יטבתה
| |
 מבט על יטבתה מההרים המקיפים אותה
| |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הדרום |
| מועצה אזורית | חבל אילות |
| גובה ממוצע[1] | 81 מטר |
| תאריך ייסוד | 1951 |
| תנועה מיישבת | התנועה הקיבוצית |
| סוג יישוב | קיבוץ |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022[1] | |
| - אוכלוסייה | 743 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 1.1% בשנה |
(למפת דרום הנגב רגילה)   יטבתה  | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2019[2] |
3 מתוך 10 |
| http://www.yotvata.org.il | |
יָטְבָתָה (הגייה: יוֹטְבָתָה, במלעיל) הוא קיבוץ במחוז הדרום בישראל, בדרום הערבה, כ-45 ק"מ צפונה לאילת. הקיבוץ משתייך לזרם השיתופי בתנועה הקיבוצית. חלק ניכר מפרנסת הקיבוץ נסמך על מחלבות יטבתה, והוא נחשב לקיבוץ מבוסס כלכלית.
מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקיבוץ נקרא על שם יטבתה המקראית, תחנה בנדודי בני ישראל במדבר, שאחד הזיהויים שלו, הגם שלא הזיהוי המקובל ביותר, הוא באתר הארכאולוגי עין ע'דיאן (נהגה "עין רדיאן" ובעברית עין יטבתה[3]) הנמצא בתחומי הקיבוץ. פרוש שם היישוב - "הארץ הטובה".
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
.jpg)
התיישבות עתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מצודת יטבתה מתקופת הברזל
באזור בו שוכן הקיבוץ, נתגלו שרידים מהתקופות הנאוליתית והכלקוליתית שהכילו ממצאים לפעילות של הפקת נחושת. דרומית לאתר הקיבוץ נמצא פארק תמנע המכיל מכרות נחושת עתיקים ותצורות גאולוגיות מעניינות.
כמו כן, נחשפה מצודה מצרית מתקופת הברזל, מתקופת השושלות ה-19 וה-20 (תקופת הממלכה החדשה) שתפקידו היה הגנה על נווה המדבר החשוב[4].
נלסון גליק מצא במקום סיגי נחושת שהעידו על תעשיית התכת נחושת באתר, שמצדם מעידים על מרבצי נחושת בסביבה. כן נמצאו חרסים מימי מלכות יהודה[5].
האתר שימש כמצודה ותחנת דרכים בימי הכיבוש הרומי. במצד נמצאה כתובת מימי הקיסר דיוקלטיאנוס. בשנות ה-50 נמצאו באתר 14 שורות ארוכות של בורות מים ששמשו להשקיית שטח נרחב על ידי הנבטים[6].
בתקופה העות'מאנית ניצבה תחנת משטרה מדברית עשויה לבני בוץ בין הדקלים, ובתקופת המנדט הבריטי נבנתה משטרה מאבן על חורבות המצודה הרומית.
האתר נסקר ותועד על ידי ארכאולוגים; לראשונה על ידי בנו רותנברג ב-1956 ונחפר ב-1976 על ידי משלחת בראשות זאב משל. ב-2001 נערכו חפירות נוספות באתר על ידי רותנברג, סגל וחליילי.
המקום נקרא בערבית עין רדיאן, שמשמעותו הוא "מעיין שופע".
הקיבוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההתיישבות ביטבתה החלה כהיאחזות נח"ל ליד עין רדיאן. טקס העלייה על הקרקע התקיים ב-30 באוקטובר 1951[7], והיא הייתה היאחזות הנח"ל השלישית. הסוכנות היהודית ומשרד החקלאות השתתפו במימון ההיאחזות[7] בה התקיימה הרביעית מתחנות הניסיונות של משרד החקלאות בערבה[8]. ההיאחזות הוקמה סמוך לקידוח שהזרים מים לאילת תוך מטרה לשמור על המתקן והצינור, ולאבטח את הדרך בין באר שבע ואילת בהיותה נקודת היישוב היחידה לאורכה. בינואר 1955 אישרה מחלקת ההתיישבות של הסוכנות את הפיכת יטבתה ליישוב קבע, תוך הרחבת ענף הצאן והתחלת גידול בקר[9]. בסוף 1956 לקחה על עצמה איחוד הקבוצות והקיבוצים ליישב את יטבתה[10]. באוקטובר 1957 עלו למקום רוב חברי הגרעין המיועד להתיישב במקום כדי להכינו לקראת ההתאזרחות[11] והתקיים בתל יוסף טקס של קבלת יטבתה לקיבוץ המאוחד[12]. ב-23 בדצמבר 1957 התקיים טקס האזרוח של יטבתה[13]. חבריו הראשונים היו בהיאחזות קודם לכן כחיילים[14]. באמצע שנת 1958 אותר שטח למבני הקבע והוחלט על תחילת בניית ארבעים יחידת דיור וחדר אוכל[15].
אופי הקיבוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
נכון ל-2022 חיים בקיבוץ 372 חברים, 236 ילדים, כ-60 חיילים ומשוחררים ובנוסף – מתנדבים ותושבים. הוא משתייך לזרם השיתופי (המאגד כ-45 קיבוצים). בקיבוץ חדר אוכל בו מוגשות שלוש ארוחות בכל אחד מימי השבוע, ומשמש גם לאירועי תרבות מקומית. בכל שנתון גדלים יחד בין 10–15 ילדים הלומדים בבית הספר האזורי שנמצא בקיבוץ, ולוקחים חלק פעיל בעשייה הקיבוצית, באירועי התרבות ובהשתלבות בעבודה בענפי המשק. הקיבוץ מתאמץ לשמר את העיקרון של "עבודה עצמית" המתבטא בתורנות חברים, בגיוסים ועוד.
כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2022, הקיבוץ מתפרנס ממחלבת יטבתה, מטעי תמרים (כ-700 דונם), שלחין (כ-4,000 דונם), רפת (כ-620 חולבות), פונדק וכן יזמויות פרטיות.
גידולים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1953 נעשו ביטבתה ניסיונות בגידולי מספוא, גן ירק ומטעים[16]. ביוני 1955 הושלמה שתילת 5500 שתילים של עצי תמר לצורך שתילתם ביטבתה ובאילת[17]. באפריל 1957 הגיעו שטחי העיבוד ביטבתה לכ-200 דונם שלחין ומעל 100 דונם מטעים[18]. השלחין כללו 40 דונם אספסת ו-55 דונם זון. בגן הירק גודלו עגבניות וקישואים ולצדם גודלו פרחים לייצוא[19]. בשנת 1958 הורחב שטח התמרים והגיע לכ-150 דונם[15]. בשנת 1958, הורחב שטח גן הירק פי שלושה, לכמאתיים דונם. יטבתה ועין גדי היו שני המקומות היחידים בישראל בהם גודלו בעיקר ירקות חורף[20].
בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף 1956 סיפקה יטבתה את מחצית תצרוכת הביצים של אילת[21].
ענף הבקר לבשר על מרעה טבעי, הורחב בשנת 1958 מ-50 לכמאה ראש. את עדר הבקר הובילו כל בוקר כקילומטר עד לשולי מלחת יטבתה שכונה "הפמפס", שם ניזונו הפרות מהצמחייה הרבה, ואחר הצהריים החזירו את העדר לקיבוץ. ברפת היו ארבע פרות חולבות. עם גידול האוכלוסייה באילת הוחלט ב-1958 להרחיב את הלול מ-3,000 ל-9,000 מטילות[15].
הבשר מיטבתה שימש עבור מאות עובדי מכרות תמנע. לאחר כמה שנים הוחלט לסגור את ענף הבקר, אך הימצאותן של פרות באזור זה בו שורר אקלים מדבר קיצון, נטעה בלב החברים הצעירים, שזה עתה השתחררו מהנח"ל, רעיון להקים רפת ומחלבה.
המחלבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – מחלבת יטבתה
מחלבת יטבתה הוקמה בשנת 1962 יחד עם רפת בה כ-30 פרות חולבות מתוך כוונה ולהתפרנס מממכר חלב מפוסטר לאילת. באותן השנים לא היה בנמצא משאיות קירור, ולאילת הצעירה בה כבר כמה אלפי תושבים וכמה עשרות תינוקות, הגיעה מדי פעם משאית ממרכז הארץ עם מוצרי חלב, כשעל רצפת המשאית שלולית מים גדולה זכר לקוביית הקרח שלא שרדה את 6 שעות הנסיעה ואת החום הלוהט. מדי בוקר יצא טנדר לאילת למכור חלב מפוסטר וקר. עם כיבוש סיני במלחמת ששת הימים ב-1967 ועליה במספר כלי הרכב שנסעו דרומה, הוקם פונדק בכניסה לקיבוץ, שהיווה גם חשיפה למחלבת הקיבוץ המדברי הצעיר ולמוצרים הנוספים שהיא ייצרה כדוגמת שוקו ומוקה. הביקוש הביא לכך שלאחר כעשור, בשנת 1979 החלה המחלבה לשווק מוצרים (על ידי תנובה) גם לבאר שבע והנגב, ובשנת 1981 לתל אביב והמרכז. בשנת 1992, כשלמחלבה היו כבר כעשרים מוצרים, החל גם השיווק לחיפה ולצפון, ובכך למעשה שווקו המוצרים בפריסה ארצית.
בשנת 1997 רכשה חברת שטראוס 50% ממניות המחלבה, והפכה להיות שותפה בניהול המחלבה יחד עם הקיבוץ המחזיק ב-50% הנותרים. במחלבה עובדים כ-50 חברי קיבוץ ועוד כ-70 אילתים המעבדים כ-65,000,000 ליטר (65,000 מטר מעוקב) בשנה, כשמידי יום בממוצע יוצאות משערי המחלבה כ-15 משאיות.
פונדק יטבתה (המזנון)[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1958 התקיים משא ומתן בין אנשי יטבתה ומשקיעים להקמת תחנת דלק ופונדק ביטבתה[22]. בתחילת שנות השישים היה הקיבוץ היישוב היחיד בערבה בין אילת לבאר שבע, מה שהפך אותו לנקודת עצירה לאוטובוסי אגד שחלפו בכביש פעמיים ביום. למראה אורחים לא קרואים אלו נרכשו מכשירים אוטומטים מארצות הברית אשר הוזנו במטבעות ושהרוו צמאונם של הנוסעים והנהג בשוקו ובמוקה. מכיוון שמטבעות לא תמיד היו לכל הנוסעים, הגיע אריה הורביץ לעזרת הנוסעים ופרט שטרות למטבעות. תוך זמן מה נענה לדרישת הנוסעים והחל למכור גם סיגריות ומיץ, וכך נוסד קיוסק קטן על אם הדרך.
לימים התפתח למזנון הגשה שעבר לקרבת הכביש, שבמהלך השנים הפך למסעדה. מבנה המזנון כולל גם חנות, תחנת דלק ומרכז מידע על האטרקציות באזור. ליד ובתוך המזנון פזורים פסלים של פרות, ובסמוך אליו הוקם "פרק יטבתה".
כל מוצרי החלב של מחלבת יטבתה נמכרים במזנון מול הקיבוץ.
אנרגיה סולארית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשטח קיבוץ יטבתה פועל שדה סולארי בינוני של ערבה פאוור קומפני בשם יטבתה סאן. השדה בעל כושר ייצור של 6.8 מגוואט, משתרע על שטח של 88 דונם ומורכב מ-23,400 פאנלים פוטו-וולטאיים של חברת JA Solar. עלות הפרויקט: 96.5 מיליון ש"ח, כולל השקעה של 19.3 מיליון ש"ח הון עצמי על ידי ערבה פאוור, קרן נוי וקק"ל.
במשך 20 שנות הפעילות של השדה 'יטבתה סאן' הוא צפוי לחסוך הפקה של כ-172,000 טון מטרי של פחמן דו-חמצני.
החי והצומח ביטבתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באתר מצויים מי תהום בשפע והם נשאבים לשימוש יישובי הסביבה ולאילת. בקרבת האתר מצוי אזור אדמת מלחה גם היא רוויה במי תהום, ובו נווה מדבר טבעי של דקלים מניבי פרי, לפי המשוער נבטו וצמחו העצים מחרצני תמרים שהותירו אחריהם בדואים או עוברי אורח מזדמנים. בסמוך לקיבוץ יטבתה הוקמה שמורת הטבע חי-בר יטבתה. בשמורה חיים מיני בעלי חיים הנמצאים בסכנת הכחדה וחלקם נעלם מנופה של ארץ ישראל. בין השאר חיים בו דישון מקראי, ראם לבן, יען וכן מיני זוחלים ושועלי מדבר, וכן הקרקל. במרכז הטורפים שבחי בר נמצאים שועלי מדבר, תנים, זאבים, צבועים ואף נמרים. החולות שליד יטבתה עשירים בבעלי חיים, בהם יונקים, זוחלים ופרוקי-רגליים, חלקם אנדמים ליטבתה.
בנים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
מרכז המבקרים יטבתה -
המדשאה ביטבתה -
גגות הקיבוץ -
קו ייצור שוקו במחלבת יטבתה -
השער הישן בקיבוץ, נמצא מול המזנון ומרכז המבקרים, יוצא לכביש הערבה -
פסלי פרות בחנות ומרכז המבקרים
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של יטבתה
יטבתה (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית- יטבתה - סיפור מקומי, ארכיון קהילתי, מבוסס ציר זמן, מוצג באמצעות תמונות, מסמכים וזכרונות
- יטבתה, במרכז המידע לנגב ולגליל של תנועת אור
- קיבוץ יטבתה באתר מידעפון אילת
- הילה אלפרט, מסע לפנינת הערבה - ליטבתה, באתר ישראל היום, 14 במאי 2013
- סרגיי בלנדין, ארץ נחלי מים
- מיכאל יעקובסון: סקירה אדריכלית והיסטורית אודות חדרי האוכל בקיבוץ יטבתה, באתר 'חלון אחורי', 3 ביולי 2023
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף פברואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ זיוון זאב, 2001. עברות שמות מקומות בנגב. אריאל – כתב עת לידיעת ארץ -ישראל, 150-151 – עם הפנים אל הנגב, עמ' 21–26.
- ^ Beno Rothenberg, Irina Segal and Hamoudi Khalai, Late Neolithic and Chalcolithic copper smelting at theYotvata oasis (south-west Arabah), באתר הקולג' האוניברסיטאי של לונדון
- ^ נלסון גליק, מבצרים מימי מלכות יהודה, למרחב, 19 בספטמבר 1956
- ^ מלומדים ישראליים יגורו בערי הנבטים בערבה לשחזור חייהם, הארץ, 7 במרץ 1958
- ^ 1 2 נח"ל התנחל בעין ראדיאן, הַבֹּקֶר, 1 בנובמבר 1951
- ^ העגבניה של עין חוצב, מעריב, 18 ביולי 1951
- ^ אושרה תכנית ההתישבות בערבה, זמנים, 25 בינואר 1955
- ^ ישוב קבע יוקם ביטבתה, דבר, 16 בדצמבר 1956
- ^ יטבתה - ישוב קבע, דבר, 11 באוקטובר 1957
- ^ טקס קבלת יטבתה, דבר, 1 בנובמבר 1957
- ^ יטבתה הייתה לישוב קבע, דבר, 27 בדצמבר 1957
- ^ יטבתה תהפך לישוב קבע, למרחב, 5 במאי 1957
- ^ 1 2 3 הישגים נאים למשק יטבתה, דבר, 28 באוגוסט 1958
- ^ ש. רכבי, ישוב חקלאי בערבה, דבר, 15 בנובמבר 1953
- ^ הושלמה שתילת התמרים בערבה, למרחב, 10 ביוני 1955
- ^ הוכפל שטח העבוד בהאחזות יטבתה, דבר, 19 באפריל 1957
- ^ יטבתה לישוב קבע, דבר, 16 באוגוסט 1957
- ^ יצחק יעקבי, יחיד מנסה לעשות חקלאות בערבת ים המלח, דבר, 16 בינואר 1959
- ^ ישוב קבע יוקם ביטבתה, למרחב, 13 בדצמבר 1956
- ^ מו"מ להקמת חברה לפיתוח יטבתה, דבר, 15 באפריל 1958
| ||||||||||||
