יוליוס סוורוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סקסטוס יוליוס סוורוס
שם בשפת המקור Gnaeus Minicius Faustinus Sextus Iulius, filius, Sergia, Severus
מדינה פרובינקיית יהודה
נציב יהודה ה-31
תקופת כהונה 134 - 136 (שנתיים)
הקודם בתפקיד קווינטוס טיניאוס רופוס
הבא בתפקיד קאלפורניוס אטיליאנוס
אירועים בתקופתו מרד בר כוכבא

סקסטוס יוליוס סוורוס (בלטינית: Gnaeus Minicius Faustinus Sextus Iulius, filius, Sergia, Severus) היה מצביא רומאי שחי ופעל במהלך המאה השנייה. הוא עמד בראש הצבא הרומאי שדיכא את מרד בר כוכבא, והיה מושל פרובינקיית יהודה בשנים 133-136.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוורוס נולד וגדל במושבה הרומאית אייקואום (Aequum) שבדלמטיה (היום בקרואטיה). סביר להניח שהוא צאצא למשפחה שהפכה לאזרחי רומא בעת שלטונם של הקיסרים מהשושלת היוליו-קלאודית. יוליוס סוורוס היה פראיטור בשנת 117, מפקד הלגיון הארבע-עשרה גמינה בשנים 118-119, והמושל של הפרובינקיה דאקיה העליונה בשנים 120-126. בשנת 127 היה קונסול ובשנים 128-130 היה נציב בפרוביניקה מואסיה התחתונה. בשנת 130 מונה לנציב בריטניה, ותחת פיקודו היו שלושה לגיונות ו-50 יחידות עזר.‏‏‏[1] בשנת 133/4 הוא הועבר על ידי הקיסר אדריאנוס ליהודה, ומונה למושל ומפקד הצבא הרומאי ביהודה בעקבות התבוסות הראשונות שהכוחות הרומאים ספגו מידיו של בר כוכבא. בבואו לדכא את המרד העדיף סוורוס להימנע מעימותים ישירים עם הלוחמים היהודים ותחת זאת ניהל מלחמת התשה נגד המורדים תוך שהוא מכניע אותם אחד אחד. דיו קסיוס מתאר אותו כמעולה שבמצביאיו של אדריאנוס.‏‏‏[2]

את העברתו של יוליוס סוורוס לפרובינקיה יודיאה מפרש ורנר אק כעדות לשעת חירום ומשבר, שנגרם עקב התבוסות הקשות שנחל הצבא הרומי מידי המורדים ביהודה. הכישלונות הצבאיים אילצו את אדריאנוס להביא את מפקד הפרובינקיה החשובה ביותר באימפריה הרומאית, ולהעמיד תחת פיקודו כוחות צבא גדולים (רק נציב סוריה היה שני לו). על מצב החירום ניתן ללמוד מהמינוי החריג של מחליפו של סוורוס בבריטניה. המחליף, פובליוס מומיוס סיסינה, היה חסר כל ניסיון צבאי ומונה באופן חריג לקונסול כדי שיוכל לפקד על פרובינקיית בריטניה, בלי שפיקד קודם לכן בתפקיד של נציב בפרובינקיה אחרת. אדריאנוס חרג מהנהלים הרגלים של מינוי נציבים בפרובינקיות, בעיקר בבריטניה. נציבה של בריטניה היה חייב להיות בעל ניסיון צבאי גדול. העברה של יוליוס סוורוס מתפקידו בבריטניה לתפקיד של נציב יודיאה היה יכול להתפרש כענישה והורדה בדרגה אולם לדעתו של אק יש לפרש את המעבר על פי הרקע של מרד בר כוכבא.‏‏‏[3] לאחר המרד לא מונה סוורוס לנציב פרובינקית סוריה, אלא כנראה שימש כנציב סוריה פלשתינה אחרי המרד.‏‏‏[4]

לאחר הניצחון הרומאי על המורדים היהודים קיבל סוורוס את אות הטריומף. בנוסף ליוליוס סוורוס, גם נציב סוריה, גאיוס פובליקיוס מארקלוס, שבא ליהודה לדכא את המרד, והטריוס נפוס, מושל ערביה. שלושתם קיבלו את אות הטריומף על חלקם בדיכוי מרד בר כוכבא, אירוע חסר תקדים בכל תקופת האימפריה הרומאית.‏‏‏[5]

שמו של יוליוס סוורוס אינו מוזכר כלל בכתבי חז"ל. בין אם חז"ל לא היו מודעים לקיומו של האיש ובין אם התעלמו ממנו במתכוון, פעולות הדיכוי, ההרס וההתעללות ביהודים, יוחסו על ידם לטיניאוס רופוס, או לאדריאנוס עצמו. לפיכך ניתן להציע כי כאשר המקורות היהודיים נקטו בשם טיניאוס רופוס או באחד משיבושיו הם לא התכוונו דווקא לאדם זה, אלא מדובר בשם כללי לנציבים הרומאים מתקופת אדריאנוס, ולכן אין משמעות כרונולוגית של ממש לאזכורו של שם זה.‏[6]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏לקריירה של יוליוס סוורוס: A. R. Birley, The Fasti of Roman Britain (1981) pp. 106-109 ; וגם: E. Dabrowa, The Governors of Roman Syria from Augustus to Septimius Severus, pp 94-96. ;‏
  2. ^ ‏"אז שלח אליהם אדריאנוס את המעולים שבמצביאיו – ובראשם יוליוס סוורוס שנשלח מבריטניה, שם שימש כמושל – נגד היהודים" (קסיוס דיו, תולדות הרומאים, ספר סט 13)‏
  3. ^ ‏W. Eck,'The Bar Kokhba Revolt: The Roman Point of View', JRS 89 (1999), pp. 79-80.‏
  4. ^ ‏W. Eck, 'Hadrian, the Bar Kokhba Revolt, and the Epigraphic Transmission', in Bar Kokhba reconsidered, Peter Schfer (editor), Tibingen: Mohr: 2003, pp. 169.‏
  5. ^ ‏W. Eck, 'Kaiserliche Imperatorenakklamation und ornamenta triumphalia', ZPE 124 (1999) 223–227.‏
  6. ^ ארליך מיכאל, '’ונלכדה בתר ונחרשה העיר’: על ההבחנה בין בניית איליה קפיטולינה לבניית מקדש רומי על הר הבית על-פי עדותו של אפיפניוס' ‬,‫ חידושים בחקר ירושלים 8, 2002, עמ' 111-116

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אפלבאום שמעון, 'טיניוס רופוס ויוליוס סוורוס',‬ ‫מרד בר-כוכבא - מחקרים חדשים, ירושלים, יד יצחק בן-צבי, (1984), עמ' 147-152.
  • A.R. Birley, The Roman Government of Britain, Oxford 2005, pp. 129-133
  • E. Dabrowa, The Governors of Roman Syria from Augustus to Septimius Severus, pp 94-96.
  • W. Eck,'The Bar Kokhba Revolt: The Roman Point of View', JRS 89 (1999), pp. 79-80.
  • W. Eck, 'Hadrian, the Bar Kokhba Revolt, and the Epigraphic Transmission', in The Bar Kokhba war reconsidered : new perspectives on the second Jewish revolt against Rome, Peter Schfer (editor), Tibingen: Mohr: 2003, pp. 168-169.
  • Eck, W., Holder, P., Pangerl, A., A Diploma for the Army of Britain in 132 and Hadrian’s Return to Rome from the East, ZPE 174, 2010, pp. 189-200
  • P. Weiß, 'Neue Militärdiplome für den Exercitus von Britannia', ZPE 156, 2006, pp. 245-254