יום הסכינים הארוכות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יום הסכינים הארוכות, או הטבח בספראערבית: مجزرة الصفرا) התרחש ב-7 ביולי 1980, במהלך מלחמת האזרחים בלבנון. ביום זה חיסלו לוחמי הכוחות הלבנוניים הנאמנים לבשיר ג'ומייל (בעיקר ממפלגתו, הפלנגות) את מיליציית הנמרים, שעד אז היוותה חלק מ"הכוחות הלבנוניים".

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מניעיו של בשיר ג'ומייל לצעד כה קיצוני של חיסול רבים מלוחמים שהיו כפופים לו והיו נחוצים לו במאבק נגד המחנה הרדיקלי במלחמת האזרחים היו רבים. ג'ומייל ששימש כמפקד הכוחות הלבנוניים (מיליציה שאיחדה בין הפלנגות, הנמרים, בריגדת מרדה ושומרי הארזים), היה מעוניין להפוך למנהיגם הבלתי-מעורער של הנוצרים בלבנון, ושאף להפוך את המיליציה לכוח הנוצרי הלוחם היחידי, תוך ביטול נאמנותם של לוחמי "הכוחות" ליחידותיהם המקוריות.

מעבר לכך, ג'ומייל היה מעוניין להשתלט על חמשת הנמלים בהם החזיקו הנמרים בין הג'בייל לביירות דרכם ייבאו תחמושת וגבו מיסים על יבוא מוצרים אחרים וייצאו חשיש שהיווה אחד ממקורות ההכנסה העיקריים של המיליציה של המפלגה הליברלית הלאומית.

זו אינה הפעם הראשונה בה בשיר ג'ומייל פעל באלימות להחלשת מיליציה נוצרית מתחרה אחרת - בריגדת מרדה של משפחת פרנג'יה ספגה אבדות במתקפה ביולי 1978.

קרבות בין הנמרים לכוחות הלבנוניים על שליטה באזור הר הלבנון נערכו בתחילת 1980 באזור ג'בייל. ב-4 ביולי, שלושה ימים טרם "יום הסכינים הארוכות" חילופי אש בין המילציות באזור נפת המתן גבו את חייהם של 16 אנשים.

מהלך האירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזורי הלחימה ביום הסכינים הארוכות

תחת פיקודו של אלי חובייקה תקפו כ-1,200 לוחמי הכוחות הלבנוניים את עמדות הנמרים במזרח ביירות, בכפר ספרא שליד החוף ובחופים הסמוכים ראביה מארין וטברג'ה בהם היו לנמרים משרדים. המתקפה תוכננה ל-04:00 בבוקר, אולם הוחלט לדחותה ל-10:00 כדי לוודא את העדרותו של דני שמעון מביתו (כדי להימנע מתרחיש דומה לתקיפה באהדן על משפחת פרנג'ייה ב-1978, בה נרצחו טוני פרנג'יה וחלק ממשפחתו). הלוחמים העלו באש את ביתו של מפקד הנמרים דני שמעון ולא פגעו במשפחתו. בסיס הנמרים בעמשית שהחזיק מעמד תחת מצור הכוחות הלבנוניים לאורך מרבית היום, נכבש ונחרב בשעות הערב, המשרדים שעל החופים נכבשו גם הם. אמצעי לחימה ישראליים רבים שהיו ברשות הנמרים, ביניהם טנקים נתפסו על ידי הכוחות.

לטענת אנשי הנמרים, לוחמי הכוחות הלבנונים, שחלקם היו מסוממים לקחו בשבי לוחמים מהנמרים והשליכו אותם מהקומות הגבוהות של בתי המלון שהיו על החוף. גופות עם סימני התעללות נמצאו בבריכות בבתי המלון.

מספר הנפגעים היה כ-200 איש, כמחציתם אזרחים שנקלעו לקרבות באזורי החוף, מספר ההרוגים מקרב לוחמי הנמרים נע בין 40 ל-80, מספר ההרוגים מקרב "הכוחות" הוערך בכ-40. הנמרים הצליחו להמשיך להחזיק בעמדותיהם בזחלה ובעין רומאנה שבמזרח ביירות.

השלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיר ג'ומייל הפך (עד מותו ב-1982) למנהיגם הבולט של הנוצרים. לוחמי הנמרים השתלבו תחת הכוחות הלבנוניים ופסקו מלהיות תחת פיקוד משפחת שמעון. דני שמעון, מפקד המיליציה, נס לצרפת לאחר קרבות שפרצו בין שאריות הנמרים לכוחות הלבנוניים ב-25 באוקטובר בעת ניסיונו להעביר את עמדות הנמרים בעין רומאנה לצבא לבנון.

בשיר ג'ומייל הגיע להסדר עם אביו של דני, כמיל שמעון, במסגרתו המשפחה תמשיך ליהנות מחלק מהמיסים מנמליהם הקודמים; בתמורה הכיר כמיל בשלטונו של ג'ומייל על המחנה הנוצרי. המפלגה הליברלית הלאומית שרדה בזירה הפוליטית.

רבים מצביעים על כך שאמונתם של הנוצרים במיליציות שלהם פחתה לאחר הקרבות הפנימיים על שליטה ורווחים לא חוקיים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • למות בבירות - אדם ארנון, הוצאת אסטרולוג, 2007 (ראו עמ' 121-123)
אירועים מרכזיים במלחמת האזרחים בלבנון

השבת השחורה | טבח כרנתינא | טבח דאמור | טבח שכא | טבח תל א-זעתר | טבח עישייה | טבח סברה ושתילה | יום הסכינים הארוכות | מלחמת ההרים | מלחמת המחנות