יונה תאומים-פרנקל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יונה תאומים-פרנקל
תאריך לידה ה'שנ"ו
תאריך פטירה ט"ו בניסן ה'תכ"ט
תאריך לידה לועזי 1596
תאריך פטירה לועזי 16 באפריל 1669 (בגיל )
תלמידיו רבי יצחק הגדול מפוזנא, רבי יהודה בן ניסן (מהריב"ן)
חיבוריו קיקיון דיונה על הש"ס

רבי יונה תאומים-פרנקל (פראג, שנ"ו 1596 - מץ, ט"ו בניסן תכ"ט, 1669). היה מגדולי מרביצי התורה בדורם של הש"ך וה"תוספות יום טוב", מנהיג ציבור בתקופת גזרות ת"ח ות"ט, ורבן של הערים נמירוב, לובומל, בלז, הורודנה ופינסק. לאחר חורבן הקהילות כיהן כרבה של מץ. נודע בספרו "קיקיון דיונה" על התלמוד הבבלי, מספרי תקופת שיטת הפלפול שעדיין נלמדים בבתי המדרש ובישיבות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יונה תאומים-פרנקל נולד בפראג בשנת שנ"ו (1596), לרב ישעיה תאומים. בצעירותו למד בקראקא בה התגורר דודו הרב פנחס הורביץ, גיסו של רבי משה איסרליש (הרמ"א). הוא הראשון בשושלת רבני משפחת תאומים שנקרא גם פרנקל, וגם בדורות שאחריו לא אימצו הכל את שם המשפחה המורחב "תאומים-פרנקל".

כבר בהיותו כבן 20 החל מרביץ תורה לתלמידים, ובמשך 53 שנים עד יום מותו, העמיד אלפי תלמידים. עם גדולי תלמידיו נמנים: רבי יצחק הגדול רבה של פוזנא[1], מחבר "שו"ת רבינו יצחק הגדול מפוזנא - באר יצחק"‏[2]; ורבי יהודה בן ניסן מחבר "בית יהודה"‏[3].

בישיבתו שנדדה עמו בין הערים בהם שימש ברבנות, הנהיג את שיטתו בלימוד, בה נלמדה הגמרא עם פירושיהם של רש"י ובעלי התוספות, בסגנון הפלפול המתון מבית מדרשם של מפרשי הש"ס העיקריים מהרש"א, מהרש"ל ומהר"ם, תוך דיון בדבריהם. הוא השאיר אחריו כתבים רבים ובהם חידושים לתלמוד, פירושים על התורה וכתבים נוספים, אך בצוואתו הורה להדפיס רק את חידושיו למסכתות הש"ס, אותם כתב בעת זקנותו. בשל אובדן חידושיו לחלק מן המסכתות, וקושי העתקה מכתב ידו, הדפיסו בניו את ספרו "קיקיון דיונה" בצורה חסרה, והמהדורה שבדפוס אינה מקיפה את כל סוגיות הש"ס.

במקביל לעיסוקו בהוראת התלמוד, היה גם דיין ופוסק הלכה ושימש ברבנות בכמה קהילות יהודיות. לפני מאורעות ת"ח ות"ט שימש כרבן של הערים נמירוב, לובומל (לובמלא), בלז, הורודנה, ופינסק. בזמן הפוגרומים נמלט לווינה, בה שהו אותה העת, מחותנו הרבי ר' העשיל מקראקא, ורבי שפטל הורביץ. לאחר שוך הפרעות התקבל כרב בקהילת מץ, בה שימש ברבנות עד יום מותו. לפני מותו בחר בו ועד הקהילה היהודית בפוזנא לשמש כרבה של העיר, אך הוא שמר אמונים לבני קהילתו וסירב להצעה. במקומו נתמנה אחד מבחירי תלמידיו רבי יצחק הגדול מפוזנא‏[4].

רבי יונה תאומים-פרנקל נישא פעמיים. הוא נפטר בגיל 73, ביום החג הראשון של פסח, ט"ו בניסן תכ"ט (1669). ונקבר בעירו מץ.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו של רבי יונה תאומים-פרנקל, הוא הרב ישעיה תאומים (נפטר אלול שצ"ח 1638)‏[5], בנו של הרב משה אהרן תאומים מראשי הקהילה היהודית בפראג הנודע כאבי משפחת תאומים‏[6].

אשתו בזיווגו הראשון לא ידועה, ולהם שלוש בנות ובן. הוא נישא בזיווג שני לביילא בתו של מאיר וואהל'ס חתנו של "השר" רבי שאול וואהל.

ילדיו:

  1. יעקב (נפטר תס"ג, 1703), נקרא ר' יעקב שולהויף על שם חמיו ר' אנשיל שולהויף מפראג. אשתו יטלה (נפטרה ת"ע, 1710), על שמה קרויים צאצאיה בני משפחת ייטלס. בניה הם האחים המפורסמים ר' יונה וברוך ייטלס מפראג.
  2. רבי יצחק מאיר תאומים-פרנקל.
  3. רבי ישראל צרפתי מגלוגאו, רבה של מץ אחרי אביו.
  4. רבי יחזקיה יהושע פייבל תאומים.
  5. רבי יוסף יוסקא, רבה של קראקא‏[7].
  6. רבי פרץ.
  7. שרל (שרה), בזיווגה הראשון הייתה נשואה לרב שמואל בנו של הרבי ר' העשיל, בעלה זה נפטר בצעירותו. בזיווגה השני הייתה נשואה לנגיד ר' ישראל בנו של רבי משה ר' מנדלש מדייני פראג, ולאחר סכסוך עם ראשי הקהילה בפראג, עקרו לפוזנא, שם מת. היא נישאה בזיווג שלישי לקרוב משפחתה הרב אהרן תאומים, רבן של וורמייזא וקראקא. לאחר מותו התגוררה בבית אחיה יעקב שולהויף, עד מותה בתמוז תע"ט (1719).
  8. עדל, אשת הרב אביגדור קרא, רבן של אפטא קונסטנטין וגלוגאו.

ככל הנראה היו לו עוד שתי בנות, האחת נישאה לרב ישראל יוסף משה גורדון, והאחרת לרב שאול קצנלנבוגן מפינטשוב[8].

על שם צאצאיו הרבים שהוכרו כרבנים ותלמידי חכמים, אנשי ונשות מעשה, הוא כונה "אבי אבות הטהרה"[9].

ספרו "קיקיון דיונה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו "קיקיון דיונה" נדפס לראשונה באמסטרדם לאחר מותו, בשנת ת"ל (1670) בידי בניו. הספר בנוי בדרך לימודו של המחבר, כהערות על סדר דברי הגמרא ומפרשיה הנזכרים. הוא נפוץ במהירות וזכה למהדורה נוספת בהנאו (תע"ב 1712), בהסכמת רבי שמואל שאטין מפרנקפורט (המהרשש"ך), והתקבל כאחד מספרי העיון היסודיים על סוגיות התלמוד בני תקופת האחרונים. בשנת תרצ"ד (1934) הודפס הספר מחדש במהדורה מוערת על ידי הרב מיכאל דוב וייסמנדל בהוצאת ישיבת נייטרא, לאחר מלחמת העולם השנייה תכנן הרב וייסמנדל את הדפסת הספר מחדש, מאחר שרוב העותקים אבדו באירופה. התוכנית לא יצאה אל הפועל, אך עם מותו בשנת תשי"ח (1958), הדפיסה הישיבה שנית את מהדורתה בדפוס צילום, במקום גלותה בארצות הברית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מאיר וונדר, אלף מרגליות, ירושלים תשנ"ג. עמ' 734-739.
  • צבי יהושע לייטנר, מבוא לסדר משנה, ירושלים תשמ"א. עמ' 18-19.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בהקדמתו לספרו של אביו "קיקיון דיונה" כותב רבי ישראל תאומים על תלמידיו הרבים של אביו. בתוך הדברים הוזכר: "וגדול שבכולם האשל הגדול ברמה, המופלג בדורו הגאון הגדול כמוהר"ר יצחק נר"ו ואורו זורח, בהבל פיו נשרף עוף הפורח...".
  2. ^ בהוצאת מפעל תורת חכמי פולין, שלוחת מכון ירושלים בנתניה. ירושלים, תשמ"ב (1982).
  3. ^ דסאו תנ"ח.
  4. ^ וראו דברי בנו רבי ישראל תאומים, בהקדמתו ל"קיקיון דיונה", בהתייחסו לתלמיד אביו רבי יצחק הנ"ל: "בעיר ואם בישראל ק"ק פוזנן וגליל פולין גדול, הנה הוא ממלא מקום אדוני אבי ז"ל בחכמה ובענוה וביראת חטא, וזכה לנהוג נשיאותו במקום רבו אדוני אבי זצ"ל, ובוודאי ניחא ליה לאותו צדיק בקבר, כי בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו".
  5. ^ ראו עליו: וונדר, אלף מרגליות, מס.1143.
  6. ^ ראו עליו: וונדר, אלף מרגליות, מס.653.
  7. ^ ע"פ וונדר, אלף מרגליות. יש שכתבו שמדובר באדם אחר שהיה בנו של רבי יחזקיה יהושע פייבל תאומים ואחיו של הרב חיים יונה תאומים, ולדבריהם הוא היה סב אביו של הרב יוסף תאומים, מחבר "פרי מגדים". אך השערה זו נדחתה בשל אי-התאמה עם סדר הזמנים, ראו שם.
  8. ^ (אנ').
  9. ^ רבי אליעזר ליפשיץ, שאלות ותשובת השיב ר' אליעזר ושי"ח השד"ה, נויביד (Neuwied) תק"ט (1749). מובא אצל וייסמנדל מבוא. הכינוי הוא משחק מילים על משקל שמה של דרגת הטומאה החמורה ביותר "אבי אבות הטומאה" המיוחסת אך ורק לגופת אדם מת.