יוהאן רוזנמילר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוהאן רוזנמילר
Johann Rosenmüller
לידה 24 באוגוסט 1619
אלסניץ, נסיכות הבוחר מסקסוניה, גרמניה, האימפריה הרומית הקדושה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 בספטמבר 1684 (בגיל 65)
וולפנביטל, נסיכות בראונשווייג-וולפנביטל, גרמניה, האימפריה הרומית הקדושה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה וולפנביטל עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1640
מקום לימודים אוניברסיטת לייפציג, בית הספר ע"ש תומאס בלייפציג עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה עוגב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יוהאן רוזנמילר, או "יוהנס רוזנמילר" ידוע באיטליה כג'ובאני רוזנמילר (בגרמנית: Johann Rosenmüller או Johannes Rosenmüller, או באיטלקית: Giovanni Rosenmüller, ‏ 24 באוגוסט 1617, אלסניץ – 12 בספטמבר 1684, וולפנביטל) היה מלחין גרמני, מורה ונגן עוגב וטרומבון. נציג בולט של המוזיקה הבארוקית, נמנה, לצידם של דיטריך בוקסטהודה ויוהאן פכלבל עם חשובי היוצרים של הקנטטות הכנסייתיות בגרמניה. פעל בעיקר בלייפציג ובוונציה, והפרה את המוזיקה הכלית הגרמנית בהשפעות מהאסכולות האיטלקיות.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחית לזכרו של יוהאן רוזנמילר בפתח כנסיית יאקוב הקדוש בעיירת הולדתו, אלסניץ

יוהאן רוזנמילר נולד ב-1619 באלסניץ, על יד פלאואן, במחוז פוגטלנד שבסקסוניה בגרמניה. למד ב"בית הספר הלטיני" ביישוב הולדתו ולאחר מכן בשנת 1640 התחיל לימודי תאולוגיה באוניברסיטת לייפציג.[1] היה בילדותו נער מקהלה ולאחר מכן תלמידו ועוזרו של המלחין טוביאס מיכאל (1592–1657), הקנטור של כנסיית תומאס הקדוש בלייפציג. רוזנמילר לימד במשך 13 שנה (1642–1655) בבית הספר שעל יד אותה כנסייה, כ"Collaborator“ (מורה בכיתות הנמוכות) (מ-1642) ו"Baccalaureus funerum" (עוזר מורה בדרגה גבוהה, שניהל את מוזיקת הלוויות) (מ-1650),[2] לפני שהתמנה לנגן עוגב של כנסיית ניקולאי הקדוש (ניקולאיקירכה) בשנת 1651. בהמשך ניגן גם בעוגב של כנסיית תומאס הקדוש והחליף את מורו ורבו, טוביאס מיכאל החולה בתפקידיו השונים. אחרי שלאכזבתו לא הצליח לזכות במשרת הקנטור בכנסיית הצלב הקדוש בדרזדן[3] בשנת 1653 השיג את הבטחת מועצת העיר ליפציג שתימסר לו משרת הקנטור של בית הספר תומאס הקדוש. ב-1654 התמנה לקפלמייסטר in absentia (ללא נוכחות) של החצר באלטנבורג. אולם הקריירה שלו הופסקה באופן פתאומי במאי 1655 כשנעצר ונשלח למאסר יחד כמה מתלמידיו, נערי מקהלה, באשמת יחסי מין אסורים ("Sodomiterey" מעשי סדום").[4]

רוזנמילר הצליח לבסוף להימלט מהמאסר, לברוח להמבורג ומשם הגיע לוונציה. שם חידש את פעילותו המוזיקלית והחל משנת 1658, עבד כנגן טרומבון בבזיליקת סן מרקו. בין השנים 1678–1682 כיהן כמורה ומנהל מקהלה (maestro di coro) ומלחין הבית[2] של ה"אוספדלה דלה פייטה" (Ospedale della Pietà), בית היתומות הידוע, שבו מאוחר יותר, במחצית הראשונה של המאה ה-18 פעל כקונצרטמייסטר אנטוניו ויוואלדי. גם בעת שהותו בוונציה לא התנתק רוזנמילר לרגע מקשריו עם המולדת: בשנת 1660 שלח למשל מיצירותיו לוויימאר. לאורך השנים נתן שיעורי הלחנה לתלמידים גרמנים רבים שבאו להשתלם באיטליה, ביניהם ליוהאן פיליפ קריגר (ב-1673). הוא קשר קשרים גם עם נסיכים מבתי המלוכה הגרמניים שנשלחו לחניכות תרבותית בוונציה. כך נקשר במיוחד לנסיכים מבראונשווייג. את אוסף הסונטות הראשון הקדיש לדוכס יוהאן-פרידריך פון בראונשווייג-לינבורג, ששהה בוונציה בשנת 1667, ואת האוסף השני - ב-1682 לבן דוד של הדוכס, אנטון אולריך פון בראונשווייג-וולפנביטל. באותה שנה 1682 חזר רוזנמילר לגרמניה והתקבל למשרת קפלמייסטר בחצר הדוכס אנטון-אולריך. רוזנמילר נפטר כעבור שנתיים בשנת 1684 בוולפנביטל ושם הובא לקבורה בכנסייה יוהנס הקדוש.

פעילותו כמלחין[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזנמילר כתב כמה מאות יצירות מוזיקליות - קוליות ולכלים, מושפעות מאוד על ידי המוזיקה האיטלקית, במיוחד זאת של קוולי, קורלי או ג'ובאני לגרנצי שהתוודע אל יצירותיהם ככל הנראה גם בעת מסעו באיטליה בשנים 1645–1646.[5]

המוזיקה הקולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיו הקוליות הן ברובן כנסייתיות, ומורגשת בהן השפעתו של היינריך שיץ. כ-150 כתבי היד שלו ששרדו ורשימות היצירות בארכיונים האבודים בלינבורג, רודולשטאט, וייסנפלס, ואנסבך ובמקומות אחרים מעידים כי רוזנמילר היה בין המלחינים הפופולריים ביותר בזמנו.[6]

שירי הלווייה שלו הם המנונים סטרופיים והומופוניים א קפלה. המפורסם בהם - Welt ade, ich bin dein müde - נשאל בשלמותו על ידי יוהאן סבסטיאן באך בקנטטה שלו מס' 27. הלחן וגם המילים של שיר לווייה אחר - Alle Menschen müssen sterben - הוקדשו על ידי רוזנמילר לזכרו של אדם בשם פאול פון הנסברג (Letzte Ehre) ("כבוד אחרון"; לייפציג 1652).[7]

Kern-Sprüche (אמרות כנף) ו-Andere Kern-Sprüche (אמרות כנף אחרים) הם אוספים של קונצ'רטי סאקרי (רוחניים) קצרים על טקסטים קצרים מכתבי הקודש בלטינית ובגרמנית, בסגנון ה-Symphoniae sacrae של שיץ. רוזנמילר היה סוכנו של שיץ להפצה בלייפציג של החלק השני של סימפוניות הקודש שלו בשנת 1647. הוא שלח לרוזנמילר שיר ברכה לרגל ההוצאה לאור של אוסף הפוואנים שלו ב-1645.[8]

באיטליה כתב מספר רב של קטעים למיסה לערבית ולסיום, 53 על טקסטים לטיניים של תהילים, כולל לערבית של יום ראשון או מוקדשים למרים הקדושה. הלחין גם יצירות לקול סולו עם שני כינורות ובסו קונטינואו, וכן קונצ'רטי גדולים לשתי מקהלות, סולנים וכלים.

יצירתו הכנסייתית המבוססת על מגילת איכה היא יצירתו המונודית היחידה. הקנטטות לקול סולו שלו מושפעות מהקנטטות החילוניות של קריסימי וצ'סטי. הן מבוססות על טקסטים דתיים בלטינית בעירוב של שירה ופרוזה - רצ'ציטטיבים, אריוזי ואריות.

רוזנמילר שאל אלמנטים מז'נר הקנטטה הסולנית ומהאופרה האיטלקית יחד עם סגנונות כליים איטלקיים, שבישרו את הופעת הקנטטה הכנסייתית הגרמנית.[9]

המוזיקה הכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרט למוזיקה הכנסייתית, כתב רוזנמילר סוויטות וסונטות ותרם באופן משמעותית להתפתחותן של שתי הצורות המוזיקליות האלה. ביצירותיו הראשונות - "פאוואנים..." ו"מוזיקת סטודנטים" הלחין בהתאם לסגנון הגרמני הישן: עם פוואן, אלמאנד, קוראנט, באלו וסרבנד. לעומת זאת הסונטות הקאמריות שלו בחמשה קולות, שפורסמו בוונציה ב-1667, נפתחות בסינפוניה, לפי רוח הזמנים החדשים.[10] אוסף הסונטות משנת 1682, לקבוצות של 3–5 כלי מיתרים, הכוללות גם תפקיד לבאסו קונטינואו, מתקרבות בצורה לסונטות הכנסייתיות של קורלי. קורט גודוויל העריך כי הן "ללא ספק, כליל השלמות של האמנות הגרמנית בתחום המוזיקה הכלית במחצית השנייה של המאה ה-17".[11]

בשנות ה-80 התעוררה התעניינות והערכה מחודשת במפעלו המוזיקלי.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירות קוליות
[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Kernsprüche mehrenteils aus Heiliger Schrift (1648-52)
(אמרות כנף, רובן מכתבי הקודש - מן הברית הישנה והחדשה) (לייפציג) ל-3–7 קולות ובאסו קונטינואו
  • Aeterne Deus, clementissime Pater, 1v, 2 str, bc
  • Christum lieb haben, 3vv, 2 str, bc
  • Coeli enarrant gloriam Dei, 3vv, 2 str, bc
  • Danket dem Herren und prediget, 2vv, 2 str, bc
  • Danksaget dem Vater, 5vv, 2 str, bc
  • Daran ist erschienen die Liebe Gottes, 5vv, 2 str, bc
  • Das ist das ewige Leben, 3vv, bc
  • Das ist ein köstlich Ding, 2vv, 5 str, bc
  • Die Augen des Herren, 4vv, 2 str, bc
  • Ein Tag in deinen Vorhöfen, 3vv, 2 str, bc
  • Habe deine Lust an dem Herren, 1v, 5 str, bc
  • Hebet eure Augen auf gen Himmel, 2vv, 2 str, bc
  • In te Domine speravi, 4vv, 2 str, bc
  • Lieber Herr Gott, 1v, 3 str/brass, bc
  • Mater Jerusalem, civitas sancta Dei, 2vv, 2 str, bc
  • Meine Seele harret nur auf Gott, 3vv, 2 str, bc
  • O admirabile commercium, 2vv, 4 str/brass, bc
  • O Domine Jesu Christe, adoro te, 3vv, bc
  • O nomen Jesu, nomen dulce, 4vv, bc
  • Treiffet ihr Himmel von oben, 1v, 2 str, bc
2. Andere Kern-Sprüche', Leipzig (1652–1653) אמרות כנף נוספות
  • Also hat Gott die Welt geliebet, 5vv, 5 str/brass, bc;
  • Amo te Deus meus amore magno, 2vv, 4 str/brass, bc;
  • Christum ducem, qui per crucem, 1v, 2 str, bc;
  • Das ist meine Freude, 1v, 2 str, bc;
  • Der Name des Herren, 5vv, 2 str, bc;
  • Die Gnade unseres Herren Jesu Christi, 4vv, bc;
  • Domine Deus meus, 2vv, 2 str, bc;
  • Herr mein Gott, ich danke dir, 3vv, 2 str, bc;
  • Herr, wenn ich nur dich habe, 1v, 5 str, bc;
  • Ich bin das Brod des Lebens, 3vv, 2 str, bc;
  • Ich hielte mich nicht dafür, 4vv, bc;
  • Ist Gott für uns, 1v, 5 str, bc;
  • Kündlich gross ist das gottselige Geheimnis, 3vv, bc;
  • O dives omnium bonarum dapum, 1v, 3 str/brass, bc;
  • O dulcis Christe, bone Jesu charitas, 2vv, 3 str/brass, bc;
  • Siehe an die Wercke Gottes, 5vv, 5 str/brass, bc;
  • Siehe des Herren Auge, 3vv, 2 str, bc;
  • Vulnera Jesu Christi, 1v, 2 str, bc;
  • Wahrlich, wahrlich ich sage euch, 4vv, 2 str, bc;
  • Weil wir wissen, dass der Mensch, 3vv, 2 str, bc
3. Gelegenheitgesänger 12 (12 שירים לאירועים), רובם שירי לווייה ל-5 קולות, כולל:
  • Valet und Trost-Lied (Welt ade, Ich bin dein müde) (לייפציג, 1649)
  • (Alle Menschen müssen sterben Letzte Ehre (לייפציג, 1652)
בכתבי יד נמצאים (לרוב בברלין, בספריה הממלכתית, אוסף בוקמאייר):
  • Missae brevae (מיסות קצרות)
  • Messesätze (פרקי מיסה)

לדוגמה - Nunc dimitiis ל-4–8 קולות, מיתרים ובאסו קונטינואו

  • Lamentationes Jeremiae ("קינות ירמיהו" לפי איכה) לקול ובאסו קונטינואו
  • 170 geistliche Konzerte (‏ 170 קונצ'רטי רוחניים) על טקסטים בלטינית ובגרמנית, ל-1–8 ולות ובאסו קונטינואו, תכופות גם עם 5 כלי מיתרים.
  • Vespro della beata Vergine (ערבית של הבתולה הקדושה) (1670-80)
  • קטעי מוזיקה כנסייתית מזמן השהות באיטליה
  • Weihnachtshistorie (סיפור חג המולד)

יצירות כליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק הפתיחה ב-4 מכלל הסויטות היא ריקוד פדואני - פוואנה. שאר 30 הקטעים בסוויטות הם ריקוד אחד בלבד, לרוב אלמנדה.[12]
  • Studentenmusik (מוזיקת סטודנטים) (1654). מוקדשת לסטודנטים של לייפציג. 10 סוויטות כליות ב-3–8 קולות, ל-3 ול-5 ויולות ובאסו קונטינואו. גם כאן הפרק הראשון היא פאוון. הסויטות כתובות בסולמות לפי סדר עולה. בשני אוספי הסונטות המאוחרים ניכרת השפעתם של קורלי ולגרנצי.[8]
  • Sonate da camera cioè sinfonie, alemande, correnti, balletti, sarabande (סונטות קאמריות כלומר סינפוניות, אלמנדות, קורנטי, באלטי, סרבנדות - 5 כלי מיתרים ובאסו קונטינואו; ונציה, 1667, 1670). אחרי מבוא בצורת פוואנה באה סינפוניה מורכבת מחלקים המנוגדים בהם במפעם, במשקל ובמרקם. התנועות העיקריות הן בצורת ABCB, כש-B הוא 3/2 קנטאבילה.[8]
  • Sonatae à 2,3,4 è 5 stromenti da arco et altri (סונטות ל-2–5 כלי מיתרים ובאסו קונטינואו - ללא קטעי ריקוד, נירנברג 1682) מוקדשות לרוזן אולריך פון באונשוייג, קרוב לוודאי נכתבו בוונציה.
ייתכן לשימוש כנסייתי, עם הרחבה של הסינפוניות משנת 1667, אך עם פרטיטורות מגוונות יותר. קיימים 3–5 פרקים עיקריים, כל אחד מהם חוזר בסיום: רבים מהם בעלי אופי של פוגה, ועם הגדלת הנושאים הכרומטיים. קיימים קטעי מעבר איטיים כלי מיתר, ארוכים, דרמטיים יותר ומפתיעים תכופות בתעוזתם ההרמונית.[8]

דיסקוגרפיה נבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Sinfonias No.1,2,4 Jordi Savall Astree
  • Vespers (2CD) Cantus Cölln Konrad Junghänel 1996 HMC
  • Weihnachtshistorie Cantus Cölln Junghänel HMC
  • Sacri Concerti Cantus Cölln Junghänel 94 DHM
  • Deutsche Geistliche Konzerte: Siehe an die Werke Gottes. Entsetze dich Natur. Arno Paduch 2000 Christophorus Records
  • Instrumental & Vocal works. The King's Noyse. HMU
  • Requiem (2CD) Musica Fiata Roland Wilson. Sony
  • Lamentations. Ingrid Schmidthüsen Parnassi Musici CPO 1999
  • Lamentations. Klaus Wünderlich (SWR)(SWR recordings 1956-58)
  • Dixit Dominus; Lauda Sion; Nisi Dominus; Magnificat. La Soranza, Trinity Baroque, Wiesbadener Knabenchor, Arno Paduch Amati 1996
  • Jube Domine; In te Domine speravi; Qui habitat in adjutorio; Ecce nunc benedicite; Exurge gloria mea; Nunc dimittis; Salve regina. Paduch Christophorus 2009
  • Beatus Vir; Jubilate Deo; Misericordias Domini; Coelestes Spiritus; Nisi Dominus;Salve mi Jesu Sonatas Raquel Andueza, Wolf Matthias Friedrich, Gli Incogniti, Amandine Beyer. Zig-Zag
  • Lo Zuane Tedeso Estote fortes in bello; Surgamus ad laudes; O dives omnium bonarum; Ego te laudo; In te Domine speravi; Laudate pueri Dominum; Salve Regina I fedeli PAN
  • Vox Dilecti Mei O Salvator dilectissime; Christum ducem qui per crucem; In te Domine speravi; O dives omnium bonarum; Vox dilecti mei; O anima mea suspira ardenter Sonatas Alex Potter, Chelycus Ensemble Ramee

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • August Horneffer: Johann Rosenmüller (ca. 1619-1684). ostinato, Salzgitter 2005 (Nachdruck der Dissertation Charlottenburg 1898)
  • Julie Anne Sadie (dir.) Guide de la Musique baroque, Fayard, Paris, 1995
  • Das neue Lexikon der Musik

J.B. Metzler Verlag, Stuttgart, Weimar, and 4

  • Marc Vignal (dir) Dictionnaire des Grands musiciens Larousse vol. II, Paris 1985

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Kerala J.Snyder: ‘Life in Venice: Johann Rosenmüller´s Vesper Psalms’, Relazioni musicali tra Italia e Germania barocca: Loveno di Menaggio 1995, 173-200

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוהאן רוזנמילר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Thomas Altmeyer p.73
  2. ^ 1 2 Thomas Altmeyer p.72
  3. ^ Dict.des grands musiciens Larousse II p.630
  4. ^ J. G. Walther, Musikalisches Lexikon מצוטט באתר האנסמבל רוזנמילר
  5. ^ ראו אתר האנסמבל יוהאן רוזנמילר
  6. ^ K.Snyder ע'3
  7. ^ הערך "אלבינוס" בלקסיסקון ביוגרפי-ביבליוגרפי כנסייתי, הוצאת טראוגוט באוץ, און ליין Albinus, in Biographisch-Bibliographisches Kirchenlexikon Band I Sp.89 Traugott Bautz Verlag 2009,
  8. ^ 1 2 3 4 K.Snyder שם
  9. ^ K.Snyder ע'4
  10. ^ Dict. des grands musiciens Larousse II p.630
  11. ^ Dict. des grands musiciens Larousse II p.631
  12. ^ K.Snyder ע'2
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יוהאן_רוזנמילר&oldid=35454549"