יוזף רות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוזף רות, 1918
יוזף (מימין) ופרדריקה (פרידל) ברכיבה עם אדם לא-מזוהה, בסביבות 1925
קברו של יוזף רות

יוזף רוֹת (לעתים רוט; Joseph Roth; ‏2 בספטמבר 1894, ברודי27 במאי 1939, פריז) היה סופר ועיתונאי יהודי אוסטרי ממוצא גליציאני.

תולדות חייו ויצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה יוסף רוֹת נולד בעיירה בְּרוֹדִי הסמוכה ללבוב שבגליציה, שהייתה אז חלק מן האימפריה האוסטרו-הונגרית, לאם יהודייה; את אביו לא הכיר. הוא גדל בסביבה יהודית מובהקת בברודי.

האירוע המעצב של חייו היה מלחמת העולם הראשונה וקריסת האימפריה שלאחריה. רות נאלץ לקטוע את לימודיו בווינה ולחזות בהתמוטטות המדינה שבה ראה את מולדתו. כל שנות מלחמת העולם הראשונה שירת בצבא האוסטרי-הונגרי. ב-1920 הגיע לברלין, ועבד שם כעיתונאי ב-Neue Berliner Zeitung ובעיתונים אחרים. ב-1925 עזב את ברלין, וב-1933, עם עליית הנאצים לשלטון, עזב את גרמניה. ב-1928 חלתה אשתו פרדריקה בסכיזופרניה, והדבר היה עליו לנטל כלכלי ופסיכולוגי כבד.

בספריו מתאר רות את גורלם של אנשים חסרי מולדת, התועים ונודדים בעולם: יהודים שגורל עמם כפה עליהם חיים בגולה, אוסטרים שאינם מוצאים את מקומם במדינה הרב-לאומית של האימפריה האוסטרו-הונגרית – המדינה היחידה המאפשרת, לדעת רות, "להיות פטריוט ואזרח העולם הגדול" בו בזמן.

בעוד שבתחילת דרכו כתב רות עלונים קומוניסטיים תחת הכינוי "יוזף האדום", הרי שביצירתו המאוחרת נטה למלוכנות וביקש להשיב לקיסרות האוסטרית את זוהרה שאבד. פנייה זו אל העבר ניתן לראות כתגובה ללאומנות הגואה, בעוד שהקיסרות האוסטרית נתפסה בידי נתיניה היהודים כמיטיבה עמם.

היצירה הייצוגית של תקופה זו בפועלו היא הרומן "מארש רדצקי" (1932) – סאגה רב-דורית על משפחת קצינים בצבא הקיסרות. ברומן "קבר הנזיר" מתאר רות את המשך קורותיו של גיבור "מארש רדצקי" בשנות השלושים. המפורסמת מבין יצירותיו העוסקות ביהדות היא הרומן "איוב". רות, שעבד רוב חייו כעיתונאי, הותיר אחריו גם כמות נכבדת של טורי פליטון ותיאורי מסע. ברומן "אגדת השתיין הקדוש" טיפל ברשמיו מהאלכוהוליזם שלו, שליווה אותו מאז שנותיו המוקדמות.

בשנת 1939 נפטר רות בפריז כתוצאה מסיבוך של דלקת ריאות, כשהוא עני ונתון בחובות. הוא קבור בפריז, ובברודי עיר הולדתו, מציין שלט קטן באוקראינית ובגרמנית את בנה המפורסם של העיר הקטנה.

ספרי יוזף רות בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • איוב: סיפור של איש פשוט; תרגם מגרמנית: יצחק למדן, ברלין: א. י. שטיבל, תרצ"ב 1932.
    • תרגום נוסף: איוב: סיפור של איש פשוט; צבי ארד, תל אביב: זמורה ביתן, תשמ"ה 1985.
  • מארש ראדצקי, תרגמה מגרמנית: אילנה המרמן, עם עובד, 1980.
  • קיברות הקפוצינים; מגרמנית: צבי ארד, תל אביב: זמורה ביתן, תשמ"ו 1986.
  • טאראבאס: אורח עלי אדמות; מגרמנית: שלמה טנאי, תל אביב: זמורה ביתן, תש"ן 1990.
  • הנביא האילם; מגרמנית: רות לבנית, תל אביב: זמורה ביתן, תשנ"א 1991.
  • בריחה ללא קץ, תרגם שלמה טנאי, תל אביב: זמורה ביתן, 1992.
  • מלון סבוי; מגרמנית: יוסף שריג, תל אביב: זמורה ביתן, תשנ"ב 1992.
  • סיפורו של הלילה האלף ושניים; מגרמנית: צבי ארד, תל אביב: זמורה ביתן, 1993.
  • יהודים נודדים; תרגם מגרמנית והוסיף הערות: יונתן ניראד; עורך ראשי: אוריאל קון; עריכת תרגום: דיטה גוט, ירושלים: סמטאות, 2011.
  • אגדת השתיין הקדוש; מנהל התחנה פלמראייר: שתי נובלות; מגרמנית: אהוד אלכסנדר אבנר, ירושלים: סמטאות, 2012.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גרשון שקד, "יוסף רות, איוב והגורל היהודי", ממרכזים למרכז, תשס"ה-2005.
  • —, "חסד התבונה וחרפת הייסורים: חליפת המכתבים בין יוסף רות לסטפאן צווייג", מכאן, ג', תשס"ג-2003.
  • —, "אימת התרבות והכיסופים למוות: הלוויתן מאת יוסף רות והמיתיזציה של סיפור העיירה", צפון, ב', תשנ"ג-1993.
  • —, "ארצות אבותיו של יוסף רות", אין מקום אחר, 1988.
  • וולפגנג איזר, "גרשון שקד על הסופרים היהודים בעת שקיעת הממלכה ההבסבורגית", ספרות וחברה בתרבות העברית החדשה, 2000.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]