יוליה טימושנקו
-Ukraine.JPG)
יוליה וולודימירובנה טימושנקו (באוקראינית: Юлія Володимирівна Тимошенко; נולדה ב-27 בנובמבר 1960) הייתה ראש ממשלת אוקראינה, היא יו"ר האופוזיציה באוקראינה מאז הפסידה בהתמודדות לתפקיד נשיא אוקראינה ב-2010 והיא מנהיגת מפלגת האיחוד הכל-אוקראיני "מולדת" (Всеукраїнське об'єднання "Батьківщина) והגוש של יוליה טימושנקו (Блок Юлії Тимошенко, BYuT).
לפני שקיבלה את תפקיד ראש הממשלה הייתה טימושנקו מראשי המהפכה הכתומה. באותה תקופה כינו אותה אחדים מהתקשורת המערבית "ז'אן ד'ארק של המהפכה". ביולי 2005 הכריז המגזין "פורבס" כי היא האישה החזקה ביותר בעולם אחרי קונדוליסה רייס האמריקאית ווו יי הסינית. לפני שנכנסה לפוליטיקה הייתה אשת עסקים מצליחה, אך מעוררת מחלוקת, בתחום תעשיית הגז, והפכה עשירה מאוד.
ב-2011, בעודה מכהנת כיו"ר האופוזיציה, נאלצה להתעמת עם האשמות בדבר נטילת חלק לא חוקי ומעורבות בעסקת הגז בין גזפרום לנפטוגז בעת כהונתה כראש ממשלה ב-2009, שהביאה לחשדות בדבר גריפת רווחים באופן לא חוקי, כאשר מחלקת המדינה האמריקנית הזהירה את השלטון האוקראיני מלהעמיד לדין את ראשי האופוזיציה[1]. באוגוסט 2011 היא נעצרה במתקן כליאה זמני עד לתחילת משפטה[2]. ב-11 באוקטובר 2011 הרשיע אותה בית המשפט בקייב בשימוש לרעה בסמכויותיה, וגזר עליה שבע שנות מאסר בפועל[3].
תוכן עניינים |
ביוגרפיה [עריכה]
טימושנקו נולדה בדניפרופטרובסק, ברית המועצות (כיום אוקראינה) לוולדימיר אברמוביץ' גריגיאן וליודמילה טלגינה. כשהייתה בת שנתיים התגרש אביה מאמה ועזב את המשפחה. הוא התחתן בשנית ומנישואין אלה נולד לו ב-1969 בן. בגיל 10 שינתה אמה של יוליה את שם משפחתן מגריגיאן לטלגינה.
מוצאה האתני מעורר מחלוקת ולא מבוסס חד משמעית: טימושנקו טוענת שהיא לטבית למחצה מצד האב ואוקראינית למחצה מצד האם[4], אך טענה זו מעוררת פליאה, כי שם סבה, אברם, כלל אינו נפוץ בקרב לטבים. רבים טוענים ששם משפחתה של אמה, טלגינה, הוא שם רוסי מובהק.
שם משפחתה מצד אביה, גריגיאן, יכול לכאורה לרמוז על מוצא ארמני, אך ב-2008 יצא לאור ספרו של הפוליטיקאי דמיטרי צ'ובוט, בו מופיע מסמך המעיד על יהדותו של סבה של טימושנקו מצד אביה. מהמסמך הנ"ל ניתן ללמוד שלסבה של טימושנקו קראו אברם קלמנוביץ' (בן קלמן) קפיטלמן, שהוא שם יהודי מובהק[5].
בשנת 1979 החלה ללמוד באוניברסיטה הלאומית של דניפרופטרובסק בפקולטה לכלכלה. באותה שנה התחתנה עם אחד מבני בעלי העסקים הגדולים בעיר, אלכנדר טימושנקו, ובשנת 1980 ילדה את בתה היחידה יווגניה. בשנת 1984 קיבלה תואר שני בכלכלה וקיברנטיקה מאוניברסיטת דניפרופטרובסק. בשנת 1999 קיבלה דוקטורט בכלכלה באוניברסיטה הכלכלית של קייב. נושא התזה שלה היה ניהול מערכת המסים על ידי המדינה.
לאחר התקרית שאירעה ב-2005 בקייב, כשנער יהודי הוכה קשות על ידי נאו-נאצים, גינה שר התקשורת דאז יבהן צ'רבוננקו, דמות מפתח בקהילה היהודית, את שתיקתה של טימושנקו: "הופתעתי רבות מכך שלא שמעתי את תגובתה של ראש הממשלה. בין היתר, כי אמה הינה יהודייה ואביה הינו ארמני. דווקא ארמנים ויהודים היו קורבנות של רצח עם". בתגובה, הכחישה טימושנקו את היותה יהודיה, אבל טענה שבעיות העם היהודי קרובות ללבה.
קריירה פוליטית [עריכה]
טימושנקו נכנסה לפוליטיקה בשנת 1996, ונבחרה כחברת פרלמנט ורחובנה ראדה, נציגת המחוז קירובוגרד. מ-1999 ועד 2001 הייתה סגנית ראש הממשלה לענייני אנרגיה במשרדו של ויקטור יושצ'נקו. היא פוטרה על ידי הנשיא ליאוניד קוצ'מה לאחר שהייתה לה מחלוקת עם האוליגרכים בתחום. טימושנקו נאסרה ונשפטה בטענה של זיוף מסמכי מכס, ויבוא גז לא חוקי בין השנים 1995 ל-1997. היא שוחררה לאחר כשלושה שבועות. לטענת טימושנקו האשמות שווא אלו נוצרו על ידי קוצ'מה והאוליגרכים שלא רצו לבצע רפורמות מבניות בשוק שיפתחו את התחרות בתחום. אף-על-פי שנוקתה מכל אשמה, הכריזה רוסיה על צו מאסר נגדה, אשר בוטל לאחר 4 שנים כאשר הייתה כבר ראש ממשלה.
טימושנקו נוהגת לסדר את שערה בסגנון אוקראיני כפרי שנהפך לסמל בתקופת המהפכה.
היא הפכה למנהיגת רחוב שהובילה הפגנות נגד שלטונו של הנשיא ליאוניד קוצ'מה, בטענה שהנשיא אחראי לרציחתו של העיתונאי גיאורגי גונגדזה. בהפגנות הייתה ידועה כנואמת משלהבת קהל שדרבנה את העם לצאת להפגנות ולהוביל מהפכה נגד השלטון. בבחירות לפרלמנט היא זכתה ב-7.2% מהקולות, על אף שלא ניתנה לה זכות הדיבור בתקשורת. בבחירות לנשיאות ב-2004 תמכה בוויקטור יושצ'נקו ולאחר הכרזת ניצחון יריבו נהפכה לאחת מהיוזמות הנלהבות של "המהפכה הכתומה". לאחר בחירת יושצ'נקו לנשיא מונתה לראשות הממשלה ב-2005.
ראש הממשלה [עריכה]
בחירות לנשיאות אוקראינה ב-2010 [עריכה]
ב-24 באוקטובר 2009, הביעה מפלגתה של טימושנקו תמיכה במועמדותה לתפקיד הנשיא בבחירות בינואר 2010. ב-31 באוקטובר נרשמה טימושנקו בוועדת הבחירות המרכזית של אוקראינה כמועמדת לתפקיד הנשיא. בבחירות אלה התמודדה, בין השאר, מול ויקטור ינוקוביץ', מנהיג האופוזיציה, וויקטור יושצ'נקו, נשיא אוקראינה המכהן. בסיבוב הראשון שנערך ב-17 בינואר 2010 הגיעה למקום השני עם 25.05% מהקולות, לאחר ינוקוביץ'. בסיבוב השני שנערך ב-7 בפברואר זכתה טימושנקו ב-45.47% מקולות המצביעים, ובכך הפסידה לינוקוביץ', אשר זכה ב-48.95% מהקולות. תחילה לא הכירה טימושנקו בהפסדה והחליטה להילחם בתוצאות בבית-המשפט תוך טענות לזיופים המוניים[6][7], אולם לבסוף משכה את טענותיה.
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
הערות שוליים [עריכה]
- ^ דיווח אמריקני: מחלקת המדינה נגד העמדתה לדין של ראש האופוזיציה האוקראינית
- ^ צו מעצר נגד ראש ממשלת אוקראינה לשעבר
- ^ רויטרס, אוקראינה: רה"מ לשעבר טימושנקו נידונה למאסר, וואלה!, 11 באוקטובר 2011
- ^ http://ua.korrespondent.net/worldabus/440246
- ^ http://makuha.info/makuha/book2.html#b2_1
- ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3846474,00.html
- ^ http://lenta.ru/articles/2010/02/14/stay/
| ראשי אוקראינה | ||
|---|---|---|
| ראשי אוקראינה בתקופה הסובייטית |
גיאורגי פיאטאקוב (1919) • סטאניסלב קוסיאור (1919 - 1920, 1928 - 1938) • ויאצ'סלב מולוטוב (1920 - 1921) • דמיטרי מנואילסקי (1921 - 1923) • עמנואל קווירלינג (1923 - 1925) • לזר קגנוביץ' (1925 - 1928, 1947) • ניקיטה חרושצ'וב (1938 - 1947 ,1947 - 1949) • לאוניד מלניקוב (1949 - 1953) • אלכסיי קיריצ'נקו (1953 - 1957) • ניקולאי פודגורני (1957 - 1963) • פיוטר שלסט (1963 - 1972) • ולדימיר שצ'רביצקי (1972 - 1989) • ולדימיר איוואשקו (1989 - 1990) • סטאניסלב גורנקו (1990 - 1991) |
|
| נשיאים באוקראינה העצמאית |
ליאוניד קרבצ'וק (1991 - 1994) • ליאוניד קוצ'מה (1994 - 2005) • ויקטור יושצ'נקו (2005 - 2010) • ויקטור ינוקוביץ' (2010 ואילך) |
|
| ראשי ממשלה באוקראינה העצמאית |
ליאוניד קוצ'מה • יפים זביהלסקי • פבלו לזרנקו • ויקטור יושצ'נקו • ויקטור ינוקוביץ' • יורי יחנורוב • יוליה טימושנקו • ניקולאי אזרוב |
|
