יוון במשחקים האולימפיים
 | ||||||
 | ||||||
| המשלחת היוונית בטקס הפתיחה של אולימפיאדת סטוקהולם (1912) | ||||||
| הוועד האולימפי הלאומי | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| קוד ייצוג | GRE | |||||
| שם | הוועד האולימפי ההלני | |||||
| מדליות קיץ | ||||||
| ||||||
| השתתפות במשחקי הקיץ (באפור: לא השתתפה) | ||||||
| 1896 • 1900 • 1904 • 1908 • 1912 • 1920 • 1924 • 1928 • 1932 • 1936 • 1948 • 1952 • 1956 • 1960 • 1964 • 1968 • 1972 • 1976 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1996 • 2000 • 2004 • 2008 • 2012 • 2016 • 2020 | ||||||
| השתתפות במשחקי החורף (באפור: לא השתתפה) | ||||||
| 1924 • 1928 • 1932 • 1936 • 1948 • 1952 • 1956 • 1960 • 1964 • 1968 • 1972 • 1976 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1994 • 1998 • 2002 • 2006 • 2010 • 2014 • 2018 • 2022 | ||||||
יוון הייתה ביתם של המשחקים האולימפיים בעת העתיקה, ומסיבה זו הייתה בחירה טבעית להתחדשות המשחקים בשנת 1896. בשנה זו אירחה יוון את האולימפיאדה הראשונה בעת החדשה. יוון היא אחת מארבע המדינות היחידות (יחד עם אוסטרליה, בריטניה ושווייץ) שנטלו חלק בכל המשחקים האולימפיים שנערכו מאז. היא אירחה את המשחקים האולימפיים פעמיים: בפעם הראשונה ב-1896 את האולימפיאדה הראשונה, ובפעם השנייה ב-2004 את האולימפיאדה ה-28. בשני המקרים המשחקים נערכו באתונה, בירת יוון.
נוכח הרקע ההיסטורי של המשחקים, המסורת האולימפית העניקה ליוון מספר תפקידים סמליים במשחקים. בין היתר, הלפיד האולימפי מודלק באולימפיה של יוון, בה נפתח המסע המסתיים בהדלקתו באצטדיון האולימפי שמארח את המשחקים. בנוסף, מאז אולימפיאדת אמסטרדם (1928) הנוהג הוא כי המשלחת היוונית צועדת ראשונה בטקס הפתיחה.
הוועד האולימפי הלאומי של יוון נוסד בשנת 1894 והוכר בשנת 1895. שמו הוא "הוועד האולימפי ההלני"[1] והוא אחד הוועדים האולימפיים הלאומיים הוותיקים ביותר. מושבו באתונה.
במהלך השנים זכו ספורטאים יוונים בסך של 116 מדליות, מהן 33 מדליות זהב. הענפים הבולטים ביותר הם אתלטיקה קלה (29 מדליות, מהן 7 מדליות זהב) והרמת משקולות (15 מדליות, מהן 6 מדליות זהב).
מאז אולימפיאדת גרמיש פרטנקירכן (1936) משתתפת יוון גם במשחקי החורף, ומאז השתתפה בכולן פרט לאולימפיאדת סקוו ואלי (1960). השתתפויות אלה לא הניבו ליוון ולו מדליה אחת.
אירוח המשחקים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרט לאירוח המשחקים ב-1896, שניתן לאתונה מסיבות היסטוריות, התמודדה העיר עוד פעמיים על אירוח המשחקים. היוונים קיוו לארח את המשחקים גם ב-1996, בשנת המאה לחידוש המשחקים בעת החדשה. במכרז שנערך לאירוח המשחקים התמודדו פרט לאתונה 6 ערים נוספות: אטלנטה, בלגרד, טורונטו, מלבורן ומנצ'סטר. בסיבוב הסופי הפסידה אתונה לאטלנטה ברוב של 51 מול 35. הנחת המוצא של היוונים הייתה כי בחירתם מובטחת משיקולים היסטוריים, והצעת המכרז שלהם לא נתנה מענה מלא לסוגיות לוגיסטיות, פיננסיות וביטחוניות. לאחר בחירתה של אטלנטה לעיר המאחרת, האשימו היוונים את הוועד האולימפי הבינלאומי בכך שבחר בה משום שבעיר זו ממוקמים משרדיה הראשיים של קוקה-קולה, אחת מנותנות החסות הראשיות למשחקים לאורך השנים.
אתונה התמודדה שוב על אירוח המשחקים ב-2004, מול בואנוס איירס, סטוקהולם, קייפטאון ורומא, ובסיבוב האחרון גברה על רומא ברוב של 66 מול 41. הפעם הגישה הצעה מפורטת יותר, שבה הוצעו פיתרונות לקשיים הלוגיסטיים שהתעוררו בעבר, וגם האירוח המוצלח של אליפות העולם באתלטיקה 1997, חודש לפני הבחירה, סייע בהפגת החששות.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אולימפיאדת אתונה (1896)[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אולימפיאדת אתונה (1896)
האולימפיאדה הראשונה הייתה אירוע הספורט הגדול ביותר שידע העולם עד אז. רבים מספורטאי הצמרת של העולם לא הגיעו למשחקים האולימפיים, וכך, הצליחו ספורטאים יוונים לזכות בהישגים והביאו להצלחת ולאהדת המשחקים מצד הציבור היווני. לאחר המשחקים ביקשו היוונים לארח בארצם את כל האולימפיאדות הבאות, אך אנשי הוועד האולימפי הבינלאומי התנגדו לכך. בסך הכל, זכו היוונים ב-46 מדליות, מהן 10 מדליות זהב[2], מספר דומה למספר המדליות בהן זכו היוונים בכל 22 האולימפיאדות הבאות גם יחד. בטבלת המדליות דורגו היוונים במקום השני, אחרי ארצות הברית.
בקליעה, זכו היוונים ב-9 מדליות, 3 מכל סוג. יואניס פרנגודיס זכה במדליית זהב בירי מ-25 מטר, במדליית כסף בירי מ-300 מטר משלושה מצבים ובמדליית ארד בירי מ-30 מטר. גאורגיוס אורפנידיס זכה במדליית זהב בירי מ-300 מטר, והיה סגנו של פרנגודיס בירי מ-25 מטר. פנטליס קרסוודאס זכה במדליית הזהב השלישית, בירי מ-200 מטר. הסייפים היוונים זכו ב-4 מדליות. שניים מהם, לאונידאס פירגוס ויואניס גאורגיאדדיס זכו במדליות זהב. עם זכייתו של פירגוס, הוא היה לאלוף האולימפי היווני הראשון בעת החדשה.
בהתעמלות זכו היוונים ב-6 מדליות, 2 מכל סוג. ניקולאוס אנדריאקופולוס זכה במדליית זהב בטיפוס על חבל ובמדליית כסף בתחרות המקבילים הקבוצתית, ויואניס מיטרופולוס זכה במדליית זהב בתרגיל הטבעות ובמדליית ארד בתחרות המקבילים הקבוצתית. שניים מחבריו לקבוצה של אנדריאקופולוס זכו אף הם במדליות נוספות: תומאס קסנאקיס זכה במדליית כסף בטיפוס על חבל ופטרוס פרסאקיס זכה במדליית ארד בתרגיל הטבעות.
באתלטיקה זכו ביוונים ב-10 מדליות, אך רק אחד מהם זכה במדליית זהב, ספירידון לואיס, שהיה לאלוף האולימפי הראשון בריצת מרתון. גם סגנו של לואיס, חריאלוס וסילאקוס, היה יווני. מילטיאדיס גוסקוס זכה במדליית כסף בהדיפת כדור ברזל ופאנאגיוטיס פאראסקוופולוס עשה זאת בזריקת דיסקוס. בשחייה זכו היוונים ב-7 מדליות, בהן מדליית זהב אחת. יואניס מאלוקיניס ניצח במשחה ל-100 מטר חופשי למלחים, תחרות שהייתה פתוחה רק לאנשי הצי היווני. בתחרויות שהיו פתוחות לכלל המשתתפים, בלט אפסטאתיוס חוראפאס, שזכה בשתי מדליות ארד, במשחים ל-500 ול-1200 מטר חופשי.
רוכב האופניים אריסטידיס קונסטנטינידיס ניצח במרוץ אופני כביש, וסטמאטיוס ניקולופולוס זכה בשתי מדליות כסף, במרוצים ל-333 מטר ול-2 ק"מ. יוונים נוספים זכו במדליות בהיאבקות, טניס והרמת משקולות.
עד מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשחקים שנערכו לאחר האולימפיאדה הראשונה הייתה רחוקה יוון מלשחזר את הישגיה מאתונה, ובכמה מהם לא הצליח אף יווני לזכות במדליה.
לאולימפיאדת פריז (1900) שלחו היוונים 3 ספורטאים בלבד (לעומת 169 שהשתתפו באתונה). הספורטאי הבולט במשלחת היה פאנאגיוטיס פאראסקוופולוס, שסיים במקום הרביעי בזריקת דיסקוס ובמקום החמישי בהדיפת כדור ברזל. באולימפיאדת סנט לואיס (1904) שבו היוונים וזכו במדליות. מרים המשקולות פריקלס קקוסיס זכה במדליית זהב וניקולאוס גאורגאנטאס זכה במדליית ארד. הישגים אלה הספיקו כדי שיוון תדורג במקום השמיני בטבלת המדליות. באולימפיאדת לונדון (1908) זכו היוונים ב-3 מדליות כסף. קונסטנטינוס ציקליטיראס זכה בשתיים מהן, בקפיצה לגובה מהמקום ובקפיצה לרוחק מהמקום. במדליה השלישית זכה מטיל הכידון מיכאיל דוריזאס. באולימפיאדת סטוקהולם (1912) זכה ציקליטיראס בשתי מדליות נוספות: מדליית זהב בקפיצה לרוחק מהמקום ומדליית ארד בקפיצה לגובה מהמקום.
לאולימפיאדת אנטוורפן (1920) שלחו היוונים משלחת בת 57 ספורטאים. נבחרת הקלעים זכתה במדליית כסף, המדליה היחידה לזכות המשלחת במשחקים. נבחרת הכדורגל ספגה את אחת התבוסות הגדולות ביותר שלה, כשהפסידה 9-0 לשוודיה. בארבע האולימפיאדות הבאות שנערכו עד מלחמת העולם השנייה לא זכה אף ספורטאי יווני במדליה אולימפית.
המחצית השנייה של המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]
גם בשתי האולימפיאדות הראשונות שנערכו לאחר מלחמת העולם השנייה לא הצליח אף ספורטאי יווני לזכות במדליה. באולימפיאדת מלבורן (1956) זכה גרגוריוס רובאניס במדליית ארד בקפיצה במוט, והיה ליווני הראשון שזוכה במדליה אולימפית מזה 36 שנים. באולימפיאדת רומא (1960) זכה צוות שייטי הדרגון במדליית הזהב הראשונה של יוון מזה 48 שנים. בין השייטים היה גם יורש העצר היווני קונסטנטינוס, שארבע שנים מאוחר יותר היה למלך יוון.
באולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) זכה המתאבק פטרוס גאלאקטופולוס במדליית ארד, ובאולימפיאדת מינכן (1972) שיפר את הישגו וזכה במדליית כסף. באותם משחקים זכה גם השייט איליאס חאציפאווליס במדליית כסף בדגם פין. באולימפיאדת מונטריאול (1976) שוב לא זכה אף ספורטאי יווני במדליה, בפעם האחרונה עד כה.
באולימפיאדת מוסקבה (1980) השתפרו הישגי היוונים והם זכו ב-3 מדליות. המתאבק סטליוס מיגיאקיס זכה במדליית זהב, ועמיתו גאורגיוס חאציונאידיס זכה במדליית ארד. צוות שייטי הסולינג זכה אף הוא במדליית ארד. גם באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) בלטו המתאבקים היוונים. דמטריוס תאנופולוס זכה במדליית כסף וחאראלמבוס חולידיס זכה במדליית ארד. חולידיס זכה במדליית ארד נוספת באולימפיאדת סיאול (1988).
באולימפיאדת ברצלונה (1992) זכו היוונים בשתי מדליות זהב. הייתה זו הפעם הראשונה מזה 96 שנים שבה היוונים זוכים ביותר במדליית זהב אחת במשחקים. וולה פאטולידו ניצחה בריצת 100 מטר משוכות, והייתה ליווניה הראשונה שזוכה במדליה אולימפית. במדליית הזהב השנייה זכה מרים המשקולות פירוס דימאס.
באולימפיאדת אטלנטה (1996) השתפרו הישגיהם של היוונים באופן ניכר. הם זכו ב-8 מדליות, מהן 4 מדליות זהב. הענף הבולט היה הרמת משקולות, עם 5 מדליות. פירוס דימאס שמר על תוארו, וכך גם מרים המשקולות יליד גאורגיה קאחי קאחיאשווילי, שרשם הישג דומה בברצלונה, במדי המשלחת המאוחדת. שלושה מרימי משקולות נוספים זכו במדליות כסף: לאונידאס סבאניס, ולריוס לאונידיס ולאונידאס קוקאס. המתעמל יואניס מליסאנידיס זכה במדליית זהב בתרגיל הקרקע, והגולש ניקוס קקלמנאקיס זכה במדליית זהב בדגם מיסטרל. האתלטית ניקי בקויאני זכתה במדליית כסף בקפיצה לגובה.
אולימפיאדת סידני (2000)[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארבע שנים לפני שאירחה את המשחקים, המשיכה יוון במגמת השיפור באולימפיאדת סידני (2000). 140 ספורטאים יוונים השתתפו במשחקים, והם זכו ב-13 מדליות, מהן 4 מדליות זהב.
מרימי המשקולות המשיכו להניב את המספר הגבוה ביותר של מדליות - 5. פירוס דימאס היה למרים המשקולות השני בהיסטוריה שזוכה בתואר האולימפי 3 פעמים ברציפות, ויומיים אחר כך היה קאחי קאחיאשווילי למרים המשקולות השלישי בהיסטוריה שעושה זאת. לאונידאס סבאניס זכה במדליית כסף שנייה ברציפות, וגם מרים המשקולות יליד אלבניה ויקטור מיטרו זכה במדליית כסף. יואנה חציואנו זכתה במדליית ארד.
קונסטנטינוס קנטריס זכה במדליית זהב בריצת 200 מטר, ושלוש אתלטיות נוספות זכו במדליות כסף: אקטריני תאנו בריצת 100 מטר, אנסטסיה קלסידו בזריקת דיסקוס ומירלה מניאני, ילידת אלבניה, בהטלת כידון. מיכאיל מורוצוס זכה במדליית זהב בטאקוונדו, המתעמל דימוסתניס טמפאקוס זכה במדליית כסף בתרגיל הטבעות, ובמדליות ארד זכו נבחרת הנשים בהתעמלות והמתאבק אמירן קרדנוב.
אולימפיאדת אתונה (2004)[עריכת קוד מקור | עריכה]
האולימפיאדה השנייה אותה אירחה יוון הייתה המוצלחת ביותר עבורה מאז קודמתה. מספר שיא של 426 ספורטאים נטלו חלק במשחקים, והם זכו ב-16 מדליות, מהן 6 מדליות זהב.
המדליות הושגו ב-10 ענפים שונים, הבולט שבהם אתלטיקה, עם 5 מדליות מהן שתי מדליות זהב, בכולן זכו נשים. פאני חלקיה זכתה במדליית זהב בריצת 400 מטר משוכות ואנסטסיה צומלקה עשתה זאת בהליכה ל-20 ק"מ. חריסופיי דווצי זכתה במדליית כסף בקפיצה משולשת, ואנסטסיה קלסידו זכתה בפעם השנייה ברציפות במדליית כסף בזריקת דיסקוס. מירלה מניאני זכתה במדליית ארד בהטלת כידון. על הישגי האתלטיות היווניות העיבה פרשה בה היו מעורבים האצנים קונסטנטינוס קנטריס ואקטריני תאנו. השניים לא הגיעו לבדיקה לגילוי סמים, ולאחר מכן טענו כי היו מעורבים בתאונת דרכים. בהמשך התברר כי התאונה בוימה, והשניים פרשו מהמשחקים.
במדליות זהב נוספות זכו הג'ודוקא בן ה-17 איליאס איליאדיס, המתעמל דימוסתניס טמפאקוס (בתרגיל הטבעות), הקופצים למים תומאס בימיס וניקולאוס סירנידיס (בקפיצה סינכרונית מ-3 מטר), ושייטות ה-470 סופיה בקטורו ואמיליה צולפה. מתחרה נוסף בענף השיט, ניקוס קקלמנאקיס, שהיה אחת התקוות הגדולות של היוונים במשחקים ואף הדליק את הלפיד האולימפי בטקס הפתיחה, הסתפק במדליית כסף, לאחר שהפסיד לגל פרידמן.
לוחמי הטאקוונדו אלכסנדרוס ניקולאידיס ואליסבט מיסטקידו זכו במדליות כסף, המתאבק וסיליו פולימרוס וצמד החותרים ניקולאוס סקיאתיטיס וארטיום קיורגקיאן זכו במדליות ארד. מרים המשקולות פירוס דימאס, שנשא את דגל יוון בטקס הפתיחה, איבד את תוארו לאחר שלוש זכיות רצופות והסתפק במדליית הארד.
נבחרת הנשים בכדורמים זכתה במדליית כסף, לאחר שגברה בחצי הגמר על נבחרת אוסטרליה והפסידה במשחק הגמר לנבחרת איטליה. נבחרת הגברים סיימה את שלב הבתים ללא הפסד, אך הפסידה בחצי הגמר לנבחרת סרביה ומונטנגרו וסיימה במקום הרביעי לאחר הפסד נוסף, לנבחרת רוסיה. נבחרת הגברים בכדורסל, בשורותיה שיחקו בין היתר תיאודורוס פאפאלוקאס, דימיטריס דיאמנטידיס ולזארוס פאפאדופולוס, הודחה בשלב רבע הגמר בידי נבחרת ארגנטינה, וסיימה במקום החמישי. פאפאלוקאס היה החוטף הבולט בטורניר, עם 2.8 חטיפות למשחק. נבחרת הנשים הודחה אף היא ברבע הגמר, בידי ארצות הברית, וסיימה במקום השביעי. גם נבחרות הגברים בכדוריד ובכדורעף הודחו בשלב ברבע הגמר. נבחרת הכדוריד הפסידה לקרואטיה ונבחרת הכדורעף הפסידה לארצות הברית. שתיהן סיימו במקום החמישי. יתר הנבחרות בענפי הכדור לא עברו את שלב הבתים.
אולימפיאדת בייג'ינג (2008)[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאולימפיאדת בייג'ינג (2008) שלחה יוון משלחת גדולה, בת 156 ספורטאים, אך הישגיה ירדו באורח ניכר בהשוואה לאולימפיאדות הקודמות בהן השתתפה. המשלחת היוונית זכתה ב-3 מדליות בלבד, ולראשונה מזה 16 שנה אף ספורטאי יווני לא זכה במדליית זהב.
לוחם הטאקוונדו אלכסנדרוס ניקולאידיס זכה במדליית כסף שנייה ברציפות. החותר וסיליוס פולימרוס החליף בן זוג, ויחד עם דמטריוס מוגיוס שיפר את הישגו מאתונה וזכה במדליית כסף. קופצת המשולשת חריסופיי דווצי זכתה במדליית ארד אך זו נשללה ממנה ב-2016 בשל הרשעה באימרוץ. צוות שייטות היינגלינג זכו במדליית ארד. ספורטאים יוונים נוספים שבלטו בבייג'ינג כללו את החותר יואניס חריסטו (מקום רביעי במקצה היחידים), החותרות כריסי ביסקיצי ואלכסנדרה ציאבו (מקום שישי במקצה הזוגות), חותר הקאנו חריסטוס צאקמאקיס (מקום שביעי בסלאלום), האתלט פריקליס יאקובאקיס (מקום שמיני בריצת 400 מטר משוכות) והגולש ניקוס קקלמנאקיס (מקום שמיני בניל פרייד RS:X). נבחרת הכדורסל שוב הפסידה לארגנטינה ברבע הגמר, וסיימה בפעם השנייה ברציפות במקום החמישי.
אולימפיאדת לונדון (2012)[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת לונדון (2012) ירדו הישגי המשלחת היוונית עוד יותר, והיא צברה רק שתי מדליות ארד: הג'ודוקא איליאס איליאדיס (שהחליף קטגוריית משקל והתחרה בקטגוריה של עד 90 ק"ג) וצמד החותרות כריסטינה גיאזיצידו ואלכסנדרה ציאבו.
ספורטאים יוונים נוספים שרשמו הישגים נאים בלונדון כללו את השחיין ספירידון יאניוטיס (מקום רביעי בשחייה במים פתוחים ל-10 ק"מ), רביעיית החותרים (מקום רביעי), הסייפת וסיליקי ווגיוקה (מקום חמישי), המתעמל וסיליוס צולקידיס (מקום שישי בתרגיל המקבילים), השייט ביירון קוקלאניס (מקום שישי בדגם ניל פרייד RS:X), קונסטדינוס פיליפידיס (מקום שביעי בקפיצה במוט), ספירידון לבסיס (מקום שביעי בהטלת כידון) וצמד השחייניות הצורניות (מקום שמיני).
אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016)[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016) השתפרו משמעותית הישגי היוונים. הם צברו 6 מדליות, מהן 3 מדליות זהב.
הקלעית אנה קורקאקי הייתה הספורטאית המעוטרת במשלחת, עם מדליית זהב בירי באקדח ומדליית ארד בירי באקדח אוויר. באתלטיקה, זכתה קטרינה סטפנידי במדליית זהב בקפיצה במוט, קונסטדינוס פיליפידיס שוב סיים שביעי בתחרות המקבילה לגברים, ופאראסקווי פאפאכריסטו סיימה שמינית בקפיצה משולשת. במדליית הזהב השלישית זכה המתעמל אלפתרוס פטרוניאס, בתרגיל הטבעות. השחיין ספירידון יאניוטיס שיפר את הישגו מלונדון וזכה במדליית כסף במשחה ל-10 ק"מ במים פתוחים, ושייטי ה-470 פבלוס קגיאליס ופנאיוטיס מאנטיס זכו במדליית ארד. שייט נוסף, ביירון קוקלאניס, סיים חמישי בדגם RS:X. בחתירה רשמו היוונים הישגים נאים: החותרות סופיה אסומנאקי ואייקטריני ניקולאידו סיימו במקום הרביעי, רביעיית החותרים בסירה קלה סיימה במקום השישי ורביעיית החותרים סיימה במקום השמיני. נבחרת הגברים בכדורמים סיימה במקום השישי.
מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]
 |
ראו גם – מדליות במשחקים האולימפיים |
לפי אולימפיאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדות הקיץ:[3]
לפי ענף[עריכת קוד מקור | עריכה]
בענפי הקיץ:[4]
| ענף | זהב | כסף | ארד | סך הכל |
|---|---|---|---|---|
 אתלטיקה |
8 | 12 | 10 | 30 |
 הרמת משקולות |
6 | 5 | 4 | 15 |
_pictogram.svg){kind=small} התעמלות מכשירים |
5 | 3 | 3 | 11 |
 קליעה |
4 | 4 | 5 | 13 |
 שיט |
3 | 2 | 3 | 8 |
 סיף |
2 | 1 | 2 | 5 |
 שחייה |
1 | 3 | 2 | 5 |
 היאבקות |
1 | 3 | 7 | 11 |
_pictogram.svg){kind=small} אופניים |
1 | 3 | 0 | 4 |
 טאקוונדו |
1 | 3 | 0 | 4 |
 חתירה |
1 | 1 | 2 | 4 |
 ג'ודו |
1 | 0 | 1 | 2 |
 קפיצה למים |
1 | 0 | 0 | 1 |
 טניס |
0 | 2 | 1 | 3 |
 כדורמים |
0 | 2 | 0 | 2 |
 שחייה במים פתוחים |
0 | 1 | 0 | 1 |
_pictogram.svg){kind=small} התעמלות אמנותית |
0 | 0 | 1 | 1 |
| סך הכל | 35 | 45 | 41 | 121 |
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר הוועד האולימפי ההלני (ביוונית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תרגום חופשי מיוונית. במקור: Ελληνική Ολυμπιακή Επιτροπή
- ^ באותה העת ניתנו מדליית כסף לזוכים במקום הראשון ומדליית ארד לזוכים במקום השני, והזוכים במקום השלישי לא קיבלו כל פרס. מאוחר יותר החליט הוועד האולימפי הבינלאומי לעדכן למפרע את אופן רישום המדליות בדומה למקובל כיום.
- ^ "Medals by Games" [מדליות לפי משחקים]. Olympic Analytics (באנגלית). נבדק ב-21 באפריל 2022.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ "Medals by Sports" [מדליות לפי ענפי ספורט]. Olympic Analytics (באנגלית). נבדק ב-21 באפריל 2022.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
| מדינות אירופה במשחקים האולימפיים | ||
|---|---|---|
|
