחר שהתפעל מהמוסיקה בחצרו של המלך פרידריך השני בפוטסדאם ניסה לחקות אותה בחצרו.

בחצר פעלו אז שני מוסיקאים איטלקים: אנג'לו קולונה שימש בתפקיד קונצרטמייסטר, וג'ובאני בטיסטה סריני היה מלחין ומנצח. באך עצמו היה, בתחילת דרכו, הנגן היחיד בתזמורת. תזמורת החצר שעשעה את באי החצר בקונצרטים פעמיים בשבוע, בדרך כלל בשעות אחר הצהריים המאוחרות. המוסיקה הייתה בעיקר קולית, ולשם כך שכרה התזמורת את הזמרת לוציה אליזבט מינכהאוזן - בתו של מוסיקאי החצר אנדראס לודולף מינכהאוזן, ולימים - אשתו של באך. תקופה זו בביקבורג העניקה לבאך מעט הזדמנויות לפיתוח סגנונו העצמאי, אך משני מוסיקאים אלה למד באך להכיר את סגנון האופרות האיטלקיות והקנטטות האיטלקיות. מכל מקום, לא נותרו יצירות שלו המתוארכות לתקופה זו.

בשנת 1756, עם פרוץ מלחמת שבע השנים עזבו סריני וקולונה את החצר, ובאך קיבל עליו את ניהול התזמורת. בנוסף על עבודת הניצוח וארגון הקונצרטים, היה עליו לדאוג לרכוש או לחבר מוסיקה חדשה. הרוזן גם עודד אותו ליצור קשר עם מוסיקאים בחצרות אחרות. לרוזן הייתה שאיפה לעדכן את ספרית המוסיקה בחצרו בהתפתחויות העדכניות ביותר בטעם המוסיקלי של התקופה. בשל אירועי המלחמה התנהלה הפעילות בחצר באיטיות, ועל כן רק בשנת 1759 קודם באך רשמית לדרגת קונצרטמייסטר בחצר, ומשכורתו הוכפלה (מ-200 ל- 400 תאלרים) אשתו המשיכה לקבל משכורת של 100 פלורינים על הופעותיה כזמרת.

עם תום המלחמה התעוררה הפעילות המוסיקלית בחצר מחדש. קונצרטים הושמעו פעמיים בשבוע, והרפטואר שלהם כלל בעיקר מוסיקה איטלקית (של מלחינים כמו טרטיני, ג'ומלי ופרגולזי, אך גם של מלחינים גרמנים כשטאמיץ, היידן, וגלוק. נראה שהמוסיקה של באך עצמו התקבלה בחצר באדישות, ולא זכתה להערכה שבאך חשב שהייתה ראויה לו. בשנת 1767 נפטר המלחין גאורג פיליפ טלמן, ובעקבות מותו עשה באך את הנסיון היחיד המתועד בקריירה שלו, לשפר את מעמדו, כאשר הגיש את מועמדותו להחליף את טלמן בהמבורג. הוא נכשל בנסיונו זה, ואחיו למחצה קרל פיליפ עמנואל באך(46) נבחר לתפקיד. לזכותם של האחים ניתן לומר שאירוע זה לא העיב על המשך יחסיהם ההדוקים.

התקופה שלאחר מכן הייתה תקופה פוריה ביותר עבור באך. בנוסף למספר רב של יצירות קמריות, הוא חיבר ב-1769 את האורטוריה הראשונה שלו ("עולי הרגל של קלווארי" למילים של יוסטוס פרידריך וילהלם זכריה). באותה תקופה - לפני שנת 1770 חיבר גם עשר מתוך עשרים הסימפוניות שלו. (עשר נוספות הוא חיבר בין 1792 - 1794).

בשנת 1771 מונה המשורר והפילוסוף יוהאן גוטפריד הרדר למשרת כומר בחצר ביקבורג, וכך החלה תקופה של שיתוף פעולה פורה בינו ובין באך. בין יצירותיהם המשותפות - האורטוריות "ילדותו של ישו" ו"עלייתו של לאזארוס", (1773) וכן כמה קנטטות ויצירות דרמטיות כמו "ברוטוס" ו"פילוקטטס" (שתיהן ב-1774). תקופה זו הסתיימה עבור באך עם עזיבתו של הרדר לויימאר ב- 1776.

בשנת 1776 נפטרה הרוזנת מריה ברברה, ושנה לאחריה הרוזן וילהלם . באך חיפש כיוונים חדשים לפעילות.בנוסף על כך, הגיע בנו הבכור וילהלם לגיל 18. באך סבר שבנו, שגילה התקדמות ניכרת בדרכו המוסיקלית, נזקק לגרויים של סביבה חדשה. הזמן התאים לצאת לחופשה. באפריל 1778 יצאו האב והבן עם לבקר את אֵחיו של האב. הם נסעו להמבורג לבקר את קרל פיליפ עמנואל ומשם נסעו ללונדון, לבקר את אחיו הצעיר יוהאן כריסטיאן באךלונדון הם הגיעו בשיא עונת המוסיקה. בקונצרטים שארגן יוהאן כריסטיאן (50) הפך באך למעריץ של המוסיקה של מוצרט, יצירות שהשפיעו מאוד על המשך יצירתו. בלונדון רכש באך לעצמו פסנתר, והרבה מוסיקה חדשה. לאחר מספר שבועות שב באך לביקבורג כשהוא משאיר את בנו בלונדון, תחת חסות אחיו.

לאחר שובו מאנגליה המשיך באך לנהל את תזמורת ביקבורג והביא אותה למעמד בכיר בעולם המוסיקה של התקופה, עד כי בשנת 1782 מנה אותה המוסיקולוג פורקל במקום הרביעי בין התזמורות בגרמניה. בתקופה זו עבר המוקד של עיסוקו המוסיקלי לפסנתר, והוא הרבה לנגן על הפסנתר האנגלי שהביא עימו מלונדון.

בשנת 1787 נפטר הרוזן פיליפ ארנסט, והרוזנת יוליאנה קיבלה את תפקיד העוצרת. היא הייתה חובבת מוסיקה, והעניקה לבאך תמיכה נוספת. היא קיבלה אצלו שיעורי פסנתר יומיים, ושרה באורטוריות. שנתיים אלו 1787 - 1788 היו שוב שנים פוריות עבור באך. הוא פרסם מוסיקה קלה בארבעה כרכים שנקראו "מוסיקה לשעות הפנאי". בהשראת עמיתו, (שירש אחר כך את תפקידו) פרנץ כריסטוף נויבאואר הוא חיבר תוך פחות משלוש שנים עשר סימפוניות ושני קונצ'רטי לפסנתר - יצירות הזוכות גם בימינו לביצועים חוזרים ונשנים.

יוהאן כריסטוף פרידריך באך נפטר ב-26 בינואר 1795. אלמנתו נפטרה ונקברה לצידו בשנת 1803.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 בינואר 1755 נשא באך לאישה את זמרת החצר לוציה אליזבט מינכהאוזן. לזוג נולדו 9 ילדים. הרוזן עצמו שימש כסנדק לבנו הבכור וילהלם פרידריך ארנסט באך (84). בן זה למד מוסיקה אצל קרל פיליפ עמנואל באך ואחר כך אצל יוהאן כריסטיאן באך (46) והיה מוסיקאי בעצמו - הצאצא האחרון של יוהאן סבסטיאן באך שהיה מוסיקאי.

ילדיו:

  1. אנה פיליפינה פרידריקה באך (הוטבלה ב-ביקבורג ב-7 באוקטובר 1755, נפטרה בביקבורג ב-23 באוגוסט 1804)
  2. וילהלם פרידריך ארנסט באך (84) (הוטבל בביקבורג ב-27 במאי 1759, נפטר בברלין ב-25 בדצמבר 1845)
  3. לודולף אנטון באך (הוטבל בביקבורג ב-23 באוגוסט 1761, נקבר בביקבורג ב-16 באוגוסט 1763)
  4. כריסטיאנה לואיזה באך (הוטבלה בביקבורג ב-26 בספטמבר 1762, נפטרה בביקבורג ב-7 באוקטובר 1852)
  5. קרולינה וילהלמינה באך (הוטבלה בביקבורג ב-3 בפברואר 1756, נפטרה לפני 1852).
  6. אלאונורה שרלוטה ארנסטינה באך (הוטבלה בביקבורג ב-6 במאי 1767, נקברה בביקבורג ב-5 בינואר 1779)
  7. פרידריך אוגוסט באך (הוטבל בביקבורג ב-27 בינואר 1769, נקבר בביקבורג ב-23 במאי 1772)
  8. לודולף עמנואל באך (הוטבל בביקבורג ב-3 בפברואר 1771, נקבר בביקבורג ב-2 בינואר 1773)
  9. דורותיאה שרלוטה מגדלנה באך (נולדה בביקבורג ב-12 בספטמבר 1772, נפטרה בביקבורג ב-21 בנובמבר 1793)

המוסיקה שלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר הגיע יוהאן כריסטוף פרידריך באך לביקבורג, הוא היה חניך המוסיקה הקונטרפונקטית של אביו, עם הרצינות שאפיינה את המוסיקה של צפון גרמניה בכלל. בביקבורג הוא פגש אוירה של מוסיקה איטלקית, עשירה במלודיות ליריות, ומקצבים הרמוניים איטיים. אין זה פלא אם כן שהמוסיקה המוקדמת שלו היא שילוב של הסגנונות, או זיגזג ביניהם. לקראת סוף הקריירה שלו הפך סגנונו לקלאסי יותר, לא מעט בשל השפעת אחיו הצעיר יוהאן כריסטיאן. כך, למשל, עם שובו מלונדון הפיק באך בחצר את האופרות "הבריחה מן ההרמון" של מוצארט, ואת "איפיגניה בטאוריס" של גלוק.

כך תוארה המוסיקה שלו:

Cquote2.svg

הוא היה מלחין חרוץ... עבודותיו עומדות ברמה הראויה לבן המשפחה..

Cquote3.svg
– האנציקלופדיה בריטניקה, מהדורת 1911

הוא היה וירטואוז יוצא מן הכלל על מקלדת, והותיר אחריו מגוון רחב של יצירות, כולל סונטות לכלי מקלדת, אורטוריות, יצירות ליתורגיות, מוטטים, אופרות ושירים. וכן עשרים סימפוניות, שהמאוחרות בהן מושפעות כבר מיצירותיהם של היידן ומוצרט. מוסיקולוגים מעריכים את המוסיקה שלו כ"קלת משקל" ו"שטחית" "לא חדשנית", וכמי שלא הצליח להתחמק "מן היובש של יצרן סדרתי", שרבים כמותו מילאו את הדרישה למוסיקה בתקופתו. עם זאת הוערכה היכולת הדרמטית שגילה ביצירות הקוליות שחיבר בשיתוף עם הרדר[2].

חלק ניכר מעבודותיו אבד במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר חרב בנין מכון המחקר הממלכתי למוסיקה בברלין. במכון זה הופקדו כתבי היד של יצירותיו מאז 1917.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Christoph Wolff et al. 'Thw New Grove Bach Family' New York: W.W.Norton & Company 1983. ISBN 0-393-30354-

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מספר זה, והמספרים המלווים שמות נוספים של בני המשפחה הם מספרם הסידורי על פי ספר היוחסין שחיבר יוהאן סבסטיאן באך. מספרים אלה מקובלים במחקר על מנת להבחין בין בני המשפחה.
  2. ^ חוות הדעת הזו היא של Eugene Helm, בפרק על יוהאן כריסטוף פרידריך באך בספרו של Christoph Wolff