יונה בוגלה
יונה בוגלה גם יונה (בן) נפתלי (1908 - 1987) הוא מחנך ואיש ציבור יהודי-אתיופי שהיה מעורב בפעילות הסברתית למען עליית קהילתו לישראל. בחייו נחשב מחוץ לביתא ישראל כמנהיגם, אך בפועל רבים מבני הקהילה לא הכירו בהנהגתו ואף היו שלא הכירו את שמו, קהילות ביתא ישראל היו נתונות בפועל להנהגתו של הליקה כהנת אורי בן ברוך דבר אשר עורר סכסוכים ביניהם.[1]
תוכן עניינים |
ביוגרפיה[עריכה]
בוגלה נולד ב-1908 בכפר היהודי וולקה, הסמוך לעיר גונדר. בילדותו היה רועה צאן ומאוחר יותר החל ללמוד בבית הכנסת המקומי של ברוך אהדנן קרוא וכתוב באמהרית. ב-1921 ביקרו בכפר ד"ר יעקב פייטלוביץ' ופרופ' תאמרת עמנואל, לאחר עזבו את הכפר, יונה הלך עימם והחל ללמוד בבית הספר העברי שבאדיס אבבה. ב-1923 נשלח בוגלה יחד עם עוד ארבעה נערים ללמוד בבית הספר תחכמוני שבירושלים, כעבור שנתיים הועבר בוגלה יחד עם מקוריה צגיה ללמוד בפרנקפורט שבגרמניה. ב-1929 הועבר למכון אסצר (Institute Ascher) שבבקס-לס-בינס (Bex-les-Bains) שליד לוזאן שבשווייץ ואז שוב לבית הספר של כי"ח שבפריז, צרפת. ב-1931 שב לאתיופיה כדי לשמש מורה בבית הספר העברי תחת הנהלתו של עמנואל.[2]
עם כיבוש אתיופיה בידי איטליה ב-1936, סגירת בית הספר ובריחתו של עמנואל, בוגלה הסתובב בכפרי היהודים שבבגמדר ועבד בכל עבודה מזדמנת. עם חזרת השלטון האתיופי כיהן בתפקידים במשרדי האוצר והחינוך האתיופים. בשנת 1942 נישא והקים משפחה ענפה. ב-1953 התפטר מתפקידיו בממשלה והחל ללמד בבית הספר העברי שהוקם באסמרה למען ביתא ישראל ובוגריו הראשונים נשלחו יותר מאוחר לכפר בתיה. כאשר חזרו נערי כפר בתיה לאתיופיה, נסגר בית הספר באסמרה ובמקומו קמו בתי ספר בכפרים היהודיים. בוגלה היה המפקח של אותם בתי הספר שקמו. לאחר חיכוכים גוברים עם האוכלוסייה המקומית הועבר בית הספר הראשי לכפר אמבובר.
עם קום מדינת ישראל ועלייה ההמונית, החלה הקהילה ללחוץ על עלייה לישראל, בוגלה התנגד לכל רעיון של עליית המונית של ביתא ישראל, משום שלדעתו דבר שכזה עלול להרגיז את הקיסר היילה סלאסי.[3] בוגלה דיבר גם באופן נחרץ כנגד היהודים שהעלו את הרעיון של עלייה המונית.[4]
בתחילת שנות ה-70 הקימה רשת אורט בתי ספר באתיופיה ובוגלה שימש כמפקח. ב-1974 פרצה מלחמת האזרחים האתיופית וארגוני המחתרת, השמרניים והפרו מלוכניים הציבו למטרה את היהודים. ב-1979 הורתה הממשלה האתיופית לסגור את בתי הספר של אורט בטענה של פעילות לאומית-ציונית. מורי בתי הספר היו מבוקשים ורבים מהם יצאו את גבולות המדינה דרך סודאן והגיעו לישראל.
באוגוסט 1979 הוציא משרד החוץ הישראלי ויזה דרך השגרירות המקסיקנית בישראל למען יציאתו של בוגלה מאתיופיה.[5] עם הגעתו לישראל פעלו בה כבר ארגונים למען עליית הקהילה, הצטרפותו של בוגלה לקריאות העלייה רק חיזקו והעלו את המודעות. ב-15 בנובמבר נאם בוגלה באספה הכללית של הפדרציה היהודית במונטריאול ושבה נכחו כ-2,000 ממנהיגי יהדות צפון אמריקה והסביר את הצורך בעלייה המונית דחופה של בני קהילתו.[6] עם עליית הקהילה משלהי שנות ה-70, עזר בוגלה לעולים החדשים להתאקלם.
בוגלה נפטר באוגוסט 1987 ונקבר ליד מורו, פרופ' עמנואל.
לקריאה נוספת[עריכה]
- Simon D. Messing, The Story of the Falashas: "Black Jews" of Ethiopia, Brooklyn, 1982
- שמואל ילמה ואחרים, על כנפי היונה - 100 שנה להולדתו של יונה בוגלה: 100 שנות פעילות ציונית באתיופיה, 2008 תשס"ח, גפן בית הוצאות לאור בע"מ
- יונה בוגלה, כללי החגים היהודים, המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה, תשכ"א (אמהרית)
קישורים חיצוניים[עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- יונה בוגלה, בתי-הספר של ביתָ ישראל באתיופיה, פעמים 22, תשמ"ה, עמ' 89 - 92
- יונה בוגלה באתר 'אתיופים ברשת'
- איינאו פרדה סנבטו, "הרצל האתיופי" זוכה להכרה בישראל, באתר הארץ, 12.8.2007
הערות שוליים[עריכה]
- ^ Michele Anne Schoenberger, The Falashas of Ethiopia : an Ethnographic Study, University of Cambridge, 1975, p. 210-214
- ^ Simon D. Messing, The Story of the Falashas: "Black Jews" of Ethiopia, Brooklyn, 1982, p. 73-74
- ^ Mitchell G. Bard, From Tragedy to Triumph: The Politics Behind the Rescue of Ethiopian Jewry, 2002, ISBN 9780275970000, p. 14
- ^ Messing, p. 75
- ^ Bard, p. 76
- ^ Messing, p. 79
| תלמידי פייטלוביץ' שלמדו מחוץ לאתיופיה | |||
|---|---|---|---|
| בית הספר באדיס אבבה · בית הספר באסמרה | |||
|
|||
| ראו גם: משה בן דניאל · דניאל אדהנן · נערי כפר בתיה · יוסף הדנה · ישעיהו בן ברוך |
