יולי עופר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יולי עופר
יולי עופר נואם בטקס חנוכת תחנת חוצות המפרץ, אוקטובר 2001
יולי עופר נואם בטקס חנוכת תחנת חוצות המפרץ, אוקטובר 2001
לידה 23 ביולי 1924
גאלאץ, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 בספטמבר 2011 (בגיל 87)
הרצליה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יולי (יהודה) עופר (23 ביולי 192411 בספטמבר 2011) היה איש עסקים ישראלי אשר התמחה ועסק בתחומי נדל"ן, מסחר, הובלה ימית, מלונאות, פיננסים ותעשייה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עופר נולד ב-23 ביולי[1] 1924 בגאלאץ שברומניה ליוסף וצילה הרשקוביץ ("הרשקוביץ" משמעותו "בן צבי", ומכאן שם המשפחה העברי "עופר") ועלה ארצה בגיל חצי שנה עם אחיו הגדולים דוד עופר וסמי עופר. אביו התחיל כעגלון עני, עבר לעסוק בהובלות בעיר חיפה, וכשהתבסס עסק בשיפוץ אוניות. בניו עזרו לאביהם בעסקיו.

בצה"ל שירת בחיל הרגלים והשתחרר בדרגת רב-סרן. החל את דרכו העצמאית בעיר חיפה שם סיפק ציוד לאוניות ויחד עם אחיו סמי הקים את קבוצת האחים עופר.

בשנת 2002 הפרידו האחים עופר את נכסיהם: חלקו של סמי עופר בנדל"ן ובבנק המזרחי הועבר לאחיו יולי, בתמורה לחלקו של יולי בחברה לישראל.

עופר היה ידוע כתורם נדיב למטרות הומניטריות במוסדות וארגונים בישראל במשך שנים רבות. ובנוסף לכך היה אספן גדול של דברי אמנות. בשנת 1996 התפרסם כי רכש ציור של פיקאסו תמורת 30 מיליון דולר.

פעילות עסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1956 ייסד עם אחיו סמי ועם מרדכי מנו את חברת הספנות נתיבי הים התיכון.

במהלך שנות ה-60 וה-70 הפכה קבוצת האחים לחברת ספנות בינלאומית כשיולי עופר ניהל את עסקיה בישראל וסמי עופר את הפעילות הבינלאומית. בשנות ה-80 הקבוצה החלה להיכנס לעסקי המכליות בהונג קונג וסינגפור. והם התרחבו לתחום הובלה ימית של דלק ופוספטים בשנות ה-90. עם הזמן הוקמה גם חברת בת שהתמקדה בספינות שיט בשם רויאל קריביאן.

עופר התמחה בעסקי נדל"ן, רכש מגרשים והקים מבנים במקומות שונים בישראל ובעיקר בעיר הרצליה שבה מיקם את מרכז עסקיו וגם בחר לגור בה. הוא תרם לפיתוחה ולהתפתחותה של הרצליה ובמיוחד ידועה מעורבותו בפרויקט המרינה בהרצליה.

בשנת 1994 רכשו האחים עופר בחלקים שווים עם מוזי ורטהיים את גרעין השליטה (26%) בבנק המזרחי. בשנת 1999 רכשו ממשפחת אייזנברג את השליטה בחברה לישראל, שבבעלותה היה מפעל טאואר סמיקונדקטור במגדל העמק ונכסים אחדים שרכשה מממשלת ישראל: בתי זיקוק לנפט בחיפה, כימיקלים לישראל וצים.

בניהולו השקיעה המשפחה בחברות כבלים (שאותה רכשה מחברת תדיראן), גרנית הכרמל (שבאמצעותה השקיעו בחברת סונול), פרויקט המרינה בהרצליה. היא רכשה גם את הסנה, חברה ישראלית לביטוח בניסיון לשקם אותה אבל הניסיון לא הצליח והיא פשטה את הרגל. כמו כן, הקים את חברת מליסרון, המתמחה בנדל"ן ומחזיקה במספר קניונים בישראל: קניון רמת אביב, קניון רננים, קניון הקריון וכ-20 מרכזים נוספים.

מליסרון רכשה את השליטה בחברת בריטיש ישראל, וחברת פרימיום PIH, בעלת השליטה בסנטראל יורופיאן. מרבית עיסוקה בנדל"ן ומלונאות, והיא מחזיקה ברשת חנויות המחשבים אייבורי.

בעקבות מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 בספטמבר 2011, שלושה חודשים לאחר אחיו סמי, נפטר יולי עופר בגיל 87 בביתו בהרצליה פיתוח ונטמן בבית הקברות של מושב בני ציון.

לאחר מותו התברר כי הותיר שתי צוואות שונות. הראשונה חילקה בצורה שווה את מניותיו בחברת "עופר השקעות" בין בנו הצעיר דורון ובתו הבכורה ליאורה, אך צוואה שנייה ומאוחרת יותר הותירה את דורון ללא ירושה והעבירה את כל מניותיו בחברה לליאורה, דבר שיצר סכסוך ומאבק משפטי בין היורשים. בית המשפט פסק שכל המניות בעיזבון יינתנו לליאורה עופר, ובהתאם לכך נותר דורון עופר עם 15% מהמניות, וליאורה עופר קיבלה 51% מהמניות.[2]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יולי עופר התחתן תחילה עם מירית, והתגרש ממנה לאחר מספר שנים. לזוג נולדו שני ילדים - הבת ליאורה שהיא כיום יו"ר חברת מליסרון, והבן דורון. אשתו השנייה הייתה רונית יער, שהחליטה להתגרש ממנו. אשתו השלישית, עימה חי עד מותו, היא רות (לבית דורפמן), לה בן מנישואים קודמים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אריה אבנרי, שלטון הכסף, מי הקבוצה השולטת במדינה?, מידות - הוצאה לאור בע"מ, 1995 (עמודים 37- 29)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]