יונה וולך

יונה וולך

יונה וולך (10 ביוני 1944 – 29 בספטמבר 1985), משוררת ישראלית. מהיוצרות העבריות החשובות במאה ה-20.

תולדות חייה

יונה וולך נולדה בכפר אונו (לימים קריית אונו) בשנת 1944 למיכאל ואסתר וולך, שעלו מבסרביה, והיו ממייסדי הכפר. אביה נהרג במלחמת העצמאות בקרב על גבעת קולה. וולך גדלה (ונפטרה) ברחוב הקרוי על שם אביה.

היא נתגלתה כיוצרת על ידי המשורר מקסים גילן, שהכיר אותה לעורך גבריאל מוקד. מוקד היה הראשון שפרסם את שיריה בכתב העת "עכשיו" בשנת 1964. לאחר מכן, באותה שנה, פרסם אותה גילן בכתב העת האוונגרדי "קילטרטן". החל מ-1972 הייתה מקורבת לכתב-העת "סימן קריאה" ולעורכו, מנחם פרי, שהוציא לאור שניים מספריה ואת המבחר תת הכרה נפתחת כמו מניפה שראה אור לאחר מותה. וולך הייתה ממייסדי כתב העת פשיטא, שביקש להכניס אל השירה את השפה היומיומית.

בגיל 21 התאשפזה מרצון בבית חולים פסיכיאטרי, שם טופלה בין השאר בסם הפסיכודלי LSD, כפי שהיה מקובל בטיפול הפסיכיאטרי בשנות השישים. את חוויותיה סיכמה בשיריה, בהם השיר "אם תיתקע במסע אל. אס. די."

בשנות השישים, הידועות בנטיית בני הדור למתירנות וליברליות בכל הנוגע למין ושימוש בסמים, הייתה וולך דוגמה נועזת ויוצאת דופן אף ביחס לתקופתה, נועזות שבאה לידי ביטוי גם בשירתה, המביעה לעתים אף חילופי מגדר וזהות מינית.

בשנים האחרונות לחייה חזרה וולך לגור עם אמהּ, אותה סעדה נפשית ופיזית כמעט עד יום מותה (אמהּ נפטרה כ-10 שבועות לפניה). כ-4 שנים לפני מותה התגוררה יחד עם בן זוגה, המוזיקאי יובל ריבלין, במתחם הידוע כיום כהוסטל איילון. ב-1981 התגלתה אצל וולך מחלת סרטן השד שממנה נפטרה כ-4 שנים אחר כך, והיא בת 41. ריבלין נשאר איתה וסעד אותה עד יומה האחרון. וולך נקברה בבית העלמין חולון.

שירתה

וולך עסקה בנושאים חדשים חסרי קשר לזמן, למקום, לתרבות ולסביבה, ובנושאים "לא ראויים", כביכול, ומנותקי קונטקסט תרבותי, בניגוד לשירה המקובלת, ולמשוררים שיצרו באותה העת, ואת אלו שילבה עם "שפת הרחוב" ולעתים גם במילים גסות "אנטי-פואטיות". בשורותיה, איגדה בדרכה הייחודית את הארכאי עם החדשני. הקרע והַיַּתְמוּת היוו סימן היכר ומגדיר בזהותה ובידידותה עם יוצרים אחרים, כגון מאיר ויזלטיר ויאיר הורביץ. וולך עסקה כביכול ב"טפל" התרבותי המקומי ש"לא נגע לאף אחד" אך היה זה קולו האישי של הפרט בחברה הישראלית, ובמובן האוניברסלי, במה שמוגדר כחברה הבורגנית-קפיטליסטית המתהווה.

וולך ידועה לציבור הרחב בזכות שימושה הנועז בארוטיות בשירה העברית המודרנית. שיריה המוקדמים עסקו במיניות, בפחד, במוות ובשיגעון. שיריה המאוחרים עסקו בהכרה, בגוף ונפש, בזהות וריבוי-זהויות, ובמוות חוויתי. חדשנותה הביאה לה תהילה והכרה, ובעיקר קהל קוראים רחב, מעבר למעגל קוראי השירה הרגילים.

החוויות האינטימיות מצאו את חזית הבמה בכתיבתה, בעת בה מעטים עשו כך: עיסוק גלוי במין, תחושת חוסר שייכות האדם למינו וכפיית החברה לתפקוד חברתי תלוי מין, החוויה והדיכוי הנשי, פחד עצמי, הפחד מהמוות (הבלתי הרואי בקונטקסט ישראלי), העניין בשגעון ובאיבוד הדעת, תחושת השונות והזרות מן הכלל, דיכוי הפרט כהוויה חברתית הכרחית של חיים בחברה, הצורך בריבוי פנים וזהויות כצורך קיומי לשם הישרדות בחברה הפוסט מודרנית (שהחלה מתהווה אז). תכנים אלו נראים כיום מובנים מאליהם בשירה העברית, בין השאר בזכותה.

ב-1982 התפרסם בכתב העת הספרותי "עיתון 77" שירה של וולך, "תפילין", ועורר סערה ציבורית עזה, עקב נושאו, התפילין, תשמיש קדושה חשוב ביהדות, המוזכר בשיר בהקשר מיני פרובוקטיבי. סגנית שר החינוך והתרבות, מרים גלזר-תעסה, כינתה את המשוררת "מופרעת" ו"בהמה מיוחמת". המשוררת החרדית זלדה, שהייתה מיודדת עם וולך ואף הופיעה עמה בצוותא בערבי הקראת שירה, ניתקה את קשריה עמה בעקבות פרסום השיר.

מקצת שיריה של יונה וולך תורגמו לאנגלית, לאיטלקית וליידיש. אנתולוגיה נרחבת של שיריה תורגמו לאספרנטו.

וולך במוזיקה הישראלית

רבים משיריה של וולך הולחנו ובוצעו בחייה ולאחר מותה על ידי אמנים שונים, בהם גידי גוב, ערן צור, אביתר בנאי, נורית גלרון, דורית ראובני, רוקפור, ברי סחרוף, ירדנה ארזי וגלי עטרי.

המוזיקאים אילן וירצברג ושמעון גלבץ העלו בסוף שנות השבעים מופע משיריה, בשם "בציר טוב". וולך עצמה הצטרפה אל המופע והקריאה בו שירים. ממופע זה התפרסמו שירים כ"שיר קדמשנתי" ("סקס אחר") ו"לא יכולתי לעשות כלום". בשנת 2002 יצא התקליט בהוצאה מחודשת ובתוספת שירים חדשים. גם יובל ריבלין הקליט בתחילת שנות השמונים (עוד בחייה) את שירה של וולך "אהובתי המתה" מתוך הקובץ "אור פרא".

במהלך שנות התשעים העלה המוזיקאי ערן צור, יחד עם רונה קינן, קורין אלאל, דנה אינטרנשיונל ואמנים נוספים, מופע משיריה של וולך, שהפך לאלבום "אתה חברה שלי".

שירים נוספים של וולך שהולחנו וזכו להצלחה כוללים את "אני שוב מתאהב" שהלחין צוף פילוסוף ושר גידי גוב, "אדם צובר זיכרונות" שהלחין שמעון גלבץ ושרה דורית ראובני, "זה הגשם" שהלחין רן עפרון ושרה נורית גלרון, "נ.ב." שהלחין גלבץ ושר יחד עם גלי עטרי, ו"שקט" שהלחין יובל מסנר ושרה להקת בלאגן.

בן-זוגה של וולך בארבע שנות חייה האחרונות, יובל ריבלין, המחזיק בשני-שלישים מעזבונה, ביקש בשנת 2000 מאקו"ם, שלא לאפשר שימוש בשיריה שעדיין לא הולחנו או תורגמו. האיסור שהטיל ריבלין נבע, ככל הנראה, מחזרתו בתשובה. צעד זה עורר התמרמרות רבה בקרב חובבי שירתה של וולך. הפרשה עלתה לכותרות לאחר שהזמר ארי גורלי, חבר ההרכב "40 מעלות", גילה שלפי החוק הוא מנוע מלמכור תקליטור של שירי משוררים שהקליט ההרכב, היות שהופיעו בו גם שני שירים של וולך, שהזכויות עליהם היו שייכות לריבלין. ריבלין חזר בו מהאיסור בתחילת יולי 2005.

מספריה

• דברים, 1966
• שני גנים, 1969
• שירה, 1976 - אוסף המכיל את 'דברים' ו'שני גנים', בתוספת שירים חדשים
• אור פרא, 1983
• צורות, 1985
• מופע, 1985
• רציתי יותר - קובץ שראה אור אחרי מותה מעזבונה
• תת הכרה נפתחת כמו מניפה, (עורכת: הלית ישורון), תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1992 - מבחר משיריה שפורסם לאחר מותה.
• שירים אחרונים, הוצאת 'ספרים, הוצאה לאור', 2007 - הספר כולל את 'אור פרא', את השירים שפורסמו ב'פיוט' וששה שירים שטרם פורסמו.

לקריאה נוספת

• דורית זילברמן, העברית היא אישה מתרחצת, תל אביב : הוצאת ירון גולן, 1990
• יגאל סרנה, יונה וולך (ביוגרפיה), 1993
  • יגאל סרנה, יונה וולך (מהדורה חדשה), 2010
• לילי רתוק, מלאך האש - על שירת יונה וולך, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997
• גבריאל מוקד, ‏ארבעה משוררים - דברים על יהודה עמיחי, נתן זך, דוד אבידן ויונה וולך, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2006
• צפרירה לידובסקי כהן, שחררי את חרצובות לשונך אשה: כיסוי וגילוי בשירת יונה וולך, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009.

קישורים חיצוניים

• יונה וולך בדג אנונימי
• יונה וולך, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• צפרירה לידובסקי כהן, יונה וולך, ב-Jewish Women Encyclopedia (באנגלית)
• רשימת מאמרים על יונה וולך באתר רמב"י
• יונה וולך, באנציקלופדיה ynet
• שושנה ויג, יונה וולך - כתיבה במהירות הביוגרפיה (חלק א), (חלק ב)
• מיכאל גלוזמן, הקינה העולצת - על שני שירים של רביקוביץ על וולך, פורסם בהליקון - סדרה אנתולוגית לשירה עכשווית וקלאסית
• אסתי סגל, "יונה וולך היא מין רולטה שמעוררת שערוריות", גלובס, 8 במרץ 2010
• עודד כרמלי, אם תיתקע במסע אל.אס.די., מגזין "במה"
• יונה וולך ואני, הבן של מתקן התנורים, באתר "עכבר העיר"
• מאיר שלו ויונה וולך בראיון, ערוץ 1, 1984
• יונה וולך, באתר סנופי
• מאיר ויזלטיר איך יכלו להדפיס דבר כזה? במלאת 20 שנה למותה, nrg
• יונה וולך - אור פרא, תוכנית רדיו ששודרה בגלי צה"ל בעריכת ענבר מאור
• רן יגיל, שירים עד שם: מבט חוזר וחדש על יונה וולך, nrg מעריב, 21 באוגוסט 2009
• אלי אשד, העולם המיתי של יונה וולך, בלוג באתר "רשימות", 26 באוגוסט 2009
• אלי הירש, על שירת יונה וולך, ידיעות אחרונות, 3 ביולי 2009
• כרמית ספיר-ויץ, בין השורות: עדנה מחודשת ליונה וולך, nrg,‏ 14 בנובמבר 2009
• מוריה בן ברק, שחררי, אישה: מחקר חדש על יונה וולך, nrg, ‏12 בינואר 2010
• אליעז כהן, "לעולם לא יעבור קול הגעגועים את הסף", "דעות" 11, אוגוסט 2001, עמ' 25-24
• אור קשתי, המורה שלימדה את שירי יונה וולך קיבלה שיעור באהבה מהתלמידים, באתר הארץ, 5 בפברואר 2010
• ניסים קלדרון, אני המכשפה הקדושה, ynet, ‏5 במרץ 2010
• מנחם בן, קו המשווה: אלוהים בנעלי לכה, nrg,‏ 6 במרץ 2010
• דורון קורן, אתה חברה שלי, לצערי, באתר ynet‏, 7 במרץ 2010
• אסתי סגל, הנמרה שסיפרו לך עליה, "במחשבה שנייה", 8 במרץ 2010
• יהודה ויזן, עשרים וחמש שנה למותה של יונה וולך, וואלה, 28 בספטמבר 2010
• יגאל סרנה, המוות הוא מסכל ביוגרפיות ידוע, באתר ynet‏, 5 במרץ 2010

משיריה:

• מילים לשירים של יונה וולך באתר שירונט
• איבדתי את עצמי ליד עץ, ynet ‏, 30 ביוני 2009
• אתה חברה שלי, באתר הספריה החדשה
• לוטה - ביצוע: שמעון גלבץ, כולל מילים, באתר ynet
• וידאו-קליפים - ביצועים לשיריה של יונה וולך, באתר הטלוויזיה החינוכית הישראלית