יוחנן לוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

יוחנן לוי (1901 - 1945) היה היסטוריון של הבית השני, בלשן ישראלי וחתן פרס ישראל במדעי הרוח לשנת תשי"ז.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוחנן לוי נולד בברלין. משחר נעוריו התעניין הן בדברי ימי עם ישראל ובמדעי היהדות כמו גם בתרבות הקלאסית של העולם היווני והרומי בעת העתיקה, אותם הפך למרכז משנתו האקדמית. למד באוניברסיטת ברלין אצל חוקרים בעלי שם כמו יגר, אדוארד מאייר, וויליאמוביץ, ממנה קיבל את הדוקטורט בשנת 1926. במקביל ללימודיו האוניברסיטאיים, למד בבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות בברלין.

יוחנן לוי היה ציוני משחר נעוריו ועלה לישראל בשנת 1934. לימד באוניברסיטה העברית שם היה מרצה לשפה ולספרות רומית. יוחנן לוי חקר את הבית השני, תוך הסתכלות של חקר האינטראקציה בין היהדות ליוונות, תוך ניתוח פילולוגי מעמיק של טקסטים ובקיאות רבה בשפות עתיקות ובמדעי היהדות, אסכולה לה שייכים גם אביגדור צ'ריקובר ומשה שוובה. מחקרו היה מועט בכמותו, היות שמת בגיל צעיר, אך פורץ דרך בגישתו. בתחילת מחקרו עסק בכתבי פילון, ולאחר מכן התעמק בספרות היהודית ההלניסטית ובספרות אבות הכנסייה. חלק ממאמריו לוקטו וכונסו על ידי תלמידיו וראו לאור בספר "עולמות נפגשים", חמש עשרה שנים לאחר מותו.

נפטר בירושלים, ב-20 ביולי 1945, י"ב באב תש"ה, ונקבר בהר הזיתים. בתקופת ירושלים המחולקת קברו נהרס, ולאחר מלחמת ששת הימים לוקטו עצמותיו בידי חברת הקדישא ונקברו מחדש בקבר אחים

מחקרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילון האלכסנדורני[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכז חקירתו של יוחנן לוי עמדו פילון ותורתו התאולוגית. אליבא דלוי פיתח פילון את תורתו על בסיס תורת הגנוסיס הקדומה. על ידי חיי נזירות וסגפנות מתאחד היסוד האלוהי של האדם עם אלוהים, בתהליך המכונה 'השכרות הפכחת'. בנוסף לכך עסק לוי בהשפעת תורתו של פילון על הנצרות. כתבי פילון נשתמרו בשפה הארמנית, אך בטקסט לא מעובד דיו. לוי למד ארמנית בווינה ויצא בשנת 1929 למסע במזרח הקרוב, ברוסיה וארמניה, מטעם האקדמיה הפרוסית למדעים, לצורך העמקת ידיעותיו. הוא חקר את כתבי פילון במנזר הארמני שבעיר העתיקה בירושלים, והוציא מאמרים רבים על פילון ובהם פירוש ליצירתו, שהתפרסם בשנת 1939, ובכללו תרגום חלקי למקור היווני שאבד.

התייחסות הספרות העתיקה על יהודים ויהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוחנן לוי פיתח את המחקר שהופיע בספרו של ריינך, המלקט את כל הטקסטים הספרותיים בעולם היווני והרומי על יהודים ויהדות. ידועים שני מאמרי המופת שלו: "דברי טציטוס על קדמוניות היהודים ומדותיהם" וכן: "דברי קיקרו על היהודים בנאום הסניגוריה על פלקוס". מפעלו של לוי נגדע בשל מותו בדמי ימיו, ואותו המשיך והביא לכלל שלמות פרופסור מנחם שטרן בספרו "Greek and Latin Authors on Jews and Judaism", עליו קיבל מנחם שטרן את פרס ישראל.

תגליות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך כל ימי חייו חקר יוחנן לוי את חיי יוספוס פלביוס והתעניין בהשפעתו על ספרות ימי הביניים. הוא הפריך את התזה המופיעה בספרו של רוברט איסלר על ישו והוכיח כי בכתבו של קליארכיוס מסולי, היהודי החכם המשוחח עם ישו הוא דמות שטווה בדמיונו הסופר.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Lewy, Hans, Chaldean oracles and theurgy : mysticism, magic and Platonism in the later Roman Empire; Le Caire : Institut français d’arcéologie orientale, 1956.
  • ורגיליוס, איניאס: פרקים נבחרים. (תרגם יוסף ליבס; עם מבוא וביאורים מאת יוחנן לוי). ירושלים: ספרי תרשיש, תש"ו.
  • עולמות נפגשים: מחקרים על מעמדה של היהדות בעולם היווני-הרומאי/ מאת יוחנן לוי. ירושלים: מוסד ביאליק, תש"ך 1960.
  • כתביו הפילוסופיים של פילון/מבחר ערוך בידי יוחנן לוי; עברית יהושע עמיר. ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשכ"ה 1964.

ספר לזכרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]