יוליה וינר

יוליה וינר
לידה	22 ביולי 1935; מוסקבה, ברית המועצות
פטירה	13 בפברואר 2022 (בגיל 86); ירושלים, ישראל
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית הקברות גבעת שאול
תאריך עלייה	1971
עיסוק	משוררת, סופרת, מתרגמת
שפות היצירה	עברית, רוסית, אנגלית

יוליה וינר (ברוסית: Юлия Винер; ‏1935 – 13 בפברואר 2022)^[1] הייתה משוררת, סופרת ומתרגמת ישראלית בשפה הרוסית. חייתה במוסקבה עד 1971 ומאז ועד מותה בירושלים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוליה וינר נולדה ב-1935 במוסקבה בירת ברית המועצות. אביה, מאיר וינר (ווינער; 1893–1941), סופר, מבקר וחוקר ספרות, נישא לתמרה לוריא, בתו של ידידו הקרוב, סופר היידיש והמחנך הסובייטי נח לוריא (לוריע; 1885–1960). אמה הייתה צעירה בהרבה מאביה, ובתוך זמן קצר הם נפרדו, אף שנשארו ידידים טובים.^[2] כשהייתה ילדה פרצה מלחמת העולם השנייה, ובקיץ 1941 פלשה גרמניה לברית המועצות; אביה התנדב לצאת לחזית, ונהרג בחודשים הראשונים למלחמה.^[3] אמה, תמרה נויחובנה לוריא (Тамара Нояховна Лурье;‏ 1911–1990), הייתה מתרגמת, שתרגמה לרוסית מיידיש ומפולנית.

סיימה לימודים בפקולטה לתסריטאות במכון הממלכתי הסובייטי לאמנות הקולנוע (ВГИК). התפרנסה מכתיבת תסריטים לטלוויזיה,^[4] וכן עסקה בתרגום לרוסית מצרפתית ופולנית.^[4] בחודש מרץ^[4] 1971 עלתה לישראל והתיישבה בירושלים, שבה היא התגוררה עד למותה. לדבריה, "מחצית חיי חייתי כיהודייה ברוסיה. את המחצית השנייה אני חיה כרוסייה בישראל".^[5] עד סוף שנות ה-80^[4] או אמצע שנות ה-90,^[6] עבדה בתסריטאות לסרטים דוקומנטריים. בסוף שנות ה-80 החלה לעבור לעיסוק בתרגום לרוסית מאנגלית ומעברית וכן לכתוב יצירה מקורית בשפה הרוסית – בתחילה שירה, ובהמשך פרוזה. בעשרים השנים האחרונות מתפרסמים שיריה, סיפוריה ומסותיה בעיתונות בכתבי עת בשפה הרוסית בישראל וברוסיה, בהם "נוֹבִי מיר" (Новый мир), "דרוּז'בָּה נָרוֹדוֹב" (Дружба народов), "אריון" (Арион) ו-"לחיים" (Лехаим).

בשנת 1998 ראה אור בירושלים קובץ שיריה הראשון, "על כסף, על זקנה, על מוות וכו'" (О деньгах, о старости, о смерти и пр.‎) (ב-2007 הופיע במהדורה מורחבת בהוצאת "טקסט" (אנ') במוסקבה). ב-2006 התפרסם בהוצאת "טקסט" במוסקבה הרומן הראשון פרי עטה, "האָדָמַנט האדום" Красный адамант), שב-2008 הופיע בברלין בתרגום לגרמנית.^[7] ב-2011 ראה אור קובץ סיפוריה "מקום לחיות בו" (Место для жизни), וב-2012 רומן נוסף – "היהלום שבתיק" (Бриллиант в мешке), שניהם בהוצאת "טקסט" במוסקבה.

וינר תרגמה את שירתה מרוסית לעברית ולאנגלית. יצירותיה בתרגום עברי התפרסמו בעיתונות בישראל, בכתבי עת כמו "מאזנים" ו"גג" וכן באנתולוגיות "שיח משוררים" (אנתולוגיה דו-לשונית של תרגומים עבריים לשירה הנכתבת בישראל בשפה הרוסית) שבעריכת גלי-דנה זינגר ופטר קריקסונוב (תל אביב 1999) ו"רוחות הרפאים של ישראל" (מבחר סיפורים של סופרים ישראלים הכותבים ברוסית 1970–2000) שערכו מרגריטה שקלובסקי ומרינה גרוסלרנר (תל אביב 2003). בשנת 2003 ראה אור בהוצאת כרמל קובץ שיריה "על כסף, על זקנה, על מוות וכו'" בתרגום עברי מאת חמוטל בר-יוסף.

בשנים 1978 - 1987 הייתה נשואה לקולנוען ההולנדי John Fernhout (צר').

הלכה לעולמה ב-13 בפברואר 2022 בגיל 86 בירושלים והובאה למנוחות בבית הקברות גבעת שאול בירושלים.^[1]^[8]

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

О деньгах, о старости, о смерти и пр., Иерусалим: Alphabet Publishers, 1998. (תורגם לעברית)
- О деньгах, о старости, о смерти и пр., Москва: Текст Книжники, 2007
Красный адамант: роман, Москва: Текст (Еврейская книга), 2006. (רומן)
Место для жизни: квартирный сюжет в рассказах, Москва: Текст (Проза еврейской жизни), 2011.
Бриллиант в мешке: роман, Москва: Текст Книжники, 2012.

יצירתה בתרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

על כסף, על זקנה, על מוות וכו': (ארבע פואמות); תרגמה מרוסית: חמוטל בר יוסף, ירושלים: כרמל, תשס"ג 2003. (О деньгах, о старости, о смерти и пр.‎)

Mischas roter Diamant: Roman, Berlin: Berliner Taschenbuch Verlag BVT, 2008. (בגרמנית)

תרגומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Юрий Суль, Партизаны дяди Миши; пер. с англ. Ю. Винер, ירושלים: Библиотека Алия (Молодежная серия), 1989. (Yuri Suhl, Uncle Misha's Partisans)
Леа Наор, Поэт: повесть о Бялике; перевод с иврита Ю. Винер, ירושלים: Библиотека Алия (Молодежная серия), 1993. (לאה נאור, המשורר)
Натан Авиезер, В начале: сотворение мира и наука; перевод Юлии Винер, תל אביב: נ. אביעזר, תשנ"ה.
Амос Бар, Рахель: повесть о еврейской поэтессе; перевод с иврита Ю. Винер, Иерусалим: Библиотека Алия (Библиотека алия Молодежная серия), 1996. (עמוס בר, המשוררת מכנרת)
Натан Авиезер, Вера в эпоху науки: как понимать Тору с точки зрения науки; перевод Юлии Винер, Тель Авив: Н. Авиезер, 2001.
Хамуталь Бар-Йосеф, Пища: стихи; перевод Юлии Винер, Санкт-Петербург: Академический проект, 2004. (חמוטל בר-יוסף, מזון: שירים)
Амнон Йона, Не оставляя следов: воспоминания ветерана израильских спецслужб; перевод с иврита Юлии Винер. (אמנון יונה, שליחות ללא עקבות)
Биньямин Файн, Вера и разум: наука и иудаизм: мысли о науке, Божественном управлении, свободе выбора, вере и о событиях жизни; перевод с иврита: Мириам Китросски, Зеев Дашевский, Юлия Винер; редактор перевода, Ирена Верник, Иерусалим: Маханаим, 2007. (בנימין פיין, יש מאין)
Лея Гольдберг, Сдается квартира; художник Нэнси Коут ; перевела с иврита Юлия Винер, Москва: Книжники (Кешет/Радуга), 2012. (לאה גולדברג, דירה להשכיר)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוליה וינר באתר WorldCat Identities
יוליה וינר, באתר "Art-in-process: יצירה בזמן אמת"
יוליה וינר באתר "מקום לשירה"
- וידאו שירה: המשוררת יוליה וינר קוראת משיריה
יוליה וינר, באתר Либрусек (ברוסית)
יוליה וינר, באתר LiveLib
יוליה וינר, באתר Poetry International Rotterdam
ולרי מיכאילובסקי וריטה קוגן, היא גורשה מברית המועצות, כשעלתה ארצה חזרה אל השירה (עם מותה של יוליה וינר), באתר הארץ

מיצירתה:

משיריה, בתרגומה, באתר Poetry International Rotterdam:
- "משפחתי מהצד של אבי (Моя родня с отцовской стороны)": המקור הרוסי (1991) ותרגום לאנגלית (2012)
"my apartmet / הישרדות / Моя квартира": השיר (2010) בתרגום עברי ואנגלי (2012)
"חתול על הכביש": השיר בתרגום עברי ואנגלי (2012)
"פרולוג(הקישור אינו פעיל)" (המקור הרוסי), באתר הסוכנות היהודית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² В Иерусалиме умерла писательница и поэтесса Юлия Винер, NEWSru.co.il (ברוסית)
^ אסתר רוזנטל-שניידרמן, 'מאיר וינר ומאכס אריק', בספרה נפתולי דרכים: זכרונות, מאורעות, אישים, כרך ב; מיידיש: שלמה אבן-שושן, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ב, עמ' 144, 152.
^ לווינר עוד אח-למחצה – בנו של אביה מאישה אחרת בצ'כוסלובקיה, שבהמשך חי בלונדון (חיים בעז (רעדאקטאָר), פּנקס פֿאַר דער פֿאָרשונג פֿון דער יִידישער ליטעראַטור און פּרעסע, כרך ב, ניו יורק: אַלוועלטלעכער יִידישער קולטור קאָנגרעס, 1972, עמ' 554.).
^ ¹ ² ³ ⁴ מרגריטה שקלובסקי (עורכת רוסית); מרינה גרוסלרנר (עורכת עברית), רוחות הרפאים של ישראל: מבחר סיפורים של סופרים ישראלים הכותבים ברוסית 1970–2000, תל אביב: משכל, 2003, עמ' 138.
^ יוליה וינר, באתר Либрусек.
^ יוליה וינר באתר "מקום לשירה".
^ נטשה מוזגוביה, ועוד ספר...: "האדמנט האדום" מאת יוליה וינר, בבלוג של מוזגוביה, 28 באוגוסט 2007; על הספר באתר Literary Agency Galina Dursthoff (באנגלית).
^ В Иерусалиме умерла писательница Юлия Винер, STMEGI (ברוסית)

[:0-1] ¹ ² В Иерусалиме умерла писательница и поэтесса Юлия Винер, NEWSru.co.il (ברוסית)

[2] אסתר רוזנטל-שניידרמן, 'מאיר וינר ומאכס אריק', בספרה נפתולי דרכים: זכרונות, מאורעות, אישים, כרך ב; מיידיש: שלמה אבן-שושן, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ב, עמ' 144, 152.

[3] לווינר עוד אח-למחצה – בנו של אביה מאישה אחרת בצ'כוסלובקיה, שבהמשך חי בלונדון (חיים בעז (רעדאקטאָר), פּנקס פֿאַר דער פֿאָרשונג פֿון דער יִידישער ליטעראַטור און פּרעסע, כרך ב, ניו יורק: אַלוועלטלעכער יִידישער קולטור קאָנגרעס, 1972, עמ' 554.).

[רוחות_הרפאים,_138-4] ¹ ² ³ ⁴ מרגריטה שקלובסקי (עורכת רוסית); מרינה גרוסלרנר (עורכת עברית), רוחות הרפאים של ישראל: מבחר סיפורים של סופרים ישראלים הכותבים ברוסית 1970–2000, תל אביב: משכל, 2003, עמ' 138.

[5] יוליה וינר, באתר Либрусек.

[6] יוליה וינר באתר "מקום לשירה".

[7] נטשה מוזגוביה, ועוד ספר...: "האדמנט האדום" מאת יוליה וינר, בבלוג של מוזגוביה, 28 באוגוסט 2007; על הספר באתר Literary Agency Galina Dursthoff (באנגלית).

[8] В Иерусалиме умерла писательница Юлия Винер, STMEGI (ברוסית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]