יון גבריאל בורקמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יון גבריאל בורקמןנורבגית: John Gabriel Borkman) הוא מחזהו הלפני האחרון של המחזאי הנורבגי הנריק איבסן, שנכתב בשנת 1896 והוא כנראה הפסימי שבין מחזותיו.

הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יון גבריאל בורקמן – מנהל בנק לשעבר.
  • גונהילד – אשתו.
  • ארהארט – סטודנט, בנו.
  • אלה רנטהיים – אחותה התאומה של גברת בורקמן.
  • פאני ווילסון.
  • וילהלם פולדהאל – פקיד זוטר במשרד ממשלתי.
  • פרידה – בתו.
  • מאלנה – משרתת בביתה של גברת בורקמן.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יון גבריאל בורקמן, בנו של כורה מכרות, הוא מנהל בנק לשעבר שעשה ספקולציה בכספי לקוחותיו, וכתוצאה מכך היה עשיר ומפורסם מאוד, חי חיי פאר ואף הוצעה לו משרת שר. אולם, בורקמן נתפש, ישב חמש שנים בכלא ובמשך שמונה השנים שלאחר שחרורו הוא ספון בחדרו, בקומה העליונה של ביתו ואינו יוצא ממנו. אשתו גונהילד ובנו הסטודנט ארהארט, מתגוררים באותו בית איתו, אבל חיים בנתק ממנו וכלל אינם משוחחים איתו. לאחר כניסתו של בורקמן לכלא, לא הותר לו להחזיק ברכוש; אלה רנטהיים, אחותה התאומה של גברת בורקמן, רכשה את הבית במחיר מבצע ומשפחת ברוקמן חיה תחת חסותה. בזמן היותו מנהל בנק, בורקמן הימר על כספי לקוחות הבנק שלו, אולם ברכושה של אלה רנטהיים לא נגע, לכן היא נותרה אישה אמידה.

בזמן שבתו של בורקמן בכלא, אמו התמוטטה ואחותה התאומה לקחה תחת חסותה את בנה ארהארט וגידלה אותו. כעבור כמה שנים ארהארט שב לחיות עם אמו והוא מתגורר עמה מאז.

בשמונה השנים לאחר שחרורו מהכלא, כל חבריו של בורקמן ניתקו איתו את הקשר. מבקרים אותו רק שני אנשים: וילהלם פולדהאל, חבר ילדות שלו, פקיד זוטר במשרד ממשלתי ופרידה, בתו. פולדהאל היה בין האנשים שהפסידו כסף כשקרס הבנק של בורקמן, אבל משום שהוא אדם עני, לא היה זה כסף רב ומשום שאין לו הרבה חברים, הוא שומר על קשר עם חבר ילדותו. ארהארט, בנו של בורקמן, ניסה לכפר את חטאי אביו, לקח את פרידה תחת חסותו, עזר לה ללמוד לקרוא וסידר עבורה שיעורי נגינה והיא באה מדי פעם לנגן לבורקמן מוזיקה. ארהארט גם סידר לפרידה מגורים אצל גברת פאני ווילטון, אישה עשירה, שבעלה עזב אותה.

המחזה מתחיל כשאלה רנטהיים באה לבקר את אחותה התאומה ואחיינה, אחרי שמונה שנים בהם לא הייתה עמם בקשר. רנטהיים חולה במחלה חשוכת מרפא רוצה שארהארט יבוא ויחיה עימה בחודשים האחרונים שנותרו לה לחיות. אחותה מתנגדת לכך.

גונהילד בורקמן, שמתביישת בחרפה שבעלה המיט עליה, רוצה שבנה יעלה לגדולה וישיב את השם בורקמן לגדולתו. רנטהיים מתכוונת להוריש לאחיינה ארהארט את רכושה ומעוניינת שישנה את שם משפחתו לשמה, לכך אחותה מתנגדת נחרצות.

רנטהיים עולה לחדרו של בורקמן, כדי לשוחח עמו ולגייס אותו לצידה. אנו למדים מהשיחה שלפני שנים רבות הם היו נאהבים. עורך הדין הינקל, שותפו לעסקים של בורקמן, חשק גם הוא ברנטהיים ובורקמן ויתר עליה למען חברו כדי לשמור על קשרים עסקיים טובים עם עמיתו ובכך יוכל להגשים את חזונו העסקי. בורקמן הוא בחר במקום זאת באחותה התאומה עמה התחתן. רנטהיים שרק עתה שמעה מפיו של בורקמן את הסיבה לפרידתם, אומרת לו שהוא רצח את האהבה שבה ואת האהבה שבו. הינקל היה איש סודו של בורקמן שהסגיר אותו לרשויות ודיווח על המעילה בבנק. בורקמן נכלא ואילו הינקל המשיך לחיות חיי פאר. בורקמן רוצה לנקום בהינקל ולחזור להיות איש עשיר, אבל בינתיים מסתגר מזה שמונה שנים בביתו באפס מעשה.

ארהארט שב הבייתה מבילוי, איתו מגיעה גברת וילטון. דודתו רוצה לשכנע אותו לגור איתה, אמו מסרבת לכך ואילו אביו אומר לו שהוא החליט לחזור לעסקים, רוצה לבנות את עצמו מחדש ומעוניין שבנו ייהפך ליד ימינו. ארהארט אומר שכל מה שהוא רוצה זה להגשים את אושרו והוא מצא אותו, הוא אוהב את גברת וילטון, שהיא יפה מאוד, אבל מבוגרת ממנו בשבע שנים. הם נוסעים לטיול בחוץ לארץ ולוקחים איתם את פרידה. הם עוזבים באותו ערב.

שלג בחוץ, בורקמן יוצא מביתו לראשונה מזה שנים רבות. הוא הולך לטיול בהרים ביחד עם רנטהיים. מאחר שבריאותו רעועה וקר מאוד בחוץ, הוא נפטר מהקור. גונהילד אשתו מגיעה מגיעה בעקבותיהם והאחיות מתפייסות.

הפקה מחודשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקה מחודשת של המחזה התקיימה בתיאטרון אבי כחלק מפסטיבל התיאטרון של דבלין. העיבוד הוא פרי עטו של המחזאי והמשורר האירי פרופסור פרנק מק'גינס, בבימויו של ג'יימס מקדונלד. שיחקו בו אלן ריקמן בתפקיד יון גבריאל בורקמן, פיונה שו בתפקיד אשתו גנהילד ולינדזי דאנקן בתפקיד אלה. [1] [2] המחזה הועלה לראשונה בתיאטרון אבי בשנת 1928.

ב-2011 ההפקה עברה לניו יורק וזכתה לביקורות מעורבות. [3]

המחזה בתרגום לעברית בדפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הנריק איבסן, יון גבריאל בורקמן; מנורבגית: גד קינר, רמת-גן : מרכז ישראלי לדרמה ליד "בית צבי" בית הספר לאמנות הבמה והקולנוע, תשמ"ח 1987.

המחזה בתיאטרון המקצועי הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. יון גבריאל בורקמאן, תיאטרון הבימה, הצגת בכורה: 15 בפברואר 1953

2. ג'ון גבריאל בורקמן, תיאטרון הבימה,, הצגת בכורה: 1 במרץ 1988

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הלן מיני, יון גבריאל בורקמן – ביקורת, אבי, דבלין, בעיתון הגארדיאן, 15 באוקטובר 2010
  2. ^ ביקורת של ההפקה, בעיתון The Irish Times, ‏2010,
  3. ^ בן ברנטלי, הקיפאון הגדול של איבסן; עם נפשות תאומות בזמן, בעיתון ניו יורק טיימס, 13 בינואר 2011