יונו 2

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יונו 2
Juno II rocket.jpg
משגר יונו 2
ייעוד משגר לוויינים
יצרן קרייזלר
ארץ ייצור Flag of the United States.svg  ארצות הברית
עלות שיגור 10.83 מיליון $
היסטוריית שיגורים
סטטוס לא פעיל
אתרי שיגור LC-5 ו-LC-26B מקייפ קנוורל
שיגורים 10
הצלחות 4
כשלונות 5
חלקיות 1
שיגור ראשון 6 בדצמבר 1958
שיגור אחרון 24 במאי 1961
יכולת
מטען ל-LEO 41 ק"ג
מטען ל-TLI 6 ק"ג
מידע נוסף
גובה 24 מטרים
קוטר 2.67 מטרים
משקל 55,110 ק"ג
שלבים 3-4
שלב ראשון - שלב ראשון
מנועים קורטדיין S3-D
דחף 667 קילו-ניוטון
מתקף סגולי 248 שניות
זמן בעירה 182 שניות
דלק LOX/RP-1
שלב שני - שלב שני
מנועים 11 סרג'נט
דחף 73 קילו-ניוטון
מתקף סגולי 214 שניות
זמן בעירה 6 שניות
דלק מוצק
שלב שלישי - שלב שלישי
מנועים 3 סרג'נט
דחף 20 קילו-ניוטון
מתקף סגולי 214 שניות
זמן בעירה 6 שניות
דלק מוצק
שלב רביעי - שלב רביעי
מנועים 1 סרג'נט
דחף 7 קילו-ניוטון
מתקף סגולי 214 שניות
זמן בעירה 6 שניות
דלק מוצק

יונו 2אנגלית: Juno II) היה משגר לוויינים שיוצר בארצות הברית ושימש לשיגור לוויינים בשנות ה-50 ובתחילת שנות ה-60. המשגר היה נגזרת של משגר היופיטר, שהיווה את הבסיס לפיו פותח.

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשגר יונו 2 היה בעל שלושה או ארבעה שלבים. השלב הראשון היה מנוע של משגר יופיטר ומנועי הטיל MGM-29 Sergeant שימשו כשלבים עליונים: בשלב השני 11 מנועים, בשלב השלישי 3 מנועים ובשלב הרביעי מנוע אחד. בשיגורים למסלול לווייני נמוך השמיטו בדרך כלל את השלב הרביעי ושמו במקומו מטען של 9 ק"ג.

היסטורית שיגורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הג'ונו 2 שימש לשיגור 10 לוויינים, מתוכם שישה נכשלו. המשגר שימש לשיגורם המוצלח של פיוניר 3, פיוניר 4, אקספלורר 7, אקספלורר 8 ואקספלורר 11 מנמל החלל קייפ קנוורל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]