יונה רוזנפלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יונה רוזנפלד
שלט המוצב במבואת בית הספר לעבודה סוציאלית, האוניברסיטה העברית
שלט המוצב במבואת בית הספר לעבודה סוציאלית, האוניברסיטה העברית
שלט המוצב במבואת בית הספר לעבודה סוציאלית, האוניברסיטה העברית
לידה 30 בנובמבר 1922
קארלסרוהה, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 בדצמבר 2023 (בגיל 101)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
תאריך עלייה 1933
פעילות בולטת מפתח שיטת "למידה מהצְלָחות"
השכלה
תקופת הפעילות מ-1954
עיסוק עובד סוציאלי
פסיכואנליטיקאי
מעסיק האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 2
פרסים והוקרה פרס ישראל לחקר העבודה הסוציאלית לשנת תשנ"ח (1998)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יונה מיכאל רוזנפלד (30 בנובמבר 192226 בדצמבר 2023) היה עובד סוציאלי, פסיכואנליטיקאי וחוקר בתחום העבודה הסוציאלית, מפתח שיטת "למידה מהצְלָחות". זוכה פרס ישראל לחקר העבודה הסוציאלית לשנת תשנ"ח (1998).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזנפלד נולד בקארלסרוהה שבגרמניה, ובשנת 1933 עלה לארץ ישראל. למד בבית הספר תלפיות בירושלים ובתיכון בית הכרם. לאחר מכן למד מדעי החברה ובריאות הנפש בבית הספר לכלכלה ולמדע המדינה של לונדון (1948). בשנת 1954 סיים לימודי סוציולוגיה וחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים ובשנת 1962 סיים לימודי דוקטורט בבית הספר למנהל שירותים חברתיים באוניברסיטת שיקגו. במסגרת לימודיו הוסמך כעובד סוציאלי ובתחום זה עסק כקצין בריאות הנפש בצה"ל ולאחר מכן כעובד סוציאלי בבית החולים הדסה.

בין השנים 19611991 היה חבר סגל בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית. בשנת 1964 קיבל יחד עם לוטה זלצברגר מענק של 96,000 דולר ממשלת ארצות הברית לתכנון מרכז לטיפול במשפחות נזקקות[1]. במאי 1966 פרסם עם זלצברגר ב"דבר" סדרת מאמרים שביקרה את הטיפול של מדינת ישראל בשכבות החלשות, וקראה למדיניות רווחה מתוכננת במדינת ישראל[2]. בשנת 1967 הועלה לדרגת מרצה בכיר[3].

בשנת 1970 פרסם עם פרופ' אברהם דורון וד"ר רפאל מוזס מחקר על האוכלוסייה במחנות הפליטים ביהודה, שומרון וחבל עזה[4].

בראשית שנות ה-70 עמד בראש ועד הפעולה של עובדים סוציאליים ואישי ציבור בירושלים[5].

בשנת 1973 קודם לדרגת פרופסור חבר, ובשנת 1986 לפרופסור מן המניין. עיקר פרסומו כחוקר וכיועץ לארגונים חברתיים נבע מפיתוח שיטת למידה מהצלחות (במשותף עם דונלד שון), במסגרתה נעשית העדפה לבחינת הצלחות על פני ניתוח כישלונות. יתרונות שיטה זו בעבודתו כיועץ נגעו לטיפוח תחושת אופטימיות בקרב העוסקים במלאכה ושינוי דרך החשיבה מהתמקדות בבעיות להתמקדות בשאלות המנחות את פעולת הארגון. שיטה זו פותחה לתוכנית "למידה מהצלחות כמנוף ללמידה בית ספרית" ומיושמת בעשרות בתי ספר בישראל. פרויקט נוסף העושה שימוש בשיטה פועל לשיפור היחסים בין משטרת ישראל לערביי ישראל.

רוזנפלד עמד בראש בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית. בשנת 1990 מונה למנהל מכון ברוקדייל ויועץ בכיר במרכז לילדים ולנוער ב"אשלים" ובג'וינט.

בשנת ה'תשנ"ח (1998) זכה בפרס ישראל לחקר העבודה הסוציאלית, הראשון לזכות בתחום זה.

לאורך השנים היה מחובר לתנועת העולם הרביעי (fourth world movement), תנועה שהוקמה בצרפת ופועלת עם אנשים החיים במצבי עוני קיצוניים. הוא קיים עמם תהליכי למידה מעמיקים, מתוך תפיסה שאנשים החיים בעוני יודעים ומסוגלים ללמד וללמוד. אחד מתוצרי תהליכי הלמידה הוא הספר "Rosenfeld, J. M., & Tardieu, B. (2000). Artisans of democracy: How ordinary people, families in extreme poverty, and social institutions become allies to overcome social exclusion. University Press of America".

בשנות ה-2000 פעל לייסוד פורום המאבק בעוני. פעילותו העיקרית של הפורום היא בציון היום הבינלאומי למיגור העוני בישראל. היום צוין לראשונה בשנת 2007 ומאוחר יותר אומץ על ידי הכנסת כיום בו מוקדשים דיונים לנושא המאבק בעוני וצמצום הפערים.

בשנת 2017 יצאה לאור הביוגרפיה שלו, "From exclusion to reciprocity".

רוזנפלד היה נשוי לרותי עד למותה ב-2022 ואב לשתי בנות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]