יוהאן פרידריך רייכארדט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוהאן פרידריך רייכארדט

יוהאן פרידריך רייכארדטגרמנית: Johann Friedrich Reichardt, נולד ב-25 בנובמבר 1752 בקניגסברג, פרוסיה, נפטר ב-27 ביוני 1814 בגיבישנשטיין סמוך להאלה) היה מלחין, סופר ומבקר מוזיקה גרמני.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רייכהארדט היה בנו של מוזיקאי ונגן לאוטה בשירות העיר, יוהאן רייכארדט (1780-1720). יוהאן רייכארדט הבן היה תלמידו של טימופיי בלוגרדסקי, שהיה בשעתו תלמיד של סילביוס לאופולד וייס. את לימודי המוזיקה שלו בכינור, בכלי מקלדת וכנראה גם בלאוטה החל כילד. כשמלאו לו עשר שנים יצא עם אביו ועם מקהלת ה"וונדרקנאבן" ("נערי הפלא") שלו למסע קונצרטים בפרוסיה המזרחית. בעידוד עמנואל קנט למד רייכארדט משפטים ופילוסופיה בעיר מגוריו ובלייפציג משנת 1769 עד 1771.

בשנת 1771 יצא בחיפזון לסיור קונצרטים דחוס כווירטואוז, כדי להתחמק מגיוס לשירות אזרחי. בשנת 1774 חזר לקניגסברג והיה למזכיר לשכה. האופרה "לה פסטה גאלאנטי", ששלח כדוגמה אל המלך פרידריך השני, הקנתה לו מינוי למשרת הממונה על המוזיקה בחצר מלך פרוסיה. לפניו כיהן במשרה זו קרל היינריך גראון. כעבור שנתיים פרש מתפקידו ונשא לאישה את הזמרת, פסנתרנית ומלחינת לידר יוליאנה בנדה. אחת מבנותיהם, לואיז רייכארדט, עשתה לה שם כמחברת לידר.

בשובו ממסעו הראשון לאיטליה ב-1783 עצר רייכארדט בווינה, שם פגש את הקיסר פרנץ השני ואת גלוק. עוד מסעות מוזיקליים לצרפת ולאנגליה לא הניבו את ההצלחה המקווה, ורייכארדט חזר באי רצון לברלין. בשנת 1786 קשר ידידות קרובה עם גתה, יוהאן גוטפריד הרדר ושילר. נסיונותיו הבאים לזכות בפריצת דרך בצרפת עלו בתוהו, אך הרעיונות המהפכניים הלהיבו אותו. אחרי הופעת "מכתבים אינטימיים" Vertrauten Briefe שלו בשנת 1792, הורחק ב-1794 ללא תשלום שכרו ממשרתו כקאפלמייסטר בחצר המלך בגלל האהדה שגילה כלפי המהפכה הצרפתית. הוא חי זמן מה בהמבורג, שם פרסם את כתב העת "פרנקרייך" (צרפת בגרמנית), אבל ב-1794 עבר לגור בגיבישנשטיין ליד האלה. בשנת 1796 נמחלה לו אהדתו למהפכה והוא מונה למשרת מנהל מכרה המלח בהאלה. משם הרבה לנסוע לברלין לנצח על ביצועי הבכורה של יצירותיו.

מסע לפריז בשנת 1802 הפחית במידה ניכרת את הקסם, שנסכו עליו קודם הצרפתים והפוליטיקה הצרפתית והוא היה למתנגד מוצהר של נפוליאון. כעבור ארבע שנים, כשחיילים צרפתים השתלטו על אחוזתו ובזזו אותה, נמלט לדנציג, שם פעל כפטריוט ולוחם חירות. אחי נפוליאון, ז'רום, שישב בקאסל, התיר לרייכארדט לחזור ומינה אותו למנהל תיאטרון בשנת 1807. הכהונה הזו נמשכה רק תשעה חודשים. בנובמבר 1809 נסע רייכארדט לווינה למצוא הצלחה.

אחרי שהתוודע אל המוזיקה של היידן, מוצרט ובטהובן, נפתח לקלאסיקה הווינאית, אם גם באיחור. זמן קצר אחר כך שב לגרמניה ושם, בגיבישנשטיין, מת ב-27 ביוני 1814. בני דורו מיהרו לשכוח אותו ואת יצירותיו.

רייכארדט הרבה בנסיעות: ב-1783 ביקר באיטליה, שווייץ, וינה והמבורג; ב-1785 וב-1792 נסע ללונדון; בשנים 1785-1787, 17992 ו-1802 היה בפריז; ב-1790 ביקר באיטליה וב-1793 נסע לקופנהגן ולסטוקהולם.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ניכר מפרסומו של רייכארדט כמלחין בא לו מן הלידר, כ-1500 במספר, לטקסטים של כ-125 משוררים. הראשונים בחשיבותם הם אלה שנכתבו לשירים של גתה. שוברט הכיר כמה מהם והושפע מהם בכתיבתו. רייכארדט נודע גם בזינגשפילה שלו, סוגה ששכלל בעזרת גתה. כמו כן כתב 49 שירים לטקסטים של הרדר.

לצד המוזיקה שלו, עבודתו כמסאי שימרה את ערכו עד ימינו אלה. אוסף השירים קרן הפלא של הנער מוקדש, באפילוג, לרייכארדט. זאת, מן הסתם, בתקווה שיכתוב מוזיקה לטקסט, אך הוא מעולם לא הלחין שירים אלה.

מוזיקה דרמטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Hänschen und Gretchen, 1771–2
  • Amors Guckkasten (La lanterne magique de l’amour), 1772
  • Le feste galanti (La gioja dopo il duolo, ò Le feste superbe)
  • Der Holzhauer, oder Die drei Wünsche, c1775
  • Cephalus und Prokris (Melodram, 1, K.W. Ramler), 1777,
  • Ino (musikalisches Drama, 1, J.C. Brandes), 1779,
  • Liebe nur beglückt (Schauspiel mit Zwischenmusik und Gesang, 3, Reichardt), 1781
  • Tamerlan, 1786 (tragédie lyrique, 4, E. Morel de Chédeville, after Voltaire: L’orphelin de la Chine),
  • Panthée (tragédie lyrique, 4, Berquin), 1786,
  • Andromeda (os, 3, A. de’ Filistri da Caramondani), 1788,
  • Protesilao [Act 1] (os, 2, G. Sertor), 1789,
  • Claudine von Villa Bella (Spl, 3, J.W. von Goethe), 1789,
  • Brenno (os, 3, Filistri), 1789,
  • Jery und Bätely, 1789 (Spl, 1, Goethe), 1789,
  • L’olimpiade (dramma per musica, 3, P. Metastasio), 1791,
  • Lila (Spl, Goethe), 1791, music lost
  • Erwin und Elmire (Spl, 2, Goethe), 1793,
  • Macbeth (tragedy, 3, G.A. Bürger), spr. 1795
  • Die Geisterinsel (Spl, 3, J.F.W. Gotter, after W. Shakespeare: The Tempest), 1798,
  • Lieb’ und Treue (Lieb’ und Frieden) 1800,
  • Der Jubel, oder Juchhei (Liederspiel, 1, Reichardt), 1800,
  • Rosmonda (tragedia per musica, 3, Filistri), 1801,
  • Das Zauberschloss (Spl, 3, A. von Kotzebue), 1802,
  • Herkules Tod (Melodram, 1, after Sophocles), 1802,
  • Kunst und Liebe, c1803 (Liederspiel, 1, Reichardt), 1805
  • L’heureux naufrage (comedy, 1), 1808,
  • Bradamante (4, H.J. von Collin), 1809,
  • Der Taucher (Spl, 2, S.G. Bürde, after F. von Schiller), 1811,

כתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Briefe eines aufmerksamen Reisenden, die Musik betreffend (1774-76) ("מכתבי נוסע פקוח-עין, בכל הנוגע למוזיקה")
  • Über die deutsche komische Oper (1774) ("על אופרה קומית גרמנית")
  • Musikalische Kunstmagazin (1781-1792) (מגזין אמנות מוזיקלי)
  • Studien für Tonkünstler und Musikfreunde (1793) ("מחקרים למוזיקאים ולחובבי מוזיקה נלהבים")
  • Vertraute Briefe aus Paris (1804) ("מכתבים אינטימיים מפריז")
  • Vertraute Briefe aus Wien (1810) ("מכתבים אינטימיים מווינה")
  • עוד כתבים על מוזיקה ועל מסעותיו.