יוזף זיסקינד אופנהיימר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוזף זיס אופנהיימר, "היהודי זיס"

יוזף בן יששכר זיסקינד אופנהיימר (נודע בקיצור כיוזף זיס אופנהיימר או בכינוי הגנאי יוד זיסהיהודי זיס) (1698 או 1699 היידלברג4 בפברואר 1738 ליד שטוטגרט) היה בנקאי יהודי שהיה יועץ כספי לדוכס קרל אלכסנדר מווירטמברג. לאחר מותו של הדוכס, הוצא להורג מסיבות מפוקפקות. הוא שימש השראה לרומן של ליאון פויכטוונגר, "היהודי זיס" משנת 1925, שבעקבותיו נוצר בבריטניה ב-1934 סרט פרו-יהודי בשם זהה –שבו השתמשו הנאצים כמודל לסרט תעמולה אנטישמי משנת 1940 בעל אותו שם.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוזף זיסקינד אופנהיימר גדל במשפחת סוחרים יהודית בורגנית אמידה בעיר היידלברג. בשנים 17131717 ערך מסעות לערים אמסטרדם, וינה ופראג. מאוחר יותר החל אופנהיימר לעבוד כבנקאי פרטי באזור פְּפָאלְץ. כן עסק בתחילה בגביית חובות. באמצעות אשראי שהעמיד לבני אצולה שנקלעו לחובות, טיפס בסולם החברתי. כל אימת שהבנקים סירבו למתן הלוואה, נהג אופנהיימר לממן את אורח החיים הבזבזני של מבקשיה. האשראי שהעמיד היה יקר, אבל לא נחשב לריבית נשך.

כאיש כספים וכבנקאי ביסס במהרה את עושרו ומעמדו. הוא פעל בין השאר בשירותיהם של נסיכים בוחרים מאזור פפאלץ ומקלן. במהלך שידוך שערך בשמו של הדוכס (Herzog) אברהרד לודוויג מווירטמברג הכיר בשנת 1732 בבאד וילדבאד את אחיינו קרל אלכסנדר מווירטמברג, שסבל תמיד ממחסור בכסף. עוד באותה השנה מינה קרל אלכסנדר את אופנהיימר לתפקיד בחצרו שכל מטרתו הייתה לממן את פעילות החצר.

לאחר מותו של אברהרד לודוויג ב-31 באוקטובר 1733 התמנה קרל אלכסנדר לדוכס של וירטמברג ונזקק יותר לשירותיו של אופנהיימר, ומשום כך העניק לו סמכויות נוספות בתחום הכלכלה והפיננסים של ארצו. בשנת 1736 מונה אופנהיימר ליועץ פיננסי בכיר וליועצו הפוליטי של הדוכס. עוד בטרם עלה לכס הנסיכות, עבר קרל אלכסנדר אל הנצרות הקתולית מן הנצרות הפרוטסטנטית, וכך נוצרו במהלך ארבע שנות שלטונו (17331737) שתי סוגיות שלטוניות חריגות: ראשית, שלטון של דוכס קתולי על אוכלוסייה פרוטסטנטית, ושנית, מינויו של יהודי לעמדה משפיעה בשלטון. שתיהן הביאו למתח רב.

כדי להתאים את הכלכלה הכושלת של וירטמברג לבזבזנות האבסולוטית של קרל אלכסנדר, הנהיג אופנהיימר חידושים ברוח הכלכלה המרקנטילית. הוא ייסד תעשייה של טבק, משי ופורצלן וכן את הבנק הראשון של וירטמברג, שאותו ניהל בעצמו. הוא הנהיג מס על משכורות הפקידים ומכר בעמלות גבוהות את זכויות המסחר במלח, בעור וביין לתושבים יהודים. בנוסף סחר באבנים יקרות ובמתכות יקרות, החכיר את המטבעה הממלכתית, הנהיג הגרלות ומשחקי מזל ותיווך בסכסוכים חוקיים. בכל העיסוקים האלה היה מעורב אישית, כך שבמקביל להתעשרותה של קופת המדינה, הלך והתעשר גם הוא.

קרל אלכסנדר הקתולי אישר את כל חידושיו וצעדיו של אופנהיימר כשליט אבסולוטי, מבלי להיוועץ בנציגי המעמדות השונים (Landstände), שהיו פרוטסטנטיים, על אף שעמדה להם הזכות לאשר או לסרב להטלת מיסים לפי החוקה של וירטמברג. על רקע המתיחות הפוליטית והתוך-נוצרית הזו עוררו הרפורמות המוצלחות של אופנהיימר, מדיניות הכספים והמיסוי הקפדנית שלו וכן אמידותו האישית צרות עין ושנאה בקרב פקידים ואזרחים רבים. אופנהיימר עצמו לא בחל בחיי מותרות וניהל אורח חיים פזרני ואפילו הולל. מציאות זו של יהודי מורם מעם, "המושך בחוטים" הפוליטיים וחי חיי עושר מופלגים, הביאה עליו שונאים רבים.

כאשר מת קרל אלכסנדר במפתיע משבץ מוחי ב-12 במרץ 1737 השתחרר הכעס האצור, ואופנהיימר נעצר עוד באותו היום.

הוצאה להורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופנהיימר הועמד לדין באשמת בגידה, פגיעה בכבוד המלכות, גזל אוצר המדינה, קבלת שוחד, ביזוי הדת הפרוטסטנטית וקיום יחסי מין עם נוצריות. בין השאר הואשם שבעל קטינה בת ארבע עשרה. על אף ששתי מיילדות העידו על שלמות בתוליה, נידון אופנהיימר ב-9 בינואר 1738 למיתה. במתן גזר הדין לא נקבעו מעשיו הפליליים, לא הובאו הוכחות לעבירות שבהן הואשם ולא ניתנו נימוקים. האישום בקיום יחסי מין עם נוצריות נבע מחוסר האפשרויות להוכיח כל אשמה אחרת.

אופנהיימר הוצג לראווה בכלוב צבוע אדום, והובטח שתינתן לו חנינה אם יתנצר. אך הוא סירב ועונה קשות. ב-4 בפברואר 1738 נתלה בגרדום. הקהילה היהודית ניסתה לשווא להצילו בתמורה לכופר. לפני שניתלה, הותר לו להיפגש עם ראש הקהילה היהודית, מרדכי שלוס, אבל נמנע ממנו להיפגש עם רב. כ-12,000 צופים נכחו בשעה שהומת בכיכר ההוצאה להורג של שטוטגרט, הידועה בכינוי "אוכף פראג" (Pragsättel), רמה מחוץ לשערי העיר. גופתו של אופנהיימר נותרה במשך שש שנים בכלוב הברזל, כדי "להזהיר מפני איום יהודי על המערב הנוצרי". רק בשנת 1744 התיר הדוכס קרל אויגן מווירטמברג לטמון ללא טקס את שרידיו.

אופן ההוצאה להורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלוב שבו הועלה אופנהיימר לגרדום ושבו נתלה היה פרי מוחו של היועץ פוֹן פְּפְלוּג, חבר בוועדה שחקרה את אופנהיימר. המטרה הייתה שאופנהיימר לא ייתלה כמו נידונים אחרים למוות, אלא כמו ציפור בכלוב. משום שהואשם בין השאר בקיום יחסי מין עם נשים נוצריות, היה אמור כלוב הציפורים לרמוז ליחסים אסורים אלה (בשל קירבה לשונית בגרמנית בין ציפורים לכינוי סלנג ליחסי מין).

המרה בכוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי מאסרו שב אופנהיימר לאמונת אבותיו, התפלל ואכל אוכל כשר בלבד. כתנאי לחנינה נדרש מאופנהיימר להתנצר בדרך של טבילה בכוח. לפי המסופר, אופנהיימר ירק על הקרקע כאשר ניגש אליו הכומר של העיר והציע לו להמיר את דתו. כך גם קרא לפני מותו את שמע ישראל. הכומר השיב לו: "בעוד כמה רגעים תיווכח כי ישו חי!".

היהודי זיס בספרות ובקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלייתו של היהודי זיס מחיים בגטו אל פסגת החברה וחצר המלוכה הייתה חסרת תקדים. על היהודים הוטלו מגבלות קשות. בשל כך שימש סיפורו בסיס ליצירות רבות.

בשנת 1827 הופיעה הנובלה "היהודי זיס" מאת וילהלם האוף אשר התבססה בעיקר על מסורת שמיעה ופרשנות מאוחרת, משום שתיקי המשפט המקוריים פורסמו רק בשנת 1919. אף על פי שהאוף תמך בהפרדה בין יהודים לגויים, הוא תקף את העוול שבגזר דינו של אופנהיימר. הרומן "היהודי זיס" מאת ליאון פויכטוונגר משנת 1925 זכה לפרסום כלל עולמי. מחזה על-פי הספר הוצג בתיאטרון "הבימה".

בהמשך לספר הפיק מייקל בלקון באנגליה בשנת 1934 את הסרט "היהודי זיס" (Jew Suess), שנועד להזהיר מפני האנטישמיות הגרמנית. בתפקיד כיכב השחקן הגרמני קונרד ויידט שגלה מגרמניה עקב התנגדותו לנאציזם.

ב-1940 הופק בגרמניה סרט בעל שם דומה אבל הפעם היה זה סרט תעמולה נאצי. יוזף גבלס, שר התעמולה הנאצי, יזם הפקת גרסה גרמנית שהיא אחד מסרטי התעמולה האנטישמיים החריפים שנוצרו אי פעם. למרבה האירוניה, סיפורו של אופנהיימר התפרסם יותר מכל בסרט תעמולה זה, שנקרא אף הוא "היהודי זיס" (Jud Süß), שאותו ביים פייט הרלן בשנת 1940 בגרמניה. את היהודי זיס גילם השחקן האוסטרי פרדיננד מריאן. מריאן נסע לפולין על מנת לחזות מקרוב בחיי היהודים. הוא גייס למעלה ממאה ניצבים יהודים לסרט אשר שיתפו פעולה בהתלהבות מתוך תקווה שזה ישבור את דימויים השלילי בעיני הגרמנים. הסרט שמטרתו הייתה להראות את הסכנה ביהודי המתבולל העוסק בכספים, הפך ליצירה האנטישמית הניצפית ביותר בגרמניה הנאצית. כעשרים מליון גרמנים צפו בו. היהודי מוצג בו כדמות אפלה, מלאה בתככים ומזימות המרעילות את הלב הגרמני. מולו מוצגת הפשטות והיופי בעם הגרמני.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]