יונגפרנהוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יוּנְגְפֶרְנְהוֹףגרמנית: Jungfernhof) היה מחנה ריכוז מאולתר בלטביה, 3-4 ק"מ מריגה (כיום בשטחה של העיר). המחנה היה מבצעי מדצמבר 1941 עד מרץ 1942 ושימש עבור אסירים יהודים מגרמניה ומאוסטריה, שהיו מיועדים להישלח לגטו מינסק.

גטו ריגה, שהיה ב-1941 היעד החדש למשלוחי יהודים, נעשה צפוף ולא יכל להכיל את היהודים שגורשו מגרמניה. המשלוח הראשון, עם 1,053 יהודים מברלין, הגיע לתחנת רכבת סקירוטבה (שסמוך לה עתיד לקום המחנה) ב-30 בנובמבר 1941. כל האנשים שם נרצחו באותו יום בטבח יער רומבולה ליד ריגה. על פי הוראותיהם של מפקדי האיינזצגרופן, פרנץ שטלקר ורודולף לנגה, ארבעת המשלוחים הבאים הובאו למחנה יונגפרנהוף שהוקם באחוזה בשטחי החקלאות הנטושים ליד נהר דאוגבה. רק המשלוח השישי, אשר הגיע ב-10 בדצמבר 1941 עם יהודים מקלן, הגיע אל גטו ריגה, שנוקה בינתיים מיהודים בעקבות הטבח שבוצע שם.

יונגפרנהוף הוקם בתחילה בתור מיזם של האס אס, תחת סמכות השיפוט שלו וללא התייעצות עם המינהל האזרחי הגרמני בלטביה. על פי התוכנית החדשה, המחנה אמור לשמש דיור מאולתר לצורך עבודות בניית מחנה הריכוז סלספילס. המחנה הוקם בתוך אחוזה לשעבר, בגודל של 200 דונם , שהכילה מחסן, שלושה אסמים גדולים וחמישה צריפים קטנים. לא היו מגדלי שמירה או מערכת הסגר, אלא רק סיור נייד של משטרת העזר הלטבית.

בדצמבר 1941 הובאו למחנה סך כולל של 3,984 בני אדם בארבע רכבות נפרדות, כולל 136 ילדים מתחת לגיל עשר ו- 766 זקנים. 1,013 יהודים מוירטמברג נשלחו ב-1 בדצמבר. 964 נוספים גורשו ב-6 בדצמבר מהמבורג, ליבק ומיישובים נוספים ברחבי שלזוויג-הולשטיין בגרמניה. לאחר מכן הגיעו משלוחים מנירנברג עם 1,008 נפשות ומווינה עם 1001.

כ -800 אסירים מתו בחורף 1941-1942 כתוצאה מרעב, קור וטיפוס.

במרץ 1942 המחנה פורק. בין 1,600 ל-1,700 אסירים נלקחו ליער ליד ריגה, תחת הבטחת שווא שהם נלקחים למחנה עבודה עם תנאים טובים יותר, ושם הם נורו ב-26 במרץ 1942 ונקברו בקברי אחים (טבח דונמונדה). 450 אסירים נשארו לשמש ככוח עבודה שנועד להסוות את שרידי המחנה בתור חווה חקלאית. כוח עבודה זה התקיים במשך שנה אחת וניצוליו נשלחו אל גטו ריגה.

מתוך כ -4,000 אנשים שעברו במחנה, רק 148 שרדו. בין האסירים שנרצחו ביונגפרנהוף היו הרבנים לבית קרליבך, פליקס קרליבך דודו, יוסף צבי קרליבך ובני משפחתו של יוסף (אשתו, שלושת בנותיו ובנו). בן נוסף שלו, שלמה פיטר קרליבך ניצל כשנכלל בכוח העבודה שהחזיק את המחנה עד סופו, והפך לרב בניו יורק.