יוטה ג'אז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יוטה ג'אז
לוגו המועדון
נוסדה: 1974 בניו אורלינס
אולם: דלתא סנטר
קיבולת: 19,911 צופים
מדים: כחול, סגול
קמע: Bear
אליפויות: אין
סגנות: 1997, 1998

יוטה ג'אז (אנגלית: Utah Jazz) היא קבוצת כדורסל מקצוענית הממוקמת בעיר סולט לייק סיטי, יוטה שבארצות הברית. נכון להיום מועדון משחק בבית הצפון-מערבי של אזור המערב בליגת ה-NBA. המועדון הוקם בשנת 1974 תחת השם הניו אורלינס ג'אז בעיר ניו אורלינס, לואיזיאנה, אך המועדון עבר מהעיר בשנת 1979, לאחר חמש עונות בלבד. הג'אז היו אחד המועדונים הפחות מוצלחים בליגת ה-NBA בשנותיהם הראשונות, וחלפו 10 שנים לפני שהצליחו להעפיל למשחקי הפלייאוף (בשנת 1984). ומאז לא החמיצו את הפלייאוף עד לשנת 2004. במהלך סוף שנות ה-80, ג'ון סטוקטון וקארל מלון הפכו לכוכבים כשחקני המועדון, ויצרו את אחד מצמדי הפוייט גארד-פאוואר פורוורד המוצלחים בהיסטוריה של ה-NBA. בהנהגתו של המאמן הראשי ג'רי סלואן, שהחליף את פרנק ליידן בשנת 1988, הקבוצה הפכה לאחת הדומיננטיות במהלך שנות ה-90, כשהם מעפילים לשתי סדרות גמר ה-NBA בשנים 1997, 1998, שם הפסידו בשתי הפעמים לשיקגו בולס, בהנהגתו של מייקל ג'ורדן. גם סטוקטון וגם מאלון עזבו את המועדון בשנת 2003. לאחר שהחמיצו את הפלייאוף שלוש עונות רצופות, חזרו הג'אז להוות כוח דומיננטי בליגה תחת הנהגתו של דרון ויליאמס. אך, במהלך עונת 2010-11, החלו הג'אז לעבור תהליך של בנייה מחדש לאחר פרישתו של ג'רי סלואן והעברתו של דרון ויליאמס. החל משנת 2011, הג'אז הינם קבוצת הספורט המקצוענית היחידה מארבע ליגות הספורט הגדולות בארצות הברית הממוקמת במדינת יוטה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1974-79: פיט מרוויץ' והשנים הראשונות בניו אורלינס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1974, החלו הג'אז כמועדון בעיר ניו אורלינס כקבוצה ה-18 הנכנסת לליגת ה-NBA. המהלך הגדול הראשון של המועדון היה טרייד שהביא לקבוצה את פיט מרוויץ' ששיחק באוניברסיטת לואיזיאנה סטייט מהאטלנטה הוקס תמורת שתי בחירת סיבוב ראשון, שלוש בחירות סיבוב שני, ובחירת סיבוב שלישי אחת בשלוש שנים הבאות.[1] למרות כי הוא נחשב לאחד השחקנים המהנים בליגה וזכה בתואר "מלך הסלים" של הליגה לעונת 1976-77 עם 31.1 נקודות בממוצע למשחק, המאזן הטוב ביותר של הג'אז בזמן ששהו בניו אורלינס היה 39-43 בסיומה של עונת 1977-78. מרוויץ' נאבק בפציעות ברכיים מעונה זו והלאה.

בעיות מתמשכות הקשורות לאולם הביתי היו מנת חלקם של הג'אז בזמן ששהו בניו אורלינס. בעונתם הראשונה של הג'אז, הם ארחו את משחקיהם הבייתיים באולם ליולה יוניברסטי פילדהאוס, בו הרצפה מורמת מהקרקע עד כדי כך שהשחקנים דרשו מההנהלה להציב רשת מסביב לתחומי המגרש כדי שלא יפלו אל היציעים. מאוחר יותר, שיחקו הג'אז באולם לואיזיאנה סופרדום, אך אולם זה לא היה טוב יותר עקב הדרישות הגבוהות עבור האולם, תנאי שכירות מכבידים ובעיות הברכיים התכופות מהן סבל מרוויץ'.כמו כן ניצבה בפניהם הציפיה כי יאלצו לבלות חודש שלם במשחקי חוץ עקב פסטיבל המרדי גרא.[2] שנים מאוחר יותר, הבעלים המייסד של המועדון סאם באטיסון כי לא הייתה מעולם כל תוכנית למקרה והג'אז יעפילו אל הפלייאוף. אך, מנהל הסופרדום באותו הזמן, ביל קורל, אמר כי הנהלת האלם תמיד הגישה רשימת תאריכים פונטציאלים למרקה והקבוצה תעפיל אל הפלייאוף להנהלת הניו אורלינס ג'אז, אך תכתובת אלה מעולם לא נענו.[3]

לאחר מה התברר כעונתם האחרונה של הג'אז במזרח, סבלו הג'אז מהשפלה אחרונה כאשר הלס אנג'לס לייקרס בחרו את מג'יק ג'ונסון כבחרה ה-1 הכללית בדראפט 1979. בחירה זו הייתה אמורה להיות של הג'אז אלמלא הם העבירו אותה לידי הלייקרס בתמורה לגייל גורדריץ' שנתיים קודם לכן. כדי להפוך את הנושא לגרוע יותר, ויתרו הג'אז על הזכויות בעבור מוזס מלון כדי להשיב לעצמם את אחת משלוש בחירות הסיבוב הראשון בהן השתמשו הג'אז בטרייד עבור גודריץ'; השילוב של מג'יק ג'ונסון ומוזס מלון שברבות השנים הפכו לחברי היכל התהילה ואילו גורדריץ' הפך ללא רלוונטי כלל, שפציעה הרסה את שנותיו בנו אורלינס הפכה את עסקה זו לאחת החד צדדיות בהיסטוריה של ה-NBA.

1979-1984: המעבר ליוטה והגעתו של המאמן פרנק ליידן[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות כי כמעט ולא היו תחרותיים, הצליחו למדי הג'אז כלכלית. אך, בשנת 1979, המועדון צלל כלכלית. בארי מנדלסון, סגן הנשיא הבכיר ברוב שנותו הראשונות של המועדון, טען כי אחת הבעיות הכלכליות העיקריות של המועדון היה מס-שעשועים בשיעור 11%, הגבוה ביותר בארצות הברית באותו הזמן. המועדון גם לא הצליח למשוך את תמכית התאגידים המקומיים—נתון חשוב אפילו באותם הימים—ואף לא משקיעים מקומיים.[4]

באטיסון הסיק כי המועדון לא יכול להיות בר-קיימא כל עוד הוא ישהה בניו אורלינס והחליט כי על המועדון לעזוב למקום אחר. לאחר שבדק כמה מקומות חדשים, הוא החליט לעבור לסולט לייק סיטי, וזאת למרות שהיית שוק קטן בהשוואה לניו אורלינס באותו הזמן. אך, סולט לייק סיטי הוכיחה שהיא יכולה לתמוך בקבוצת כדורסל מקצוענית כאשר היא שימשה בייתם של היוטה סטארס מליגת ה-ABA משנת 1970 ועד שנת 1976‏.[5] הסטארס זכו לפופולאריות רבה בעיר, אך באופן בלתי מוסבר התמוט מצבם הכללכי בשתי עונותיהם האחרונות, והם התפרקו במבלך חודש דצמבר 1975, לאחר ששיחקו רק 16 משחקים בעונת ה-ABA האחרונה. למרות כי סולט לייק סיטי לא נודעה בשל תרבות הג'אז שלה, החליטה הנהלת המועדון להשאיר את השם, כמו גם את צבעי המועדון המקורי ירוק, סגול, וזהב (צבעי פסיטבל המרדי גרא). היו שנפגעו מכך שהג'אז נשארו בשמם לאחר שעזבו את ניו אורלינס, כשהם מציינים כי ישנה כאן מטאפורה של גנבה של הג'אז משורשיו התרבותיים.

ג'ון סטוקטון הגיע אל היוטה ג'אז בדראפט 1984.

כמות הצופים של הג'אז ירדה במעט לאחר מעברם מניו אורלינס ליוטה, וזאת עקב קבלת אישור המעבר מאוחר (יוני 1979) ושיווק גרוע בעיר סולט לייק סיטי וסביבתה.[6][7] הצעד הראשון, מיני רבים, אותו ביצעה הנהלת הג'אז היה טרייד שהביא לקבוצה את הקלע אדריאן דנטלי תמורת ספנסר היווד. במהלך עונת 1979-80 קלע דנטלי 28 נקודות בממוצע למשחק, ונותן לקבוצה את האפשרות לנפות את מרוויץ' בתחילת העונה. הקבוצה השתרכה מאחור וסיימה את העונה הסדירה במאזן 24-58, אך כתוצאה ממיקום נמוך זה זכתה בבחירה ה-2 הכלליתב דראפט 1980, אותה ניצלו כדי לבחור את דארל גריפית' מאוניברסיטת לואיוויל, כחלק נוסף מהפאזל הנבנה במועדון.

במהלך עונת 1980-81, נאבק המועדון במגרש אך גם בבעיות כלכליות, למרות כי בסגל החקנים היו דנטלי, שהפך לשחקן אולסטאר רבשנתי, וגריפית' שהפך לקלעי של 20 נקודות בממוצע למשחק; כמו גן הויינט גארד העולה ריקי גרין, לא הצליחו הג'אז להגיע למאזן חיובי וסיימו את העונה הדירה במאזן 28-54. טום ניסאלק עזב את תפקיד המאמן הראשי לאחר שהקבוצה החלה את עונת 1981-82 במאזן 8-12, והג'נרל מנג'ר פרנק ליידן החליפו. תחילה, תקופת אימונו של ליידן לא הראתה כל שיפור, כאשר הג'אז המשיכו את העונה במאזן 17-45 וסיימו את העונה הסדירה במאזן 25-57.

בדראפט 1982, בחרו הג'אז בבחירה ה-1 הכללית את דומיניק וילקינס, אך שילוב בין בעיות תזרים מזומנים של המועדון כמו גם סירובו של וילקינס לשחק ביוטה, הביא את המועדון לבצע טרייד עליו, חודשים ספורים לאחר הדראפט. בתמורה לזכויות על וילקינס העבירה האטלנטה הוקס את גארדים ג'ון דראו ופרימן ויליאמס, ועוד מיליון דולר במזומן.

בעונת 1982-83 החמיץ דנטלי 60 מתוך 82 המשחקים עקב פציעה, שולל מהג'אז את הקלע המוביל שלהם למשך רובה של העונה. גם הרכש החדש, ג'ון דראו, החמיץ חלק מהעונה, כשהוא משחק רק 44 משחקים במהלכה. בסופו של דבר הובילו את הג'אז דארל גריפית' עם 22.2 נקודות, ריקי גרים עם 14.3 נקודות, דני שייס 12.4 נקודות בממוצע למשחק. מרק איטון, סנטר המתנשא לגובה 2.24 מטר, בעונת הרוקי שלו החל לאייש את עמדת הסנטר של הג'אז. הג'אז סיימו את העונה הסדירה במאזן 30-52, עדיין מחוץ לפלייאוף, אך מהווה שיפור לעומת המאזן בסיום העונה הקודמת.

במהלך דראפט 1983, ניצלו הג'אז כדי לבחור את טארל ביילי כבחירה ה-7 הכללית מאלופת ה-NCAA לשנת 1983 אוניברסיטת נורת' קרולינה סטיייט, ובשלב מאוחר יותר לקחו את בובי האנסן מאוניברסיטת איווה כבחירה ה-54 הכללית.

עונת 1983-84 נפתחה בחוסר ודאות. המועדון הפסיד כסף, כאשר ההנהלה מתמרנת במיומנות, כמו לשחק את חלק ממשחקי הבית בלאס וגאס, כדי לעזור למועדון להפוך לריווחי יותר.[8] פוצו שמועות כי המועדון יעזוב את יוטה, בעקבות השוק הקטן ומאבקים כלכליים בין בעלי המועדון. אך, מזלה של הקבוצה על המגרש המשיך להשתפר, עם אדריאן דנטלי הכשיר, ג'ף וילקינס, והרוקי טארל ביילי בעמדת הפורוורד, מארק איטון וריץ' קיילי התחלקו ביניהם באיוש עמדת הסנטר, וריקי גרין יחד עם דארל גרפית' בעמדת הגארד, וג'ון דראו שסיפק 17 נקודות לערב מהספסל. הג'אז השיגו 45-37 בסיומה של העונה הסדירה וזכו באליפות הבית המרכז-מערבי, תואר אליפות הבית הראשון בהיסטוריה של הג'אז.

לאחר שהתקדמו למשחקי הפלייאוף, גברו הג'אז על הדנוור נאגטס 3-2 בסיבוב הראשון של הפלייאוף, והתקדמו לשחק מול הפיניקס סאנס בחצי גמר המערב. למרות כי נהנו מיתרום בייתיות בסדה של הטוב משבעה משחקים, הפסידו הג'אז לסאנס המנוסים בשישה משחקים 4-2.

חודש לאחר מכן לא היו אוהדי הג'אז שבעי רצון, כאשר הקבוצה בחרה פויינט גארד אלמוני בסיבוב הראשון של דראפט 1984, ג'ון סטוקטון מאוניברסיטת גוזאנגה. אוהדי הג'אז שהגיעו למסיבת הדראפט הביעו את מורת רוחם בקריאות בוז לבחירה.[9]

1984-1988: "סטוקטון למלון" נולד[עריכת קוד מקור | עריכה]

קארל מלון הגיע אל היוטה ג'אז בדראפט 1985, כבחירה ה-13 הכללית.

עונת 1984-85 חזתה בעלייתו של מארק איטון ככוח הגנתי. כשהוא משיג 5.56 חסימות בממוצע למשחק, יחד עם 9.3 נקודות ו-11.3 כדורים חוזרים בממוצע למשחק, כשהא זוכה בתואר שחקן ההגנה של העונה. מהצד השלילי, ג'ון דראו שיחק רק 19 משחקים במהלך העונה, ושולל מהקבוצה קלעי בתפקיד השחקן השישי. למרות זאת, הג'אז הצליחו להעפיל שוב למשחקי הפלייאוף, כשהם פוגשים בסיבוב הראשון את היוסטון רוקטס וכוכביהם האקים אולאג'ואן ורלף סמפסון. הג'אז הצליחו לגבור על הרוקטס בסדרה, 3-2, והתקדמו לחצי גמר המערב, ופגשו את הדנוור נאגטס, הג'אז לא הצליחו לשלוט בסדרה ונוצחו בחמישה משחקים, 4-1.

חוסר היציבות הכלכלית של המועדון התייצבה באופן חלקי במהלך חודש אפריל 1985, כאשר לארי מילר רכש 50% מהמועדון תמורת 8 מיליון דולר, והפך לשותף לסאם באטיסטון, שחיפש להעביר את המועדון מיוטה.[10] בדראפט 1985, צרפו הג'אז את קארל מלון מאוניברסיטת לואיזיאנה טק כבחירה ה-13 הכללית, פאוור פורוורד המתנשא לגובה 2.06 מטר.

למלון הייתה השפעה מיידית על הקבוצה בעונת 1985-86, כשהוא קולע בממוצע 14.9 נקודות וקולט 8.9 כדורים חוזרים בממוצע למשחק. מוסיף לדנטלי הקו ההתקפה. אך, הגארד הפותח דארל גריפית' החמיץ את העונה כולה עקב שברי מאמץ, והקבוצה סובבה סביב 50% הצלחה ברובה של העונה. במשחקי הפלייאוף, נצרו הג'אז בסיבוב הראשון לאחר שנוחו בידי הדאלאס מאבריקס 3-1.

במהלך פגרת שנת 1986, קיבל סאם באטיסטון פנייה למכור את חלקו במועדון למארב וולפסון והארווי ראת'ר, שהיו מעוניינים להעביר את המועדון למינאפוליס, מינסוטה. לארי מילר לא יה מעוניים למכור את חלקו במועדון, אך בעקבות סעיפים שונים בחוזה שלו עם באטיסטון הייתה למשקיעים החדשים אפשרות לרכוש גם את חלקו במועדון גם אם הוא יסרב למכור. במהלך תהליך ההתדיינות עלה מחיר המועדון עד ל-28 מיליון דולר (שוויים של הג'אז הוערך ב-16 מיליון דולר, כאשר רק שנה קודם לכן רכש מילר מחצית מהמועדון ב-8 מיליון דולר). ברגע האחרון נכנס גם מילר למשא ומתן ורכש את המחצית השנייה של המועדון תמורת 14 מיליון דולר, כשהוא קונה למעשה את החוזה המקורי עם באטיסטון, והשאיר את המועדון ביוטה.[11] מאוחר יותר הפכו וולפנסון וראת'ר למייסדים של המינסוטה טימברוולבס, קבוצת הרחבה של הליגה, שבדרך המר, כמעט נמכרה והועברה לניו אורלינס בשנת 1994. עונת 1986-87 הייתה עונה של שינוי. כוכב הקבוצה, אדריאן דנטלי, שנשא את הקבוצה על כתפיו בשנים הראשונות ביוטה, הועבר בטרייד לדטרויט פיסטונס תמורת קלי טרפיוקה, שחלק את העמדה עם טארל ביילי. ג'ראלד גריפית', שחזר מסדרת פציעות שגרמה לו להפסיד את עונת 1985-86, איבד את מקומו בחמישייה הפותחת לבובי האנסן. ג'ון סטוקטון, בילה יותר זמן על הספסל מאשר ריקי גרין בעמדת הפויינט גארד הפותח. בינות לכל השינויים האלה, סיימה הקבוצה את העונה הסדירה במאזן 44-38, והפסידה לגולדן סטייט ווריורס בסיבוב הראשון של הפלייאוף.

בעונת 1987-88, תפס ג'ון סטוקטון את תפקיד הפויינט גארד הפותח לפני ריקי גרין, וקארל מלון התחיל לבסס את עצמו כאחד הפאואר פורוורדים הטובים בליגה. באותה שנה, סיימו הג'אז את העונה הסדירה במאזן 47-35 וגברו על הפורטלנד טרייל בלייזרס הסיבוב הראשון של הפלייאוף בתוצאה 3-1, זוכים להפגש בחצי גמר המערב מול האלופההיוצאת הלוס אנג'לס לייקרס. לאחר שהלייקרס ניצחו את המשחק הראשון בלוס אנג'לס, הפתיעו הג'אז כשגברו על הלייקרס במשחק השני, 101-97, בלוס אנג'לס, ועלו ליתרון בסדרה, 2-1, לאחר נצחו במשחק השלישי בסולט לייק סיטי. הג'אז הפסידו את שני המשחקים הבאים, 4 ו-5, אך נלחמו חזרה והביסו את הלייקרס במשחק השישי בסדרה, 108-80 שהשווה את לתוצאה 3-3. במשחק השביעי והמכריע, הצליחו הלייקרס לגבור על הג'אז 109-98. אך סדרה זו הוכיחה כי הג'אז הינם כוח שיש להתחשב בו במאבקי הפלייאוף, שלא כמו בשנים הראשונות.

1988-1990: תחילת עידן ג'רי סלואן[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך עונת 1988-89, פרש פרנק ליידן מתפקיד המאמן הראשי של היוטה ג'אז לאחר 17 משחקים מתחילת העונה, והוחלף בידי ג'רי סלואן. הג'אז הצליחו לנצח 51 משחקים ולזכות באליפות הבית המערבי-תיכוני. מלון וסטוקטון' כמו גם מארק איטון, נבחרו למשחק האולסטאר. איטון זכה בפרס שחקן ההגנה של העונה בפעם השנייה, ונראה היה כי הג'אז מוכנים לקחת את הצעד הבא במשחקי הפלייאוף, לאחר שדחקו את הלוס אנג'לס לייקרס לשבעה משחקים מתישים בעונה הקודמת. אך, האכזבה לא אחרה להגיע בפלייאוף, כאשר הם נוצחו בסוויפ בידי המדורגת שביעית (הג'אז היו מדורגים במקום השני) הגולדן סטייט ווריורס, 0-3, בסיבוב הראשון, ומסיימים באופן מפתיע את העונה של הג'אז.

עונה לאחר מכן, 1989-90, עם בובי האנסן שדחק את רגליו של דארל גריפית' כגארד הפותח לצידו של סטוקטון. גם טארל ביילי שהפך למניה בטוחה עם 19 נקודות בממוצע למשחק בעונה הקודמת, סבל מהפחתה במעמדו, כאשר הגארד הרוקי בלו אדווארדס שיחק תפקיד מרכזי בקו הקידמי. מייק בראון, הפורוורד-סנטר המחליף, החליף את מארק איטון בצורה תכופה יותר. התוצאה הייתה מאזן ניצחונות-הפסדים הטוב בהיסטוריה של הג'אז, כאשר הג'אז עולים למאזן 55-27 בסיומה של העונה הסדירה ומסיימים במקום השני לאחר הסן אנטוניו ספרס שסיימו את העונה הסדירה במאזן 56-26. קארל מלון השיג את העונה הסטיסטית הטובה ביותר שלו, כשהוא קולע 31 נקודות, קולט 11.1 כדורים חוזרים בממוצע למשחק. ג'ו סטוקטון השיע 17.2 נקודות ו-14.5 אסיסטים בממוצע למשחק, שהייהם גם שיאי קריירה, כאשר גם סך כל האסיסטים והממוצע העונתי שלהם היה הטוב בליגה. בפלייאוף, נקבע כי יפגשו עם הפיניקס סאנס, בהובלתם של שחקני האולסטאר, טום צ'יימברס וקווין ג'ונסון. הסאנס הפתיעו את הג'אז כאשר גברו עליהם בחמישה משחקים, 2-3, בסיבוב הראשון. שוב, הג'אז נותרו עם השאלה, איך הם מצליחים כל כך במהלך העונה הרגילה אך נכשלים במשחקי הפלייאוף.[12]

1990-1996 התקדמות ומאבק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הג'אז החלו את עונת 1990-91 במאזן 22-15, לפני שמצאו את הקצב, והמשיכו במאזן 27-8 במהלך החודשים ינואר ופברואר, כאשר התוספת החדשה לסגל ג'ף מלון משיג 18.6 נקודות בממוצע למשחק באותה העונה, נותן לג'אז שלוש אופציות חזקות בטור הנקודות (קארל מלון, ג'ף מלון, וג'ון סטוקטון – שקלעו יחדיו 64.8 נקודות בממוצע מתוך 104 הנקודות שקלעו הג'אז בממוצע למשחק). הג'אז סיימו את העונה הסדירה במאזן 54-28, וסיימו במקום השני באזור המערב, משחק אחד אחרי הסן אנטוניו ספרס, דומה למיקומם שתי הקבוצות בסיומה של העונה הקודמת. בפלייאוף, הם פגשו בפעם השנייה ברציפות את הפיניקס סאנס בסיבוב הראשון, אך הפעם הג'אז היו מוכנים לקראתם. במשחק הראשון התפוצצו הג'אז על הסאנס, בפיניקס, אריזונה, 129-90, ונטוטנים את הטון לסדרה כולה, כאשר הג'אז גברו על הסאנס 3-1 לאחר ארבעה משחקים, וזוכים לעלות לסיבוב השני של הפלייאוף למפגש מול הפורטלנד טרייל בלייזרס, אלופת המערב המגנה על כתרה.[13] הג'אז שיחקו היטב, כאשר הם לא מאפשרים לבלייזרס לברוח במהלך המשחק, אך בסופו של דבר נכנעו והפסידו את הסדרה 1-4 ובלייזרס בעלי הסגל העמוק והמנוסה יותר.

עונת 1991-92 התבררה כמוצלחת בהיסטוריה של המועדון, באותו הזמן. הג'אז עברו לאולם חדש הדלתה סנטר, אולם חדיש המכיל 19,911 מקומות ישיבה. אולם זה היווה שיפור משמעותי לעומת הסולט פאלאס המיושן, שאליו יכלו להיכנס מעט יותר מ-12,000 צופים וחסר יציעי כבוד וחלל להשכרה 0שניהם מניבים כס רב למעדון). מוקדם באותה עונה, טרייד הביא לקבוצה את טיירון קורבין, פורוורד הגנתי וקשוח, מהמינסוטה טימברוולבס בתמורה לחביב האוהדים, טארל ביילי.

הג'אז סיימו את העונה הסדירה במאזן 55-27, וזכו בתואר אליפות הבית המערב-תיכוני לראשונה משנת 199, וציפתה להקדם שלב נוסף במשחקי הפלייאוף. במשחקי הפלייאוף, גברו הג'אז על הלוס אנג'לס קליפרס, 3-2, בסיבוב הראשון, וגברו על הסיאטל סופרסוניקס בסיבוב השני, 4-1, מתקדמים לראשונה לסדרת גמר המערב, שם פגשו את הפורטלנד טרייל בלייזרס. שוב, הוכיחו הבלייזרס כי הם טובה יותר, כאשר גברו על הג'אז בשישה משחקים, 4-2 ומנו מהג'אז נסיעה ראשונה לגמר ה-NBA.

עונת 1992-93 התבררה כאכזבה בהשוואה לשנים הקודמות, כאשר הג'אז מסיימים את העונה הסדירה במאזן 47-35 ובמקום השלישי במערב. עמדת הסנטר, שאויישה ברובה בידי מארק איטון במהלך העשור האחרון, הפכה לבעייתית, בשעהשאיטון התמודד עם פציעות וגילו המתקדם. נקודת האור של העונה הייתה אירוחו של משחק האולסטאר והאירועים הסובבים אותו במהלך סוף שבוע האולסטאר.[14] הג'אז אכזבו בפלייאוף, כאשר הפסידו בסיבוב הראשון לסיאטל סופרסוניקס 2-3‏.[15] במהלך הפגרה, טיפל המועדון בבעיית הסנטר כאשר פלטון ספנסר נרכש ממינסוטה, בתמורה לסנטר המחליף מייק בראון.

במהלך עונת 1993-94, העבירו הג'אז בטרייד את ג'ף מלון לפילדלפיה 76 ובתמורה קיבלו את ג'ף הורנסאק. הורנסאק היה מתואם היטב עם ג'ון סטוקטון, והג'אז התייצבו במאזן 53-29 בסיומה של העונה הסדירה, ודורגו במקום החמישי במערב. בפלייאוף, הם פגשו את הסן אנטוניו ספרס, המדורגת רביעית, בסיבוב הראשון. בתצוגת הגנה מרשימה הצליחו הג'אז לעצור את כוכבם של הספרס, דיוויד רובינסון, שסיים כמלך הסלים של העונה הסדירה עם 29.8 נקודות בממוצע למשחק ב-50% הצלחה מהשדה, והורידו אותו ל-20 נקודות בממוצע למשחק ב-41% הצלחה מהשדה במהלך סדרת הפלייאוף.[16] הג'א גברו על הספרס בארבעה משחקים, 3-1, מוחקים תוך כדי את יתרן הבייתיו של הסן אנטוניו ספרס. בסיסוב השני, חצי גמר המערב, פגשו הג'אז את הדנוור נאגטס הנחושים, שדורגו במקום השמיני במערב בסיומה של העונה הסדירה. הג'אז שנהנו מיתרון בייתיות עלו ליתרון 3-0 מבטיח, אך הנאגטס התאוששו ובנחישות הצליחו להשוות את הסדרה לאחר שישה משחקים, 3-3. במחק השביעי והמכריע שנערך בדלתה סנטר שבסולט לייק סיטי, הג'אז התאוששו והצליחו לעצור את תנופת הנאגטס ולנצח את המשחק, 91-81 ולהעפיל לגמר המערב, שם נוצחו 4-1 בידי מי שלבסוף הפכה לאלופת ה-NBA, היוסטון רוקטס, 4-1.

בעונת 1994-95, היה לסגל הג'אז עומק וניסיון הנחוצים, לדעת הפרשנים, להוות מתמודדת משמעותית על אליפות ה-NBA. אך, הג'אז איבדו את הסנטר הפותח פלטון ספנסר לאחר 34 משחקים לאח שקרע את גיד אכילס. גל השחקנים של הג'אז היה עמוק מספיק כדי להצליח ולסיים את העונה במאזן 60-22. אך, למרות זאת הפסידו הג'אז בסיבוב הראשון של הפלייאוף ליוסטון רוקטס, 3-2.

האיש הגדול גרג אוסטרטאג, צורף לקבוצה לקראת עונת 1995-96. הג'אז סיימו את העונה הסדירה במאזן 55-27, וסיימו את העונה הסדירה במקום השלישי במערב. בפלייאוף, גברו הג'אז על הפורלנד טרייל בלייזרס בסיבוב הראשון, 3-2, בסיבוב השני, חצי גמר המערב, גברו הג'אז על הסן אנטוניו ספרס, 4-2, והעפילו לגמר המערב שנה שנייה ברציפות. בסדרת הגמר המערב, פגשו הג'אז את המדורגת ראשונה במערב, הסיאטל סופרסוניקס, הסוניקס עלו ליתרון 2-0 בסדרה לאחר שני המשחקים הראשונים בסיאטל, במשחק השלישי שנערך בסולט לייק סיטי הצליחו הג'אז להתאושש ולזכות בניצחון ראשון בסדרה, 96-76. אך המשחק הרביעי שנערך גם הוא בסולט לייק סיטי, גברו הסוניקס על הג'אז, 86-88 ועצרו את מומנטון מהמשחק השלישי בסדרה. עתה כאשר הסוניקס ביתרון, 3-1 בסדרה, חזרה הסדרה למשחק החמישי בסיאטל, הג'אז התאוששו וגברו על הסוניקס, 98-95 והחזירו את הסדרה לסולט לייק סיטי, למשחק השישי. במשחק השישי בסדרה, התפוצצו הג'אז באולמם הביתי והביסו את הסוניקס 118-83. עתה נראה היה כי המומנטום נמצא בידייהם של הג'אז, כאשר הסרה הגיעה למשחק השביעי והמכריע, בסיאטל. אך, הסוניק התאוששו שוב, והצליחו לזכות בסדרה ההפכפכה, 4-3, לאחר שניצחו את המשחק השביעי 90-86.

1996-2003: גמר ה-NBA והשנים האחרונות של מלון וסטוקטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשתי העונות הבאות, הצליחו סוף סוף הג'אז ליישם את הצלחתם במהלך העונה הסדירה גם למשחקי הפלייאוף. בעונת 1996-97, השיגו הג'אז את המאזן הטוב ביותר בהיסטוריה של המועדון, 64-18, כשהם זוכים בתואר אליפות הבית המערב-תיכוני ובמאזן הטוב ביותר באזור המערב. הצלחת הקבוצה נתמכה בעיקר על ידי ג'ון סטוקטון, קארל מלון, וג'ף הורנסאק, כמו גם על ידי ביירון ראסל, אנטואן קר, הווארד איסלי, ושאנדון אנדרסון. קארל מלון זכה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה לעונת 1996-97, כשהוא משיג 27.4 נקודות, 9.9 כדורים חוזרים, ו-4.5 אסיסטים בממוצע למשחק.[17]

בפלייאוף, פגשו הג'אז בסיבוב הראשון את המדורגת שמינית במערב, הלוס אנג'לס קליפרס, וגברה עליהם בסוויפ, 3-0, בחצי גמר המערב פגשו הג'אז את הלוס אנג'לס לייקרס שסיימה את העונה הסדירה במקום הרביעי במערב, וגברו עליהם בחמישה משחקים, 4-1. בגמר המערב פגשו הג'אז את היוסטון רוקטס ולאחר שישה משחקים גברו עליהם 4-2. עתה העפילו הג'אז לסדרת גמר ה-NBA הראשונה בתולדותהם, ובה פגשו את האלופה היוצאת השיקגו בולס, לאחר שנוצחו בשני המשחקים הראשונים בשיקגו, הצליחו הג'אז להתאושש ולנצח את שני המשחקים הבאים שהתקיימו בסולט לייק סיטי, כשנראה היה כי המומנטום נמצא בידי הג'אז, הצליחו הבולס לגבור על הג'אז במשחק החמישי בסדרה שהתקיים אף הוא בסולט לייק סיטי, 88-90. עתה חזרה הסדרה לשיקגו והג'אז לא הצליחו לעצור את הסחף ונוצחו שוב במשחק צמוד, 86-90, ניצחון שהעניק לשיקגו בולס את האליפות השנייה ברציפות.

במהל הפגרה, ערכו הג'אז שינויים משמעותיים בסגל השחקנים. כאשר עונת 1997-98 קרבה, התעוררה הציפייה כי הג'אז יהפכו למועמדים לתואר האליפות שוב. אך, סטוקטון סבל מפציעת ברכיים קשה לפני שהחל ההעונה,[18] והחמיץ את 18 המשחקים הראשונים, בהן הג'אז השיגו מאזן של 11-7. עם חזרתו של סטוקטון, השיגו הג'אז מאזן של 51-13 בהמשכה של העונה, כשהם משקפים את מאזנם מהעונה הודמת, ומסיימים את העונה הסדירה במאזן 62-20, זוכים באליפות הבית המערב-תיכוני ולמרות שסיימו את העונה הסדירה עם מאזן זהה לאלופה, השיקגו בולס, החזיקו הג'אז ביתרון בייתיות לאורך הפלייאוף מאחר שמאזן המפגשים בין הג'אז לבולס במהלך העונה הסדירה נטה לטובת הג'אז שנצחו את שני המפגשים בינייהן.

בפלייאוף, גברו הג'אז על היוסטון רוקטס בסיבוב הראשון, 3-2, ובחצי גמר המערב על הסן אנטוניו ספרס, 4-1, והתקדמות לסדרת גמר המערב עונה שלישית ברציפות. הג'אז, פגשו בסדרת גמר המערב את הלוס אנג'לס לייקרס בהנהגתו של שאקיל אוניל, הגארדים אדי ג'ונס, ניק ואן אקסל, וקובי בראיינט הצעיר. הג'אז קבעו את הטון בסדרה שכבר במשחק הראשון הביסו את הלייקרס 112-77. המשחק השני בסדרה היה צמוד בהרבה והסתיים בניצחון הג'אז, 99-95. שני המשחקים הבאים בסדרה התקיימו בלוס אנג'לס, והוכרעו בהפרש של 7.5 נקודות בממוצע. אך, גם בהם לא יכלו הלייקרס לג'אז הדומיננטים, שניצחו את הסדרה בסוויפ של, 4-0, מנחילים ללייקרס את הסוויפ הראשון בסדרת פלייאוף, מאז סדרת הגמר ה-NBA של שנת 1989, ועולים בפעם השנייה ברציפות לסדרת גמר ה-NBA‏.[19]

בסדרת הגמר של ליגת ה-NBA לשנת 1998, פגשו הג'אז שוב, כמו בעונה הקודמת, את האלופה השיקגו בולס בהנהגתו של מייקל ג'ורדן. הג'אז שנהנו מיתרון בייתיות על פני הבולס, ניצחו את המשחק הראשון בסדרה, 88-85, לאחר הארכה, לאחר שסקוטי פיפן מהבולס החמיץ זריקת 3-נקודות בשניות האחרונות. במשחק השני בסדרה שנערך גם הוא בסולט לייק סיטי, הצליחו הבולס במהלך הרבע הרביעי לרוץ ולעלות ליתרון שהשתיק את הדלתה סנטר הגועש, ולנצח את המשחק 93-88 ולגנוב לג'אז את יתרון הבייתיות. במשחק השלישי בסדרה, למרות כי הציפיות ממנו היו גבוהות, עקב שני המשחקים הראשונים הצמודים של הסדרה, אף אחד לא חזה את התפוצצותם של הבולס שהשפילו את הג'אז כאש הביסו אותם ב-42 נקודות יתרון, 96-54, הג'אז קבעו שיא שלילי עם כמות הנקודות הנמוכה ביותר בהיסטוריה של סדרות גמר ה-NBA מאז הכנסתו של שעון ה-24 שניות. כמו כן, כל אחד משחקני הסגל של הבולס קלה נקודות במשחק. נג'אז התאוששו במהרה מהפלה והמשחק החמישי בסדרה היה צמוד לרוב אורכו, אך למרות המאמצים הרבים להשוות את הסדרה, הג'אז נוצחו 86-82. דניס רודמן, שהחסיר אימונים בין המשחקים כדי להשתתף באירוע האבקות מקצוענית, היה לגיבור הבלתי צפוי של המחשק, כשהוא קולע זריקות עונשין מכריעות וחוסם זריקה של קארל מלון בשניות הסיום של המשחק. יתרונם המוקדם של הג'אז בסדרה נראה עתה כזיכרון מרוחק, אינדיקציה כוזבת לסדרה קשה כאשר הם נכנסו עתה למשחק החמישי כשהם בפיגור, 3-1. אוהדי שיקגו התכוננו לחגיגות הניצחון באולמם הבייתי, אך, הג'אז התאוששו ולאחר שכמעט שמטו יתרון של 7 נקודות במהלך 2 הדקות האחרונות למשחק, הצליחו הג'אז להבטיח את ניצחונם במשחק הצמוד, 83-81, ולהעביר את ההכרעה בסדרה חזרה לסולט לייק סיטי, מלון הציג את משחקו הטוב בסדרה עם 39 נקודות. פתאום הקביעה כי תואר האליפות כבר מונח בכיסם של הבולס לא נראתה כל כך מבטיחה. במשחק צמוד הצליחו הג'אז להחזיק ביתרון במשך רוב שלבי המשחק, אך, הבולס הצליחו להתעלות ובשניות האחרונות של המשחק לעלות ליתרון מקליעה של ג'ורדן (שסיים את המשחק עם 45 נקודות), שהבטיחה אליפות שלישית ברציפות לשיקגו בולס עם ניצחון, 87-86, שנתן לבולס ניצחון בסדרה כולה, 4-2. [20]

בעונת 1998-99, שקוצרה ל-50 משחקים עקב שביתת השחקנים, סיימו הג'אז במאזן 37-13 בתום העונה הסדירה, כשהם בשוויון עם הסיאטל סופר סוניקס כמאזן הטוב בליגה. בסיבוב הראשון של הפלייאוף גברו הג'אז על הסקרמנטו קינגס בחמישה משחקים. אך, בסיבוב השני נוצחו בידי הפורטלנד טרייל בלייזרס, 4-2. למרות אכזבה נוספת, זכה קארל מלון בפרס הMVP של העונה הסדירה.[21]

את עונת 1999-00, סיימו הג'אז במאזן 55-27 וזכו באליפות הבית המערב-תיכוני. אך, בפלייאוף התקשו כאשר הפסידו שוב בסיבוב השני לפורטלנד טרייל בלייזרס. במהלך הפגרה פרש ג'ף הורנסאק והווארד איסלי הועבר בטרייד שכלל ארבע קבוצות והביא לג'אז את דונייל מרשל. בדראפט 2000 בחרו הג'אז בסיבוב הראשון כמבחירה ה-23 הכללית את בוגר התיכונים ד'שון סטיבנסון.

בעונת 2000-01, הגיעו הג'אז למאזן 53-29 בתום העונה הסדירה, אך נכשלו בפלייאוף, לאחר שעלו ליתרון 2-0 בתום שני המשחקים הראשונים בסדרה, הפסידו הג'אז את שלושת המשחקים הבאים ונכנעו לדאלאס מאבריס 2-3. הייתה זו ההדחה המוקדמת ביותר של הג'אז ממשחקי הפלייאוף מאז עונת 1994-95.

בעונת 2001-02, בחרו הג'אז בדראפט 2001 את אנדריי קירילנקו בסיבוב הראשון כבחירה ה-24 הכללית. בעונת הרוקי שלו השיג קירילנקו 10.7 נקודות, 4.9 כדורים חוזרים, 2.91 חסימות בממוצע למשחק. הג'אז החלו לאט, והשיגה מאזן של 16-15 במהלך החודשיים הראשונים וסיימו במאזן 44-38 בתום העונה הסדירה. בסיבוב הראשון של הפלייאוף נוצחו הג'אז בידי הסקרמנטו קינגס, 3-1.

קודם לעונת 2002-03, הועברו מרשל וראסל לקבוצות אחרות. הפורוורד מאט הארפינג נרכש מהפילדלפיה 76. הוא נטל את עמדת הפורוורד הפותח ליד מלון והשיג 17.6 נקודות ו-6.6 כדורים חוזרים בממוצע למשחק, המספרים הטובים בקריירה שלו. הג'אז השיגו מאזן 47-35 בתום העונה הסדירה והתקדמו אל הפלייאוף. שם פגשו שוב את הסקרמנטו קינגס להם הפסידו לאחר חמישה משחקים, 4-1.

לאחר העונה הגיע עידן לסיומו כאשר ג'ון סטוקטון פרש, וקארל מלון עז כשחקן חופשי ללוס אנג'לס לייקרס.

2003-2006: בנייה מחדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם עזיבתם של שתי אבני היסוד של המועדון, לפתע מצאו את עצמם הג'אז חסרי בסיס עם כניסתם לעונת 2003-04. הצפייה ש כמה עיתוני NBA כולל המגזין ספורט אילוסטרייטד הייתה כי יסיימו קרוב לתחתית הליגה.[22] באופן מפתיע, הג'אז סיימו את העונה הסדירה במאזן 42-40. הקבוצה הציגה כמה שחקנים לא ידועים שהגיחו ונתנו תרומה משמעותית, כולל קירילנקו, ראג'ה בל, וקרלוס ארויו. במיוחד, אנדריי קירילנקו שהפגין את רב-גוניותו גם בהגנה וגם בהתקפה וזכה להיבחר למשחק האולסטאר. הג'אז החמיצו את הפלייאוף במשחק אחד לדנוור נאגטס, מסיימים רצף של 20 עונות בפלייאוף. ג'רי סלואן המאמן הראשי סיים במקום השני בתחרות מאמן השנה, כשהוא מפסיד להובי בראון מהממפיס גריזליס.

במהלך הפגרה, עשו הג'אז מהלכים שנועדו לשפר את סגל הזחקנים, כשרכשו את, קרלוס בוזר ומהמט אוקור כשחקנים חופשיים וכאשר החתימו מחדש את קרלוס אורויו וגורדן גיריצ'ק על הארכת חוזה.

עונת 2004-05 סומנה בעיקר על ידי סדרה של פציעות, תחילה אורויו וראול לופז, ומאוחר יותר בוזר וקירילנקו, שמילאו תפקיד מרכזית בנפילתם של הג'אז לתחתית הבית המערב-תיכוני. כאשר היו בריאים, מילא בוזר בכישרון את תפקיד הפאואר פורוורד, כשהוא משיג 17.8 נקודות, 9.0 כדורים חוזרים בממוצע למשחק ב-51 משחקים. הג'אז סיימו את העונה הסדירה במאזן 26-56, הגרוע ביותר מאז עונת 1981-82.

בקייץ שנת 2005, המשיכו הג'אז לעצב את סגל השחקנים כאשר ביצעו טרייד על בחירות דראפט עתידיות כדי לקבל את הבחירה ה-3 הכללית בדראפט 2005, אותה ניצלו כדי לבחור את דרון ויליאמס מאוניברסיטת אילינוי. עסקאות אחרות כללו את העברתו של ראג'ה בל לפיניק סאנס, הג'אז החתימו מחדש את הסנטר גרג אוסטרטאג מהסקרמנטו קינגס, והגארד הפצוע תדיר ראול לופז הועבר לממפיס גריזליס.

עונת 2005-06 הייתה מוכת פציעות עוד לפני שהחלה; בוזר החמיץ 49 משחקים וגורדון גיריצ'ק ואנדריי קירילנקו החמיצו גם הם מספר משמעותי של משחקים עקב פציעות. אוקור וקירילנקו, לעומת זאת, הראו משחק יעיל ועיקבי, בעוד ויליאמס, למרות לניחה באמצע העונה, לא אכזב. אך, בעלי הקבוצה לארי מילר הביע באופן עיקבי את חוסר שביעות רצונו עם מאמצי הקבוצה באותה העונה. הג'אז נשארו במרוץ לפלייאוף עד שלושה משחקים לסיומה של העונה הסדירה, כאשר הפסידו לדאלאס מאבריקס. הג'אז סיימו את העונה במאזן 41-41 רק שלושה משחקים ממקום המוביל לפלייאוף. אוסטרטאג פרש בסיומה של העונה, לאחר שבילה 10 מ-11 שנותיו ב-NBA במדי היוטה ג'אז.

בדראפט 2006, בחרו הג'אז כבחירה ה-14 הכללית את שוטנג גארד המבטיח רוני ברואר מאוניברסיטת ארקנסו. בסיבוב השני של הדראפט בחרו הגאז את די בראון כבחירה ה-46 הכללית ואת פול מילסאפ כבחירה ה-47 הכללית. כמה שחקנים צעירים הועברו לגולדן סטייט ווריורס תמורת דרק פישר, טרייד שנתן לג'אז פויינט גארד ותיק. כמה עיתוני ספורט גדולים היללו את הג'אז על בחירות דראפט טובות וביצוע מהלכים טובים במהלך הפגרה.[23]

2006-2010: "ויליאמס ובוזר"[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך עונת 2006-07, השתפרו הג'אז באופן משמעותי בהשוואה לעונות קודמות, כשהם מסיימים את העונה הסדירה במאזן 51-31. קארלוס בוזר נבחר לראשונה למשחק האולסטאר (למרות כי הפסיד את המשחק עקב פציעה קלה). גם מהאמט אוקור נבחר לראשונה למשחק האולסטאר. דורון ויליאמס פרץ בעונתו השנייה בליגה, כשהוא מסיים שלישי בליגה בכמות האסיסטים בממוצע למשחק עם 9.3 (אחרי סטיב נאש וכריס פול).

הג'אז פיתחו גם ספסל עמוק; בעשרת המשחקים שבוזר ואוקור (שני הקלעים הנמובילי) החמיצו, הצליחה הקבוצה להשיג מאזן 8-2. פול מילסאפ היווה הפתעה נעימה בעונת הרוקי שלו, כשהפך לגיבוי תחרותי לבוזר. למרות משחקם המשתפר של כוכבי הג'אז המנצים, קירילנקו חווה ירידה משמעותית בממוצעיו ונראה כמתקשה להתאים עצמו לתפקידו המופחת בסגל השחקנים. דבר שהוביל להתפרקות, שזכתה לפרסום רב, בסיבוב הראשון של הפלייאוף.[24]

בפלייאוף, פגשו הג'אז את היוסטון רוקטס בסיבוב הראשון, כמפגש של המדורגות רביעית וחמישית (כיוון שזכתה באליפות הבית הצפון-מערבי דורגה יוטה גבוה יותר, אך יוסטון סיימה את העונה במאזן טוב יותר, 52-30, בניגוד למאזנה של יוטה, 51-31, כך שיתרון הבייתיות היה בידה של יוסטון9. הסדרה התאפיינה במשחק פיזי, והייתה צמודה ברוב שלביה, כאשר שתי הקבוצות מצליחות לשמור על משחקיה הבית שלהן בששת המפגשים הראשונים. הג'אז הצליחו לשבור את מגמה זו במשחק השביעי בסדרה שהתקיים ביוסטון, כאשר גברו על הרוקטס 103-99. הג'אז המשיכו לסיבוב השני של פלייאוף המערב בו פפגשו את המדורגת שמינית הגולדן סטייט ווריורס, שבסיבוב הראשון הצליחו להדהים את המדורגת ראשונה הדאלאס מאבריקס (שסיימה את העונה הסדירה במאזן 67-15, אחד הטובים בהיסטוריה של ה-NBA). אך, למרות החששות מפני הפתעה הצליחו הג'אז לטפל בקלות בסדרה מול הוורורס להדיחם לאחר חמישה משחקים, 4-1. בגמר המערב פגשו הג'אז את הסן אנטוניו ספרס, אך לא הצליחו להתמודד עם הספרס המנוסים, כשהפסידו בחמישה משחקים, 4-1, למי שבסופו של דבר הפכה לאלופת ה-NBA.

במהךף הפגרה, צרפו למועדון את קבוצת ליגת הפיתוח של ה-NBA‏, NBDL, היוטה פלאש כקבוצת בת של המועדון, הפלאז ששיחקו בעיר אורם, יוטה, ואת הבעלות עליה חלקו עם הבוסטון סלטיקס. בסיבוב הראשן של דראפט 2007 כבחירה ה-25 הכללית בחרו הג'אז את מוריס אלמונד מאוניברסיטת רייס שבטקסס. הג'אז ביצעו רק שינויים מינוריים בסגל השחקנים לקראת העונה הקרבה, כשהחשוב מבינייהם היה שחרורו של דרק פישר. פישר הפך לחביב האוהדים עקב משחקו החזק, וסימפטיה אותה רכש בעקבות מלחמתה התקושרת של ביתו בסרטן העין. פישר עבר ללוס אנג'לס כדי להתגורר קרוב יותר לביתו, ומאוחר יותר חתם בלוס אנג'לס לייקרס, איתם זכה בשלוש אליפויות בין השנים 2000-2002. מחלוקת התעוררה לאחר שאנדריי קירילנקו הוביל את נבחרת רוסיה בכדורסל לזכייה באליפות אירופה בכדורסל 2007, שבו זכה בפרס ה-MVP. לאחר הטוריניר, פרסם קירילנקו בלוג בו הביע את רצונו לעבור בטרייד מהיוטה ג'אז וכי הוא יהיה מוכן לוותר על חוזהו במועדון לשם כך.[25] מאוחר יותר אישר קירילנקו את הכתוב בבלוג בראיון. אך, מבוקשו לא נענה ולא נעשה כל טרייד והוא נשאר במועדון.

במהלך עות 2007-08, לאחר טריד ששלח את הגארד גורדןגיריצ'ק לפילדלפיה 76 בתמורה לגארד קייל קרובר, הג'אז נצחו 19 משחקי בית רצופים והשוו את שיא המועדון והשתפרו במשחקי החוץ לאחר שנתקלו בקשיים במהלך חודש דצמבר. למרות דבריו מעוררי המחלוקת במהלך הפגרה ודיבורים על רצונו לעזוב, שיפר קירילנקו את משחקו, ושיפר את כל ממוצעיו בהשוואה לעונה הקודמת, ונראה מרוצה מתפקידו ההגנתי החדש וכשחקן מסייע בניגוד לתפקיד הקלעי אותו החזיק קודם לכן. קרלוס בוזר נבחר שוב למשחק האולסטאר, בעוד דרון ויליאמס המשיך לשפר את משחקו, כשהוא משיג 13.3 אסיסטים בממוצע למשחק במהלך חודש מרץ (בניגוד לממוצע שנתי של 10.5). הג'אז סיימו במקום החמישי במערב במאזן של 54-28 בתום העונה הסדירה. לראשונה מאז עונת 1997-98, מילאו הג'אז את אולמם הבייתי לאורך כל העונה, והשיגו מאזן בייתי מצוין של 37-4; אך, מאזן מצוין זה קוזז על ידי מאזן חוץ בינוני בלבד, 17-24.

הג'אז שוב מצאו את עצמם בסיבוב הראשון של הפלייאוף מול היוסטון רוקטס, הפעם כמדרוגים במקום הרביעי (למרות כי הרוקטס החזיקו ביתרון בייתיות עקב מאזן טוב יותר בסיומה של העונה הסדירה). הג'אז עלו ליתרון מהיר של 2-0 לאחר שני המשחקים הראשונים בסדרה, אך הפסידו את המשחק הראשון בסולט לייק סיטי. לאחר שחילקו בנייהן את המשחקים הרביעי והחמישי, הצליחו הג'אז לגבור על הרוקטס, 113-91, במשחק השישי, שהציב אותם למפגש בסיבוב השני מול המדורגת ראשונה הלוס אנג'לס לייקרס, מפגש הפלייאוף הראשון בין שני המועדונים מאז סדרת גמר המערב של שנת 1998. הג'אז הפסידו את שני המשחקים הראושונים בלוס אנג'לס. אך, הצליחו לשמור על מאזן הבית הנפלא שלהם כאשר גברו על הלייקרס במחק השלישי והרביעי. הג'אז נוצחו שוב בלוס אנג'לס במשחק החמישיבסדרה, ולא הצליחו לעצור את הסחף והפסידו גם את המשחק השישי והסדרה כולה ללייקרס העדיפים. בפגרה שלאחר הפלייאוף לא ביצעו הג'אז שינויים משמעותים בסגל, ואילו דרון ויליאמס השתתף נבחרת ארצות הברית לאולימפיאדת בייג'ינג, סין.

עונת 208-09 הייתה קשה עבור הג'אז כאשר הם נאבקו בפציעות תכופות שהפריעו תדירות לכימייה בתוך הקבוצה, וכך שלמרות כי שוב היו כמעט בלתי עצירים במשחקי הבית, הם החזיקו במאזן חוץ עלוב. שלושת השחקנים המובילים של הג'אז החמיצו כמות נכבדה של משחקים עב פציעות ומחלות; דרון ויליאמס החמיץ 13 מתוך 15 המחקים הראשונים של העונה, קרלוס בוזר החמיץ יותר ממחצית העונה, ומהאמט אוור החמיץ משחקים הצורה פזוה עקב פציעות ומחלתו של אביו שאילצה אותו לנסוע למולדתו, טורקיה, בשלב מוקדם של העונה. ב-20 בפברואר 2009, נפטר הבעלים של היוטה ג'אז, לארי מילר, מסיבוכים של מחלת הסוכרת. בנו, גרג מילר, הפך לבעלים החדש של המועדון. הג'אז סיימו את העונה במאזן 48-34 בתום העונה הסדירה, שגרם להם להחליק למקום השמיני במרוץ התחרותי לפלייאוף באזור המערב. בסיבוב הראשון הודחו הג'אז בידי המדורגת ראשונה הלוס אנג'לס לייקרס בפעם השנייה ברציפות, 4-1.

העונה שהסתיימה הייתה גם האחרונה בקריירה המפוארת של קריין הרדיו והטלוויזיה רוד "הוט רוד" האונדלי, שהודיע על פרישתו לאחר שהיה עם הג'אז לכל אורך ההיסטוריה של המועדון (35 שנים). למרות האכזה, דרון ויליאמס הוכיח את עצמו כאחד הפויינט גארד הטובים בליגה, כשהוא קולע 19.4 נקודות, ומוסר 10.8 אסיסטים בממוצע למשחק, השני בליגה, וזאת למרות כי שיחק את העונה כולה עם פציעת קרסול טורדנית

במהלך דראפט 2009,בחרו הג'אז את אריק מיינור בסיבוב הראשון כבחירה ה-20 הכללית כדי לגבות את דרון ויליאמס. מאט הארפינג הוותיק פרש, כשהוא מציין בנסיבות לפרישה את פציעותיו התכופות הנובעות מסגנון משחקו הפיזי. שמועות החלו לסבוב סביב קרלוס בוזר בטענה כי הוא מעוניים בטרייד, שמועות אלה תודלקו מהשמועות כי הג'אז מעוניינים למכור אותו לאחר שהחליט לנצל את האופציה שהייתה בידו לשנה נוספת בחוזהו במועדון; אך, הצהירה פומבית כי הם לא מחפשים לבצע טרייד עליו, ובוזר נשאר עם הקבוצה לעונת 2009-10. הגאז הוסיפו גם את הרוקי ווסלי מאת'יו לסגל הקבוצה לאחר שהציג יכולת מרשימה במחנה האימונים.

עם תחילת עונת 2009-10, התקשו הג'אז בשלב מוקדם של העונה, כהם משיגים מאזן 19-17. כמה טריידים בוצעו בידי הקבוצה במהלך העונה, אחד שלח את הרוקי המבטיח אריק מאיור ואת חוזהו של מאט הארפינג הפורש לאוקלהומה סיטי ת'אנדר. טרייד שני שלח את הגארד הפותח רוני ברואר לממפיס גריזליס במחצית העונה, טרייד זה ניתקל בביקורת חריפה של דרון ויליאמס.[26] הטרייד על ברואר פינה את הדרך עבור ווסלי מאת'יו לתפקיד הפויינט גארד הפותח. בנוסף, נבחר דרון ויליאמס למשחק האולסטאר לראשונה בקריירה שלו, ולאחר פגרת קיץ שנוייה במחלוקת, שיחק קרלוס בוזר טוב יותר מאשר עונה קודמת, כשהוא משיג, 19.5 נקודות, 11.2 כדורים חוזרים בממוצע למשחק, והחמיץ רק ארבעה משחקים עקב פציעות. הוא הציע כי הוא יהיה שמח להשאר ביוטה תחת חוזה ארוך טווח.[27] לאחר שחזר מפציעה בתחילת העונה, קייל קרובר קבע שיא NBA עם אחוז הקליעה ל-3 נקודות.[28]

באזור המערב הצמוד, סיימו הג'אז את העונה הסדירה במאזן 53-29, והפסידו את אליפות הבית הצפון-מערבי לדנוור נאגטס בשובר שוויון, כשהם מסיימים במקום החמישי, ומצוותים למפגש עם הנאגטס בסיבוב הראשון של הפלייאוף. קירילנקו, שהחמיץ 13 מ-15 המשחקים האחרונים לעונה הסדירה, עקב מתיחה טורדנית בשרירי השוק, הוא סבל שוב מפציעה זו יום לפני המשחק הראשון של הפלייאוף והחמיץ את הסיבוב הראשון כולו, מהאמט אוקור קרע את גיד אכילס במשחק הראשון של הפלייאוף וסיים את העונה. למרות הפציעות, שיחקו הייטב וגברו על הנאגטס בשישה משחקים, 4-2. בסיבוב השני פגשו הג'אז את הלוס אנג'לס לייקרס והודחו שנה שלישית ברציפות, הפעם בסוויפ, 4-0. (הפעם הראשונה בהיסטוריה של הג'אז שהם מודחים מהפלייאוף בסוויפ בארבעה משחקים).

קייץ 2010: פגרה ארוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך דראפט 2010, בחרו הג'אז את גורדון הייווארד כבחירה ה-9 הכללית, ואת ג'רמי אוונס בסיבוב השני של הדראפט.

ב-7 ביולי 2010, קרלוס בוזר הסכים לחוזה ל-5 שנים בשווי 80 מיליון דולר עם השיקגו בולס כשחקן חופשי. הג'אז הפכו את העסקה להסכם "חתום ועבור" יום למחרת, כשהם מקבלים מהבולס, כחריג להסכם עם בוזר, פיצוי של 13 מיליון דולר.[29] יומיים לאחר מכן, ב-9 ביולי 2010, הסכים גם קייל קרובר לחתום עם השיקגו בולס. ההסכם לא נחשף אך דיווחים רבים טענו כי העסקה היא ל-3 שנים תמורת 13 מיליון דולר.[30]

ווסלי מאת'יו חתם ב- 10 ביולי 2010, על חוזה ל-5 שנים בשוי 33 מיליון דולר כשחקן חופשי מוגבל בפורטלנד טרייל בלייזרס. הג'אז סירבו להשוות את הצעתם של הבלייזרס, ואיפשרו לבלייזר להשיג את מאת'יו.

פחות משבועיים לאחר עזיבתו של בוזר, ב-13 ביולי 2010, העבירו הג'אז בטרייד את קוסטה קופוס, ושתי בחירות סיבוב ראשון עתידיות, למינסוטה טימברוולבס תמורת הפורוורד אל ג'פרסון, כשהם מנצלים סעיף בהסכם עבור בוזר המאפשר לג'אז לרכוש את ג'פרסון מבלי שהדבר יחשב לחריגה מתקרת השכר.[31]

ראג'ה בל צורף אף הוא, כדי לספק סיוע לקו האחורי לאחר שאיבדו את קרובר ומאת'יו. הוא הוחתם על חוזה ל-3 שנים תמורת 10 מיליון דולר.

ב-15 ביוני 2010, חשפה הנהלת הג'אז סמל ותרשים צבעים חדשים למועדון שסימן חזרה חזרה ל"תו המוזיקלי" שנראה בסמל המקורי של המועדון. את המדים החדשים חשפה הקבוצה ב-16 באוגוסט.[32]

הג'אז הציעו הצעה נדיבה לשחקן החופשי המוגבל קירילו פסקו על סך מיליון דולר במהלך חודש יוני 2010. ההצעה איפשרה לג'אז להשוות כל הצעה אחרת שיקבל מקבוצת NBA, בין הוא חתום או לא. ב-27 בספטמבר 2010, יום לפני תחילת מחנה האימונים חתם פרסקו על חוזה עם הג'אז.[33]

ערב תחילת מחנה האימונים, הוסיפו הג'אז שני שחקנים נוספים, הסנטר פרנסיסקו אלסטון, ואת הגארד ארל ווטסון, כדי למוך בסגל השחקנים לקראת עונת 2010-11.

2011-הווה: עידן קורביין מתחיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונת 2010-11 החלה עבור הג'אז בצורה חיובית, כשבמשחקי הקדם עונה היו הג'אז בלתי מנוצחים (8-0), ובאמצע ינואר הגיעו למאזן 27-13 ונראו כמי שנמצאים בדרכם לעוד עונה חיובית, אם היו מצליחים להמשיך בקצב זה. אך, ב-14 המשחקים הבאים, נעצרו הג'אז והשיגו מאזן 4-10. ב-10 בפברואר 2010, כאשר אזן הקבוצה עמד על 31-23 לאחר הפסד לשיקגו בולס, התפטר המאמן הראשי ג'רי סלואן, יחד עם עוזרו פיל ג'ונסון. עוזר נוסף של סולואן, טיירון קורביין, הוכרז כמאמן הראשי החדש, בעוד עוזר נוסף, סקוט ליידן, נשאר בתפקידו. שבוע לאחר מכן, שכרו הג'אז את שחקן העבר, ג'ף הורנסאק כעוזר מאמן נוסף.

ב-23 בפברואר 2011, ביצעו הג'אז טרייד על כוכבם דרון ויליאמס והעבירו אותו לניו ג'רזי נטס תמורת שתי בחירות סיבוב ראשון זאת של ניו ג'רזי ב-2011 וזאת של הגולדן סטייט ווריורס ב-2012) והשחקנים, דווין האריס ודריק פאבור. היו שמועות כי דרון ויליאמס החליף צעקות עם המאמן הראשי לשעבר, ג'רי סלואן, במהלך המשחק נגד השיקגו בולס, שהקדים את התפטרותו של סלואן, ובסופו של דבר הביא את הנהלת הג'אז להחלטה לבצע טרייד עליו.

בעוד ויליאמס היה תחת חוזה במהלך עונת 2011-12 עם אופציה לשחקן לחתום על עונה נוספת תמורת 17.7 מיליון דולר לעונת 2010-13, לא האמים סגן נשיא היוטה ג'אז, גרג מילר, כי ניתן יהיה להחתי מחדש א דרון ויליאמס. "ולמרות כי לא ראיתי שום סימן לכך שהוא אינו מתכוון לחתום מחדש אצלנו, לא ראיתי גם סימן שהוא יחתום", אמר מילר.[34][35] שארית העונה ראתה את הג'אז ממשיכים להאבק, כשהם מסיימים את העונה הסדירה במאזן 39-43, ובמקום ה-11 במערב, מחמיצים את הפלייאוף לראשונה מאז שנת 2006.

במהלך דראפט 2011, היו בידי הג'אז שתי בחירות לוטרי (אחת הגיעה מהטרייד ששלח את דרון ויליאמס לניו ג'רזי נטס), הג'אז ניצלו אותן על הסנטר המבטיח אנס קנטר שנבחר כבחירה ה-3 הכללית, ואת הגארד אלק ברוקס שנבחר במקום ה-12 הכללי. לאחר סיום שביתת השחקנים שהביאה לקיצורה של עונת 2011-12 ל-66 משחקים, נפרדו הג'אז משניים משחקנייהם הוותיקים, מהאמט אוקור הועבר בטרייד לניו ג'רזי נטס תמורת בחירת סיבוב שני עתידית, ואנדריי קירילנקו, ששיחק במהלך השביתה במולדתו רוסיה ושחוזהו פג בסוף העונה, החליט להשאר ברוסיה לשארית עונת 2011-12. כמו כן רכשו הג'אז את שני השחקנים החופשיים, ג'וש האוורד וג'מאל טינסלי.

עונת 2012-13 - בידי הקבוצה הייתה בחירת דראפט יחידה והיא נוצלה לגיוס קוין מרפי, גארד ממכללת טנסי. לקראת פתיחת העונה העבירו הג'אז את הרכז דווין האריס לאטלנטה הוקס בתמורה לסמול פורוורד מארוין וויליאמס. כמו כן צירפו לשורות הקבוצה את הגארדים מו וויליאמס, ורנדי פוי. בספטמבר 2012 הוזכר שמו של גל מקל כמועמד להצטרפות לשורות הקבוצה.

יריבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך ההיסטוריה של הג'אז לא נוצרה לקבוצה יריבות גדולה עם אחת מקבוצות ה-NBA האחרות, כאשר היריבות הייתה לא יותר מתחרותיות עם קבוצה יריבה לאורך פרק זמן ארוך. ניתן להגדיר כיריבות את הקבוצות אותן פגשו הג'אז פעמים רבות במהלך הפלייאוף:

הרוקטס זכו בשתי אליפויות ה-NBA‏ (1994, 1995) לאחר שניצחו את הג'אז במהלך הפלייאוף. בשתי הפעמים בהן גברו הג'אז על הלייקרס הם התקדמו לגמר ה-NBA, בעוד הלייקרס התקדמו לגמר ה-NBA בכל הפעמים בהן גברו על הג'אז, כשהם זוכים באליפות ה-NBA בשנים 1998, 2009, 2010. הבלייזרס התקדמו לגמר ה-NBA לאחר שגברו על הג'אז בשנת 1992.

שחקנים אולימפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-23 ביוני 2008, הוכרז רשמית כי שחקני הג'אז קרלוס בוזר ודרון ויליאמס נבחרו לנבחרת ארצות הברית לאולימפיאדת בייג'ינג (2008). הג'אז היו הקבוצה היחידה השולחת שני שחקנים לנבחרת, נבחרת ארצות הברית זכתה במדליית זהב בטורניר האולימפי.

ויליאמס ובוזר הצטרפו לשני שחקני עבר של הג'אז, ג'ון סטוקטון וקארל מלון שהיו חברים בנבחרת ארצות הברית לאולימפיאדת ברצלונה (1992) ולאולימפיאדת אטלנטה (1996). אנדריי קירילנקו ייצג את מולדתו רוסיה באולימפיאדת בייג'ינג.

אולמות ביתיים וסמלי המועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולמות ביתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניו אורלינס

  • ליולה פילד האוס - 1974-1975
  • מוניציפל אודיטוריום - 1974-1975
  • לואיזיאנה סופרדום - 1975-1979

בסולט לייק סיטי

  • סולט פלאס - 1979-1991
  • אנרג'י סולושיונס ארינה (כיום הדלתה סנטר) - 1991-הווה

סמלי המועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי היכל התהילה, מספרים שהוצאו לגמלאות, פרסים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי היכל התהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנים:

מאמנים:

מספרים שהוצאו לגמלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

MVP של העונה הסדירה

רוקי השנה

שחקן ההגנה של העונה

מאמן השנה

חמישיית העונה

החמישייה השנייה של העונה

החמישייה השלישית של העונה

חמישיית ההגנה של העונה

חמישיית ההגנה השנייה של העונה

חמישיית הרוקיז של העונה

חמישית הרוקיז השנייה של העונה

שיאי מועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קריירה
  • משחקים: ג'ון סטוקטון (1,504)
  • דקות משחק: קארל מלון (53,479)
  • סלי שדה: קארל מלון (13,335)
  • ניסיונות זריקה: קארל מלון (25,810)
  • סלי 3 נקודות: ג'ון סטוקטון (845)
  • ניסיונות ל-3 נקודות: ג'ון סטוקטון (2,203)
  • קליעות עונשין: קארל מלון (9,619)
  • זריקות עונשין: (12,963)
  • כדורים חוזרים בהתקפה: קארל מלון (3,501)
  • כדורים חוזרים בהגנה: קארל מלון (1,100)
  • סך הכל כדורים חוזרים: קארל מלון (14,601)
  • אסיסטים: ג'ון סטוקטון (15,806)
  • חטיפות: ג'ון סטוקטון (3,265)
  • חסימות: מארק איטון (3,064)
  • איבודי כדור: קארל מלון (4,421)
  • עברות אישיות: קארל מלון (4,462)
  • נקודות: קארל מלון (36,374)
שנים מאמן מאזן
1974–1975 סקוטי רוברטסון 1–14
1974–1975 אלג'ין ביילור 0–1
1974–1977 ביל ואן ברדה קולף 74–100
1977–1979 אלג'ין ביילור 86–134
1979–1981 טום ניסאלק 60–124
1981–1988 פרנק ליידן 277–294
1988–2011 ג'רי סלואן 1221-758
2011–הווה טיירון קורביין 8–20
1974–הווה סך הכל 1727–1445

שחקנים בולטים בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל נוכחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עודכן לאחרונה בתאריך- 6 באפריל 2014

יוטה ג'אז
סגל נוכחי
מאמן ראשי: טיירון קורבין
PG 3 Flag of the United States.svg טריי בורק (אוניברסיטת מישיגן)
SG 10 Flag of the United States.svg אלק בורקס (אוניברסיטת קולורדו)
SG 21 Flag of the United States.svg איאן קלארק (אוניברסיטת בלמונט)
F 40 Flag of the United States.svg ג'רמי אוונס (אוניברסיטת קנטאקי המערבית)
F 15 Flag of the United States.svg דריק פייבורס (אוניברסיטת ג'ורג'יה טק)
G 8 Flag of the United States.svg דיאנטה גארט (אוניברסיטת המדינה של איווה)
C 27 Flag of France.svg רודי גובר (צרפת)
G/F 20 Flag of the United States.svg גורדון הייוורד (אוניברסיטת באטלר)
SF 24 Flag of the United States.svg ריצ'רד ג'פרסון (אוניברסיטת אריזונה)
C 0 Flag of Turkey.svg אינס קאנטר (אוניברסיטת קנטאקי)
PG 5 Flag of the United States.svg ג'ון לוקאס (אוניברסיטת המדינה של אוקלהומה)
PF 33 Flag of Finland.svg אריק מרפי (אוניברסיטת פלורידה)
G/F 25 Flag of the United States.svg ברנדון ראש (אוניברסיטת קנזס)
PF 22 Flag of the United States.svg מלקולם תומאס (אוניברסיטת המדינה של סן דייגו)
F 2 Flag of the United States.svg מרווין ויליאמס (אוניברסיטת צפון קרוליינה)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ השורשים של הקבוצה מיוטה נטועים בניו אורלינס
  2. ^ ההיסטוריה של היוטה ג'אז
  3. ^ המעבר ליוטה
  4. ^ המעבר ליוטה
  5. ^ לזכור את ה-ABA, היוטה סטארס
  6. ^ סיפורה של הניו אורלינס ג'אז
  7. ^ היוטה ג'אז באינצקלופדיה ההיסטוריה של יוטה
  8. ^ ההיסטוריה של יוטה ג'אז
  9. ^ שקט, אפקטיבי, וקשוח כמסמר, סטוקטון מבהיר את הנקודה
  10. ^ קבוצת לארי מילר
  11. ^ לארי מילר קונה את חלקו של באטיסטון ומשאיר את הקבוצה ביוטה
  12. ^ הביוגרפיה על קארל מלון
  13. ^ הג'אז רוכשים מלון שני
  14. ^ אולסטאר 1993
  15. ^ היסטוריה של יוטה ג'אז
  16. ^ סטטיסטיקה של דיוויד רובינסון
  17. ^ סטיסטיקה של קארל מלון באתר ה-NBA‏
  18. ^ הג'אז מאבדים את סטוקטון ל-6-8 שבועות
  19. ^ היסטוריית הפלייאוף של הלוס אנג'לס לייקרס
  20. ^ הטריפל דאבל של הבולס
  21. ^ שוב כישלון במשחקי הפלייאוף
  22. ^ סקירת טרום עונה: יוטה ג'אז
  23. ^ סקירת טריידית בפגרה באתר ESPN
  24. ^ קירילנקו מרגיש נשכח
  25. ^ קירילנקו מוכן לעזוב את ה-NBA
  26. ^ דרון ויליאמס נפגע מהטרייד של ברואר
  27. ^ קרלוס ברוזר מעוניין להשאר ביוטה
  28. ^ קייל קרובר קובע שיא NBA חדש באחוז קליעה מ-3
  29. ^ הג'אז משיגים הסכם "החתם והעבר" עם השיקגו בולס בנוגע לקרלוס בוזר
  30. ^ הבולס מחתימים את קייל קרובר
  31. ^ ג'פרסון עובר מהוולבס לג'אז
  32. ^ הג'אז חושפים סמל וצבעים חדשים
  33. ^ הג'אז מחתימים מחדש את פרסקו
  34. ^ ויליאמס יקבל חולצה חדשה בניו ג'רזי
  35. ^ בעלי היוטה ג'אז: לא נותרו רגשות רעים עם ויליאמס