יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל מצוין ביום ירושלים (כ"ח באייר) לזכר כ-4,000 מיהודי ביתא ישראל שמתו במהלך המסע וההמתנה לעלייה במחנות הפליטים בסודאן בזמן מבצע אחים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו נושא דברים בטקס הזיכרון בירושלים לצד כהני ביתא ישראל, 1998.

המסע והחיים במחנות הפליטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עליית ביתא ישראל

בשלהי שנות השבעים החל גל עלייה מאתיופיה, כאשר יהודים מקהילת אתיופיה יצאו לדרך העלייה לישראל. עלייה זו נסתייעה בהמשך באנשי המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים וחיילי צה"ל. אלפי יהודים יצאו ברגל מכפריהם באתיופיה, תוך שהם מתחזים לפליטים מערבה אל מחנות פליטים בסודאן. משם הוסעו הפליטים לבירת סודאן, חרטום והוטסו למדינה אירופאית ואז לישראל. פליטים אחרים הובאו לחוף הסודאני של הים האדום ונאספו משם על ידי כלי שיט של חיל הים, או הוטסו על ידי מטוסי חיל האוויר ממנחתים שהוכשרו במדבר הסודאני.

בשנים 1984 ו-1985, התרחש מבצע משה כחלק מהסכם בין מדינת ישראל לבין סודאן, איפשרה סודאן מעבר יהודים דרכה לכיוון שדה תעופה ממנו הוטסו לבריסל ואז לישראל. אחרי שעלו בדרך זו כ-8,000 נפש, הייתה הדלפה לעיתונות על קיום המבצע וכתוצאה מכך ביטלו הסודאנים את הסכמתם לנחיתת מטוסים בתחומם. בנוסף למאות רבות ששהו בסודאן בהמתנה לתורם, אלפי יהודים שלא ידעו על הביטול היו כבר בדרכם מאתיופיה, לכוון סודאן.

מאחר והיהודים לא הכירו את הדרך, הם רכשו את שירותיהם של מורי דרך שלפעמים נטשו אותם בדרך אחרי שנטלו את כספם, לפעמים תוך כדי שיתוף פעולה עם שודדים ששדדו את רכושם של הפליטים והרגו בהם. גם אם מורה הדרך נשאר עם הקבוצה הם נאלצו ללכת ברגל, במסלול הררי ובמסלול מדברי קשה ורבים מתו בדרך מתשישות, מרעב, וממחלות וכן היו שנרצחו על ידי שודדים או חיילים סודאניים.

גם בסודאן, במחנות אליהם הגיעו, לא היה מספיק מזון, לא תמיד היו מים ראויים לשתייה, לא היה טיפול רפואי נאות והפליטים היו חשופים להתעללות החיילים והשומרים הסודאניים. רבים מתו במחנות ממחלות ומגיפות, מצמא ורעב ואף התאבדו - חלקם נשים שנאנסו ולא יכלו לשאת את הבושה. חלק מאלו שהצליחו להגיע לסודאן, גורשו חזרה לאתיופיה ונאלצו לעשות את כל המסע המפרך חזרה לביתם.

באתיופיה ובסודאן נותרו עוד קרוב ל-15,000 יהודים, ובמשפחות רבות נותרו חלק מההורים או הילדים באתיופיה וחלק בישראל.‏[1]

בהמשך אותה שנה הועלו מהמחנות בסודאן לארץ כאלף יהודים במבצע שבא, ביוזמת ג'ורג' בוש האב, שהיה אז סגן נשיא ארצות הברית. מבצע שבא נוהל על ידי אנשי CIA והמוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.

תחילת "מבצע משה" הייתה בחשאיות מוחלטת. אך במשך הזמן הסתננו לתקשורת בארצות הברית ואחר כך בארץ ידיעות על המבצע, כתוצאה מהרצאות ומראיונות של ראשי הסוכנות, עד שביום 3 ינואר 1985 נערכה מסיבת עיתונאים, בהשתתפות נציגים של ממשלת ישראל והסוכנות, בה נחשפו עיקרי "מבצע משה" לכול. כתוצאה מכך הפסיקה ממשלת סודאן את המבצע, וכך נשארו מאות פליטים מבני העדה במחנות בסודאן, אך בסופו של דבר, בסוף מרץ 1985, הושלם המבצע, בפעולת הטסה נוספת (הקרויה "מבצע שבא" או "מבצע יהושע") שבוצעה בחסות השירותים החשאיים של ארצות הברית (C.I.A.). ערב תחילתו של "מבצע משה" כבר ישבו בישראל כ-7,000 בני העדה. מבצעי עלייה אלו העלו את המספר ל-16,000 נפש.

מיכאל קורינאלדי, יהדות אתיופיה - זהות ומסורת, תשמ"ט 1988 עמ' 22-23

סך הכול עלו בעשור 1989 - 1980 16,965 מיהודי ביתא ישראל מתוך 153,833 עולים שעלו באותה תקופה. ‏[2]

האנדרטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אתר ההנצחה לזכר יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל

עד לשנת 2006 נערך טקס האזכרה ברמת רחל. בשנת 2007, בשיתוף פעולה בין ההסתדרות הציונית העולמית, המשרד לקליטת עליה ומשרד הביטחון נחנכה בהר הרצל אנדרטה לזכר הפליטים שנספו ומאז הטקס נערך במקום, בהשתתפות נציג ממשלת ישראל.

להבדיל מאנדרטאות אחרות הבולטות בשטח, נבנתה אנדרטה זו כאנדרטה שטוחה יחסית המשתלבת עם הסביבה, על מנת להמחיש את רעיון מקום המקלט ולדמות קבר אליו עולים לרגל. את האנדרטה תכנן האדריכל גבריאל קרטס.

אתר הנצחה נוסף נמצא בגבעת המטוס.

לקראת יום הזיכרון מתבצעת הדרכה מתאימה ברוב שבטי תנועת הצופים המפעילה את "פרויקט שב"א" (שילוב בני הקהילה האתיופית).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על ההיסטוריה של יהודי אתיופיה באתר הספרייה היהודית המקוונת
  2. ^ הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עולים, לפי תקופת עלייה, ארץ לידה וארץ מגורים אחרונה מתוך שנתון סטטיסטי לישראל 2007