יום השנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נר זיכרון עם נורה
נרות נשמה בטקס זיכרון לקורבנות השואה.

ביהדות, יום השנה של אדם שנפטר הוא תאריך פטירתו, המצוין על ידי משפחתו ומכריו מדי שנה בשנה. מקובל גם להשתמש בביטוי היידישאי יארצייט, ויש מהספרדים הקוראים ליום זה נחלה או סאלפרסית).

השם "יארצייט"[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם "יאָרצייט" (מיידיש, נהגה "יוֹרצַיְיט" או "יוּרצאַט"; לעתים נכתב יאהרצייט), התקבל ברוב תפוצות ישראל לסימון יום השנה, בעיקר משום שיום זה התפתח במקורו באשכנז. משהגיע השם לארצות המזרח ותימן, שבהן לא ידעו יידיש, היו שחשבו שמדובר בראשי תיבות. כך, לדוגמה, פתרו זאת בתימן כנוטריקון: יום אסיפת רגלי צדיקים יבית טוות (=ביום היפטרות הצדיקים ילון בתענית)[1]. גם ר' יוסף חיים מבגדד, בעל ה"בן איש חי", כתב כי מתחילה סבור היה שמדובר בראשי תיבות, עד שהתברר לו שמדובר ב"יום השנה" ביידיש.

יום השנה הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנים עשר חודשים מסיימים בניו ובנותיו של הנפטר את מנהגי האבלות (שאר אבלים דהיינו אח, אחות, אב, אם, אשה/בעל אבלותם רק 30 יום). מתאריך זה מותר לילדיו של הנפטר לבוא לשמחות כגון חתונות ושאר מסיבות וכן מותר להם לחדש בגדים. קיימים מנהגים שונים שהאבלים נוהגים לקיים ביום זה.

יום השנה בכל שנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום השנה היה נהוג שהאבל לשעבר היה צם ומתענה כדי לסייע לעילוי נשמה של מתו. בנוסף היה נהוג להרבות בלימוד. כיום הטשטש מנהג זה ומרבית האבלים נוהגים לאכול ולשתות כרגיל. ביום זה חוזרים בני הנפטר ואומרים קדיש יתום כפי שנהגו בשנת האבלות הראשונה (ואף נהוג להעלותם כשליחי ציבור). יש המשתדלים לערוך לימוד בעשרה ואז הבן יכול לומר עוד קדיש (חוץ מאלו שאמר בתפילה) לעילוי נשמת אביו. נהוג לערוך ביום זה אזכרה למת.

בעדות המזרח נהוג שהבנים עולים לתורה ביום השנה של אביהם אם חל בשני או חמישי, ואם לא אז ביום הקרוב לפני. בעל הקורא אומר תפילת השכבה (לאיש אומרים "מנוחה נכונה", ולאישה - "אשת חיל"). בשבת שבה חל היום זיכרון או בסמוכה לפני עולה האבל למפטיר. כאשר ישנם יותר משניים בבית הכנסת נהוג למכור את העלייה (המפסיד מקבל עליית משלים). האבל גם עובר לפני התיבה בתפילת מוסף.

בקהילות מסוימות נהוג שהאבל תורם "קידוש" לעילוי נשמת הנפטר בשבת שלפני יום השנה. בדרך כלל הקידוש נעשה בבית הכנסת לאחר תפילת שחרית של שבת. הברכות שהציבור בבית הכנסת מברך הן לעילוי נשמת הנפטר. נהוג להביא לקידוש גם משקה (במלעיל). ישנם בתי כנסת בהם הגבאי נוהג להודיע על הקידוש שנתרם לפני תום התפילה, תוך שהוא נוקט בשמו של התורם כדי לכבדו.

הילולת צדיקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הילולה

ביום השנה לפטירת צדיק נוהגים מקובלים וחסידים לקיים חגיגה הנקראת הילולה. בזמן ההילולה לעתים מספרים על חייו של אותו הצדיק או מקיימים מנהגים האופייניים לו. ההילולה המוכרת ביותר היא החג ל"ג בעומר שהוא ההילולה של רבי שמעון בר יוחאי, כמו כן ידועה גם ההילולה של משה רבנו בתאריך ז' באדר. בתנועת החסידות חשיבות מיוחדת להילולות, כאשר כל חצר חסידית חוגגת את ההילולות של האדמו"רים שלה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרב רצאבי בשם אביו, שו"ע המקוצר עיני יצחק, סימן קצ"ז הערה ב'

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.