יוטא סובסקריפטום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יוטא סובסקריפטוםלטינית Iota subscriptum, ביוונית ὑπογεγραμμένη) באורתוגרפיה הפוליטונית של השפה היוונית היא צורת כתיבה של האות יוטא כקו אנכי קצר מתחת לתנועה. יוטא זו שימשה ב"דיפתונגים ארוכים" ביוונית עתיקה, כלומר בדיפתונגים שהתנועה הראשונה בהם ארוכה: , ו- .

לפני הנהגת הרפורמות של אֶ‏וּקְלֵיידֶ‏ס והוספת האותיות Ω ו- Η לאלפבית היווני-אטי (403-402 לפנה"ס), לא הייתה כל דרך להבחין בין תנועות ארוכות לקצרות ביוונית אטית. הדיפתונגים של היוונית הקלאסית ΑΙ ΕΙ ΟΙ היו מורכבים מתנועה ומן האות יוטא, בין אם התנועה הייתה ארוכה ובין אם קצרה.

בין אמצע המאה ה-5 לפנה"ס לאמצע המאה ה-4 לפנה"ס החלו רוב הדיפתונגים ביוונית לאבד את רכיבם השני. הגיית ηι החלה מתמזגת עם הגיית ει ביוונית אטית ועם הגיית ι ביוונית קוינה. עם הזמן נהגתה ה- αι הארוכה באותו אופן כמו α ארוכה, ו- ωι באותו אופן כמו ω. היעלמות הדיפתונגים בשפה היוונית והתמזגות הפונמות של דיפתונגים ארוכים עם פונמות של תנועות אחרות ביוונית הובילו לביטול ה- ι הסופית מהדיגרפים שקודם לכן ייצגו דיפתונגים ארוכים. היוטא התחתית נוצרה בתקופה הביזנטית, כדי למלא את חסרונה של ι שהופיעה בעותקי כתבי יד קדומים; אך היא נכתבה מתחת לתנועה ולא בצדה, על מנת לציין את העובדה כי כבר אז לא נהגתה.

בשנים האחרונות רווח הנוהג לצטט ולתרגם שמות ביוונית כשהיוטא נמצא לצד התנועה ולאו דווקא מתחתיה: יוטא זו נקראת בשם יוטא אדסקריפט (ביוונית: προσγεγραμμένη). לעתים מודפס האדסקריפט בגודל גופן קטן מעט מן התנועה שלפניו.