יום הניצחון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צנחנים רוסיים במצעד הניצחון, הכיכר האדומה, 9 במאי 2005

במדינות שונות יום הניצחון הוא כינוי ליום בו הושג ניצחון צבאי או אסטרטגי משמעותי שהכריע או סיים מלחמה בעלת חשיבות במהלך ההיסטוריה של אותן מדינות.

יום הניצחון על גרמניה הנאצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום הניצחון במערב ובמזרח אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יום הניצחון באירופה

יום הניצחון - במערב אירופה ובמזרחה מציין יום הניצחון את כניעת גרמניה הנאצית, ב-8 במאי 1945, וסיום מלחמת העולם השנייה. בחבר המדינות ובמדינות נוספות שהשתייכו בעבר לברית המועצות נהוג לציין את יום הניצחון ב-9 במאי בכל שנה. ב-7 במאי 1945 חתם הגנרל אלפרד יודל, מפקד המבצעים בפיקוד העליון הגרמני, על כתב הכניעה של הצבא הגרמני במטהו של "אייק" (דווייט אייזנהאואר, המפקד העליון של בעלות הברית באירופה). ואולם על פי דרישתו של סטלין נערך ב-8 במאי מעט לפני חצות טקס כניעה נוסף שבו חתם וילהלם קייטל יחד עם עוד שני בכירים בוורמאכט על כתב כניעה בברלין בשעה זו במוסקבה ובארץ ישראל התאריך היה כבר 9 במאי. ברוסיה מציינים את יום הניצחון ב-9 במאי במצעד צבאי חגיגי שנתי בכיכר האדומה, בהשתתפות וטרנים, ותיקי מלחמת העולם השנייה. מצעדים דומים מתקיימים באוקראינה, בלארוס ומדינות נוספות של חבר המדינות. השיר המרכזי המושמע בטקסים אלה נקרא "יום הניצחון" (День Побе́ды) שהושמע לראשונה על ידי הזמר לב לצ'נקו. מצעד יום הניצחון ברוסיה וגרורותיה נחשב לראוותני במיוחד וצועדים בו אלפי חיילים ומכשור צבאי.

לרגל חגיגות 30 לניצחון, הכריז המשטר הסובייטי ב-1975, על תחרות לכתיבת שיר מיוחד ליום הניצחון. הצמד ולדימיר חריטונוב (מילים) ודוד טוקמנוב (לחן) חיברו יחדיו שיר שנקרא "דן פובדי", יום הניצחון, מארש עליז וקצבי. חבר השופטים, שהורכב כולו מאנשים שגדלו על ברכי התרבות הסובייטית בעידן סטלין, לא אהבו את השיר שבוצע בידי הזמר הרוסי המפורסם לב לצ'נקו (Лев Ле́щенко). אלא שהשיר הפך ללהיט ענק לאחר שלשנקו השמיע אותו ב-10 בנובמבר אותה שנה, בקונצרט חגיגי בארמון הקונגרסים של הקרמלין, לרגל יום המיליציה. הקהל הנלהב קם על רגליו, הריע ממושכות וביקש הדרן. השיר התחבב מהר מאוד גם על ליאוניד ברז'נייב ומאז הוא מושר בכל שנה בחגיגות יום הניצחון, כשבכיכר האדומה מתלווה לשירה גם ירי מאסיבי של זיקוקין די-נור. הבית האחרון בשיר, שמעלה לא אחת דמעות של התרגשות בקרב השרים, אומר:

"אמא, לא כולנו חזרנו. חצינו את כל אירופה, את חצי כדור הארץ, כדי להגיע ליום הזה, יום הניצחון".

יום הניצחון ברוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מצעדי יום הניצחון במוסקבה

יום הניצחון בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימת הטקס ביער הצבא האדום. מצד ימין דגלי ישראל וברית המועצות ומצד שמאל, אנדרטה לזכר חיילי הצבא האדום
גן הפרטיזנים בחולון. בעיר שבה יש אוכלוסייה גדולה של עולים מרוסיה, מניחים מדי שנה ביום השואה ובתשעה במאי פרחים בצד השלט הנושא את שם הגן (צולם ב-11 במאי 2008)

בישראל מציינים את יום הניצחון על גרמניה הנאצית ב-9 במאי, כמו ברוסיה ובחבר המדינות.

בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20, בשבת הקרובה לתאריך ה-9 במאי - יום הניצחון על גרמניה הנאצית וכניעתה לצבא האדום‏‏, היו נאספים אלפי חוגגים "ביער הצבא האדום" בהר הרוח הסמוך למעלה החמישה. החוגגים היו חברי מק"י, בנק"י, מפ"ם ואנשי שמאל רבים לחגיגת הזדהות עם ברית המועצות. על במה היו נואמים חברי כנסת של מק"י כמו מאיר וילנר, שמואל מיקוניס, תופיק טובי ואחרים, בשבח ברית המועצות ובגנות המקארתיזם האמריקאי ודיכוי המגזר הערבי באמצעות הממשל הצבאי. אלכסנדר פן היה קורא משיריו והקהל היה חוגג בפיקניק המוני. עם הפילוג במק"י ולאחריו - ניתוק הקשרים עם ברית המועצות, נפסקו החגיגות ההמוניות. אף על פי שעד היום, נוהגים ותיקי מק"י וחד"ש לציין את האירוע בפיקניק והנחת זרים.

בעקבות יוזמה של חברי סיעת ישראל בעליה, בראשות נתן שרנסקי. בסוף השבוע שאחרי 9 במאי ישנו פיקניק מטעם תנועת הידידות עם עמי ברית המועצות, ביער הצבא האדום, בו מניחים זרים על אנדרטה לזכר חיילי הצבא האדום בזמן המלחמה ושרים שירים.

ראש ממשלת ישראל, אהוד אולמרט, נשא ב-9 במאי 2007 נאום במליאת הכנסת, לציון 62 שנים לניצחון על גרמניה הנאצית, בו אמר:

"ביום זה יום הניצחון על הנאציזם – אנחנו מצדיעים למי ששחררו את העולם מן הסיוט שבו הוא חי במשך שש שנים ארוכות, מיליוני החיילים מצבאות בעלות הברית שניצחו במערכה הגורלית לעתידה של האנושות, המערכה הכבדה רבת הקורבנות על כבודו של האדם וחירותו.
לצד הכוחות שנלחמו בחירוף נפש נגד חיית האדם הנאצית היו גם כמיליון וחצי מן הגיבורים האלה – בני העם היהודי – חיילים בצבאות בעלות הברית, לוחמים ביחידות הפרטיזנים בארצות מזרח אירופה ובשורות המחתרות האנטי-פשיסטיות במערב אירופה ובצפון אפריקה.
בכל מלחמה – נלחמים על החיים ועל המוות. במלחמה נגד הנאציזם, נלחם הלוחם היהודי לא רק על חייו שלו אלא על חיי העם היהודי כולו.
כרבע מיליון לוחמים יהודיים נפלו בקרב. יותר מ-200,000 זכו בעיטורי גבורה ובאותות הצטיינות. הם לחמו בכל הצבאות בכל הגזרות – ובכל התפקידים, מהם גם תפקידי פיקוד בכירים ביותר.
המודעות לכך שהמלחמה היא מלחמה על גורלו של העם היהודי הביאה לא פחות מ-30,000 איש ואישה מתוך ה-400,000 שמנה היישוב היהודי בארץ ישראל בימי מלחמת העולם, להתנדב לשורות הצבא הבריטי מתוך רצון להשתתף במאמץ המלחמתי.
חמשת אלפים וחמש מאות מהם לחמו במסגרת הבריגדה שלקחה חלק בקרבות נגד הדיוויזיות הגרמניות על אדמת איטליה – ואנשיה יצאו בהמשך להצלת שארית הפליטה ברחבי אירופה העשנה".‏[1]

יום הניצחון בווייטנאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בווייטנאם מציינים ב-30 באפריל את יום הניצחון על ארצות הברית וסיום מלחמת וייטנאם. יום הניצחון מסמל את נפילתה של סייגון, בירת דרום וייטנאם. יום זה מצוין בווייטנאם כ"יום הניצחון", Ngày Chiến thắng, או כ"יום האיחוד", Ngày Thống nhất.

יום הניצחון בטורקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטורקיה מציינים ב-30 באוגוסט את "חג הניצחון ויום הצבא הטורקי" (Zafer Bayramı), היום בו הסתיים קרב דומלופינר, הקרב שסימן את סיום מלחמת העצמאות הטורקית, ב-1922.

יום הניצחון בהודו ובבנגלדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהודו מציינים ב-16 בדצמבר את יום הניצחון על פקיסטן, במלחמת הודו-פקיסטן שהתחוללה ב-1971. יום הניצחון נקרא Vijay Diwas. גם בבנגלדש מציינים באותו יום את הניצחון על פקיסטן ב-1971.

יום הניצחון במלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלטה מציינים ב-8 בספטמבר את יום הניצחון של אבירי מסדר ההוספיטלרים, או בשמו המלא "מסדר יוחנן הקדוש של בית החולים בירושלים", על צבא האימפריה העות'מאנית במצור הגדול של שנת 1565. באותו תאריך מציינים גם את כניעת איטליה במלחמת העולם השנייה, ב-1943.

יום הניצחון בקרואטיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום ההודיה לניצחון ולמולדת (קרואטית Dan pobjede i domovinske zahvalnosti) נחוג בקרואטיה מדי 5 באוגוסט לציון שחרור העיר קנין ב-1995 במבצע סופה (Operacija Oluja) במלחמת העצמאות של קרואטיה שהתנהלה בין השנים 1991-1995, נגד הצבא היוגוסלבי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משרד ראש הממשלה, תקשורת, נאומים http://www.pmo.gov.il/PMO/Communication/PMSpeaks/speechger090507.htm

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]