יום הדין האחרון (מיכלאנג'לו)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יום הדין האחרון הוא פרסקו בקיר המזבח של הקפלה הסיסטינית שצויר על ידי מיכלאנג'לו בואונרוטי.

בשנת 1534 אילץ האפיפיור קלמנס השביעי את מיכלאנג'לו לצייר את קיר המזבח של הקפלה הסיסטינית ולתאר בו את יום הדין. מיכלאנג'לו צייר פרסקו מרהיב המכיל 314 דמויות מאורגנות להפליא. הפרסקו נוקה וטופל בשנת 2003 תחת השגחת אוצר הוותיקן.

יום הדין של מיכלאנ'גלו

היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירה מחולקת לשלושה אזורים. בחלק העליון מתוארים מלאכים חסרי כנפיים. אלו שמימין מחזיקים עמוד מלקות ואלו שמשמאל מחזיקים צלב.

במרכז החלק האמצעי מתואר ישו, השופט העליון של יום הדין, בידו השמאלית הוא מורה על הזוכים בחיי עולם ומשלח את קללותיו באלה שדינם נחרץ לייסורי נצח. לצדו מריה ומסביבו בעיגול האבות הקדושים. הדמות המעניינת מביניהם היא זו של ברתולומיאוס הקדוש המחזיק בידו האחת את עורו המוטבע בתווי פניו המעוותים של מיכלאנג'לו ובידו השנייה את המאכלת שבה עונה. מימין לקדושים מתוארים החוטאים שחלק מהם מחזיקים מכשירי עינויים ומשמאל להם הצדיקים.

במרכז החלק התחתון מתוארים חצוצרנים, לימינם ניתן לראות את החוטאים נופלים אל התופת. מיכלאנג'לו מוסיף באורח בלתי סביר את דמותו המיתולוגית של כארון עם ספינתו שממנה נופלים החוטאים לממלכת השדים. מימין מתוארת תחיית המתים ועליית הצדיקים השמיימה.

עיקר היצירה מתאר דמויות אדם שכן הנוף, הטבע והדוממים אינם חשובים לו. דמויות הנשים והגברים נראות גדולות ושריריות. מיכלאנג'לו מצליח להביע את הדרמה האנושית ואופי האדם במלואם על ידי גיוון בצורות הגוף ותנועתו. היצירה מאופיינת בתנועה רבה.

תגובות לפרסקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני קטעים של הפרסקו עוררו תגובות עם הצגתם: האחד, הוא דמותו של ישו שאמור על פי המסורת המקובלת לשבת בכס השופט ולהראות מבוגר עם זקן וכאן הוא מתואר כצעיר ללא זקן, בתנוחה שחציה ישיבה וחציה עמידה כאילו הוא אינו יודע האם לברך או לקלל. השני, שעורר מחלוקת רבה יותר הוא שפע הדמויות המתוארות בעירום. אפשר למצוא לכך צידוק בכתבי הקודש שם נכתב: "ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה", אך הקיצוניים בדתם זועזעו מההעזה שבהצגת עירום גברי בשפע כזה ובמקומות רבים כל כך ורצו להשחית את הציור. על מנת להרגיע את הרוחות הוסיפו כסות למרבית הדמויות.