יוזף סוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוזף סוק

יוזף סוק (צ'כית: Josef Suk,‏ 4 בינואר 1874 - 29 במאי 1935) היה מלחין וכנר צ'כי.

סוק למד בקונסרבטוריון של פראג משנת 1885 עד 1892, שם היה תלמידו של אנטונין דבוז'אק (שאת בתו נשא לאישה בשנת 1898). הוא הקים את רביעיית המיתרים הצ'כית עם שלושה מחבריו ללימודים וניגן עמם כינור שני במשך רוב חייו. משנת 1922 לימד סוק בקונסרבטוריון של פראג ועם תלמידיו שם נמנו בוהוסלב מרטינו ורודולף פירקושני.

ביצירותיו המוקדמות של סוק ניכרת השפעתם של דבוז'אק וברהמס ואילו יצירותיו המאוחרות עושות שימוש בהרמוניות מורחבות יותר, היוצרות סגנון אישי ומורכב יותר. בניגוד לרבים מבני ארצו, לא עשה סוק שימוש במוזיקה צ'כית עממית. יצירותיו הנודעות ביותר הן הסרנדה למיתרים, בעלת רוח הנעורים, משנת 1892 והסימפוניה "אזראאל" (1906), יצירה שנכתבה בהשפעת מותם של אשתו ושל דבוז'אק. יצירות אחרות הן "סוויטת אגדה" (1900), מחזור קטעים לפסנתר "דברים שחיים ושחולמים" (1909) והטרילוגיה של פואמות סימפוניות, "מעשיית קיץ" (1909), "הבשלה" (1917) ו"אפילוג" (1929, למקהלה ותזמורת).

סוק זכה במדליית כסף בתחרויות האמנות שנלוו למשחקים האולימפיים של 1932 בלוס אנג'לס, על יצירתו "אל חיים חדשים".

יוזף סוק מת בבנשוב. נכדו הוא הכנר יוזף סוק.