יונתן ניר

יונתן ניר

לידה	22 באפריל 1977 (בן 46) כרם שלום, ישראל
סוגה מועדפת	דוקומנטרי
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	מ-2010
יצירות בולטות	הדולפין (2011), אח שלי גיבור (2016), האיש הנעלם - הסיפור של וילפריד ישראל (2017), תמונת חייו (2019), הקבוצה של אלכס (2023)
פרסים והוקרה	ציון לשבח - פסטיבל ירושלים 2011 | מועמד לפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע 2011 | פרס הסרט הטוב ביותר - מונדיאל הצילום התת-ימי | מועמד לאוסקר הירוק הבינלאומי 2012 | מדליית הכסף במיינד מדיה אוורדס 2012 | ציון לשבח - הפסטיבל הבינלאומי וודסטוק 2011 | פרס הסרט הדוקומנטרי הטוב - פסטיבל סנטה ברברה 2017 | פרס חביב הקהל פסטיבל סנטה ברברה 2017 | פרס הבמאי הבינלאומי הטוב - פסטיבל דוקאדג' 2017 פרס Entre 2 Marches - קאן 2019 |
https://www.yonatannir.com/eng
פרופיל ב-IMDb

יונתן ניר (נולד ב-22 באפריל 1977) הוא צלם, מפיק, במאי דוקומנטרי עטור פרסים ומרצה מבוקש בישראל ובחו"ל.

בין הסרטים שיצר: "הדולפין", "לחתוך את הכאב", "האיש הנעלם – הסיפור של וילפריד ישראל", "אח שלי גיבור", "תמונת חייו" ו"הקבוצה של אלכס".

ביוגרפיה

נולד בקיבוץ כרם שלום שהוריו היו בין מקימיו. לאחר מכן עבר עם הוריו לקיבוץ הזורע שבעמק יזרעאל שם העביר את שנות ילדותו. התחנך במוסד החינוכי "שומריה". בוגר קמרה אובסקורה במגמת טלוויזיה וקולנוע.

ניר שירת בצה"ל בסדיר, בקבע ובמילואים כלוחם ביחידה מובחרת. נפצע בעת פינוי שדה מוקשים במלחמת לבנון השנייה במהלכה כתב טורים אישיים ל"מוסף הארץ".

כתבותיו המצולמות התפרסמו בין השאר במוסף "הארץ", "ידיעות אחרונות", "מעריב", "Asian Geographic", ו"טבע הדברים". כתב טור אישי במגזין "מסע אחר".

בשנת 2009 זיכתה אותו כתבה מצולמת על אזור נידח בפפואה גינאה החדשה בפרס "הכתבה המצולמת הטובה של העשור" מטעם מגזין "Asian Geographic".

יונתן ניר, 2011

סרטיו של ניר הוקרנו בערוצי טלוויזיה מובילים ב-60 מדינות ובכל יבשות העולם כולל אנטרקטיקה. ביניהם, ארטה (בצרפת ובגרמניה), פראנס טלוויזיון (בצרפת), NDR/ARD (גרמניה), NHK (יפן), ערוץ 4 (בריטניה), AVROTROS (הולנד) ו-DR (בדנמרק).

סרטו "הדולפין" אותו ביים יחד עם דני מנקין הוא הסרט הישראלי היחיד שזכויות התסריט שלו נרכשו על ידי אולפני דיסני וסרטו "אח שלי גיבור" הוא הסרט התיעודי הראשון שזכה בשני הפרסים הגדולים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של סנטה ברברה.

ניר הוא יועץ לעמותת נט"ל בתחום הקולנוע הדוקומנטרי ומרצה בנושא דוקותרפיה - יצירה דוקומנטרית ככלי לעיבוד ולטיפול בטראומה, במספר מוסדות אקדמיים ביניהם בית הספר לרפואה בטכניון, בית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת בר-אילן, מכללת עמק יזרעאל, וכן בפורומים וכנסים מקצועיים בתחומי הטיפול והעבודה הסוציאלית. למרות שאין לו הכשרה טיפולית, הוא נחשב לאחד מאבות תורת הדוקותרפיה - רעיון טיפולי אותו פיתח יחד עם הפסיכולוג יורם בן יהודה, מי שהיה מפקד היחידה לתגובות קרב בצה״ל שנים רבות. בשנת 2020 הרצה על ״דוקותרפיה - ריפוי טראומה דרך יצירה תיעודית״ ב Tedx. בתחילת 2024 פורסם הדוקטורט הראשון בעולם על דוקותרפיה אותו כתבה שלהבית שמחה אושר, באוניברסיטת אדינבורו - סקוטלנד.

החל משנת 2019, הוא חבר בEdmund Hillary Fellowship - ארגון אקסלוסיבי הנתמך על ידי ממשלת ניו זילנד, ואשר בוחר בכל שנה ביזמים פורצי דרך בתחומים שונים מכל רחבי העולם, שתרומתם לאנושות מוכחת.

החל משנת 2021, הוא משמש כבמאי וכמפיק בחברת אמברג׳ק פילמס, אשר בבעלותו של אנדי בייאט, הבמאי והמפיק של סרטי הבי.בי.סי. The Blue Planet, ו-Planet Earth.

מפרוץ מגיפת הקורונה, אחת לשבוע, מארח יונתן ניר יוצרי ויוצרות דוקו ישראליים במסגרת ״דוקו-ניישן״ מיזם ההקרנות אונליין הגדול בישראל, יחד עם שותפתו אלמוג גורביץ׳.

החל משנת 2006, לוקח יונתן חלק פעיל באחד מהמאבקים הסביבתיים הארוכים והמצליחים בישראל - המאבק להצלתו של ״עמק השלום״.

ניר מתגורר ברמות מנשה, שם הוא מגדל יחד עם גרושתו את שלוש בנותיהם.

פילמוגרפיה

יונתן ניר הוא מפיק ובמאי דוקומנטרי בעל שם בינלאומי, שאחראי לכמה מההפקות המורכבות ביותר שיצאו מישראל בעשור האחרון.

• Beyond The Boundaries ‏ (2011)

צולם בקולורדו והוקרן ב-25 פסטיבלים ברחבי ארצות הברית. הסרט עוקב אחר מסעם של ארבעה נכי צה"ל בדרכם להעצמה אישית.

• הדולפין (2011)

הסרט עוקב אחר מערכת היחסים בין נער שעבר טראומה לבין דולפין המשמש בתהליך השיקום של הנער. הסרט היה מועמד לפרס אופיר, ולפרס ה"אוסקר הירוק" מטעם ארגון "Cinema for Peace". הוא הוקרן בעשרות פסטיבלים ברחבי העולם וזכה במספר פרסים, ביניהם צל"ש השופטים בפסטיבל ירושלים, פרס הקהל בפסטיבל וודסטוק, פרס הקהל בפסטיבל המילניום בבריסל ופרס הסרט הטוב ביותר במונדיאל הצילום התת-ימי במרסיי. "הדולפין" שודר על ידי רשתות טלוויזיה בצרפת, בגרמניה, בבריטניה, בקנדה, ביפן, בנורווגיה, בשוודיה, בדנמרק, באירלנד, בצ'כיה, בשווייץ, בפולין ובאיטליה, וכן יצא להקרנות מסחריות בארצות הברית ובאוסטרליה. בשנת 2013 רכשו אולפני דיסני את זכויות התסריט של הסרט, בכוונה להפוך אותו לסרט עלילתי.

• יריב פלג, ‏החיים המדהימים של לוחם עוקץ שהחליט לקטוע את רגלו, באתר ‏מאקו‏, 7 באוקטובר 2014

הסרט מספר את סיפורו של מתן ברמן, צעיר ישראלי שמחליט לקטוע את רגלו על מנת להשתחרר מאירוע כואב בעברו. הסרט נרכש לשידור על ידי "רשת" ונתמך על ידי הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה. הוא הוקרן בהקרנת בכורה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה ובפסטיבלים שונים בעולם. הסרט מוקרן באופן קבוע בכנסים מקצועיים בנושא טראומה של פסיכולוגים, שופטים, עובדי רווחה ורופאים. בנוסף, הוא מוקרן גם בחוגים לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, חיפה ובר-אילן ובבתי הספר לרפואה בטכניון ובמכללת עמק יזרעאל.

• אח שלי גיבור (2016)

הסרט מלווה צעירים ישראלים בעלי תסמונת דאון, היוצאים עם אחיהם לטיול תרמילאים בצפון הודו. המסע המאתגר חושף את מערכות היחסים המורכבות השוררות בין האחים, את הקשיים ואת רגעי הקסם שמביא עמו ילד עם תסמונת דאון לתא המשפחתי. המוזיקה המקורית של הסרט נכתבה על ידי אהוד בנאי. בנאי כתב והלחין גם את שיר הנושא של הסרט "כבר צריך לעזוב". הסרט נתמך על ידי: הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, קרן גשר לקולנוע רב תרבותי, קרן אבי חי, קרן שלם ומפעל הפיס.

הסרט הוקרן בהקרנת בכורה בפסטיבל ירושלים ביולי 2016, ומאז הוקרן ביותר מ-280 יישובים ברחבי הארץ וביותר מ-200 פסטיבלים בעולם. הסרט היה מועמד לפרסים רבים וזכה בין היתר בפסטיבל סנטה ברברה בפרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ובפרס בחירת הקהל ובפסטיבל דוקאדג' שבניו זילנד בפרס הבימוי.

• האיש הנעלם – הסיפור של וילפריד ישראל (2017)

ערך מורחב – האיש הנעלם – הסיפור של וילפריד ישראל

וילפריד ישראל, בעליה של חנות הכלבו הגדולה ביותר בברלין של שנות ה-30 ודמות צבעונית ומוכרת, היה אחד ממצילי היהודים הגדולים של תקופת השואה. בין השאר, הוא יזם את מבצע הקינדר-טרנספורט שבמסגרתו הועברו 10,000 ילדים יהודים מגרמניה לבריטניה, ללא הוריהם. איינשטיין כינה אותו "האדם האצילי ביותר שהכרתי מעודי", בובר וויצמן היו חבריו הקרובים, ולמרות זאת סיפורו כמעט ונמחק מדפי ההיסטוריה. הסרט הוקרן בהקרנת בכורה בפסטיבל דוקאביב 2017 ויצא לאקרנים באוקטובר 2017. בינואר 2018 הסרט יוקרן בוועידה הבינלאומית באו"ם לציון יום השואה הבינלאומי.

• תמונת חייו (2019)

מלווה את מסעו של צלם הטבע עטור הפרסים עמוס נחום אל עבר התמונה היחידה שחסרה לו - תמונה של דובי קוטב צוללים אותה הוא שואף לצלם פנים אל פנים וללא הגנה. הגרסה הטלוויזיונית של סרט שודרה בערוצי טלוויזיה בצרפת, גרמניה, יפן והולנד וזכתה בפרס הצילום בפסטיבל הבינלאומי לסרטי המדע. "תמונת חייו" היה סרט הפתיחה של פסטיבל דוקאביב 2019 ושל פסטיבל סן פרנסיסקו היהודי שם זכה גם בפרס הקהל. בנוסף, הסרט זכה בפרס הקהל בפסטיבל סירקיוז הבינלאומי ובפסטיבל שיקגו לסרטים ישראלים ובפרס הסרט הדוקומנטרי הטוב בפסטיבל לוס אנג'לס 2019.

• הקבוצה של אלכס (2023)

ארבע נשים וארבעה גברים המהווים פסיפס של החברה הישראלית, נפגשים לקבוצת צילום טיפולית בהנחיית הצלם זוכה פרס ישראל אלכס ליבק למשך שנה. כל אחד ואחת ממשתתפי הקבוצה, קשור בצורה כזו או אחרת לפוסט טראומה. יש בה אמא של פוסט-טראומתי, אשה של, ילדה של, אשה ששירתה כתצפיתנית, וארבעה גברים בגילאים מגוונים, חלקם לא מאובחנים או מוכרים כפוסט טראומטיים. מתוך תמונותיו האייקוניות של ליבק ומתוך צילומים שהמשתתפים מביאים בעצמם, מתפתח שיח אינטואיטיבי ואותנטי על הפוסט טראומה כתופעה חברתית שחדרה לכל בית בישראל, על דימויים אודיו-ויזואליים כמעצבי תודעה וגם על הדרך לצמוח מטראומה באמצעות שיתוף, הכרה, יצירה, אנושיות וחמלה.

פרסים

• הדולפין - פרס חבר השופטים - פסטיבל הסרטים הבינלאומי בירושלים 2011; הפרס הראשון במונדיאל הצילום התת-ימי באנטיב, צרפת 2011; ציון לשבח - פסטיבל הסרטים הבינלאומי בוודסטוק 2011; מועמד לפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע, 2012; פרס חביב הקהל בפסטיבל המילניום - בריסל 2013.
• אח שלי גיבור - פרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר ופרס חביב הקהל - פסטיבל סנטה ברברה 2017; פרס הבמאי הבינלאומי הטוב ביותר - פסטיבל דוקאדג' ניו זילנד 2017; פרס בחירת הקהל - פסטיבל פילדלפיה היהודי 2017; פרס הסרט החברתי הטוב ביותר - פסטיבל בBOSIFEST, סרביה 2017, פרס הסרט החברתי הטוב ביותר, פסטיבל הסרטים הבינלאומי, וואסאץ׳-יוטה; פרס Entre 2 Marches - קאן 2019; פרס חבר השופטים - פסטיבל RTF הבינלאומי 2021.
• האיש הנעלם – הסיפור של וילפריד ישראל - פרס בחירת הקהל - פסטיבל פילדלפיה היהודי 2017, פרס בחירת הקהל - הפסטיבל היהודי של ניו המפשיר 2018.
• תמונת חייו - פרס הצילום - הפסטיבל הבינלאומי לסרטי מדע 2019; סרט הפתיחה פסטיבל דוקאביב 2019; סרט הפתיחה פסטיבל סן פרנסיסקו היהודי 2019; פרס הקהל פסטיבל סן פרנסיסקו היהודי 2019; פרס הקהל פסטיבל סירקיוז הבינלאומי 2019; פרס הקהל פסטיבל שיקגו הישראלי 2019; פרס הסרט הדוקומנטרי הטוב פסטיבל לוס אנג'לס 2019; פרס הצילום - UNAFF פסטיבל הסרטים שבסטנפורד 2020; פרס הקהל - פסטיבל דורנגו 2021; פרס חבר השופטים - פסטיבל פרוזן ריבר 2021.
• פרס "הכתבה המצולמת הטובה של העשור״ מטעם מגזין Asian Geographic.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של יונתן ניר (באנגלית)

כתבות ומאמרים פרי עטו

• אנשי גן העדן, באתר הארץ, 6 במרץ 2007
• גן העדן האבוד, באתר הארץ, 13 במרץ 2007
• שלא נדע עוד צער, באתר הארץ, 20 במרץ 2007
• היה פיצוץ - על פציעתו בלבנון, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2006
• למה התגייסתי, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2006
• רואה להם את הלבן בעיניים, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2007
• האדם מול הכריש, באתר nrg‏, 9 באוגוסט 2008
• רצח מירוק לאפור, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2006

בלוג מיוחד של יונתן ניר מקנדה הארקטית מתוך אתר ynet

• יונתן ניר, המסע מתחיל: ממריאים אל דובי הקוטב, באתר ynet, 8 באוגוסט 2015
• יונתן ניר, קנדה הארקטית, מחכים לדובי הקוטב בשממה הקפואה, באתר ynet, 16 באוגוסט 2015
• יונתן ניר, קנדה הארקטית, יוצאים לים: דב קוטב במרחק של מטר וחצי, באתר ynet, 18 באוגוסט 2015
• יונתן ניר, קנדה הארקטית, צפו: הצלם ששחה עם שלושה דובי קוטב בים, באתר ynet, 20 באוגוסט 2015

כתבות על יונתן ניר

• ארז ארליכמן, "הטבע רצוף בהפתעות אינסופיות", באתר ynet, 16 באפריל 2008
• אביב פרץ, "מיינדפולנס בילט-אין", בבלוג זוטי דברים, 3 בנובמבר 2017
• יריב פלג, "ריפוי בצילום", בישראל היום, 19 בדצמבר 2019

כתבות על סרטיו של יונתן ניר

• יריב פלג, ‏החיים המדהימים של לוחם עוקץ שהחליט לקטוע את רגלו, באתר ‏מאקו‏, 7 באוקטובר 2014
• יריב פלג, לתעד ולטפל בכאב, באתר קולנוען, 10 במרץ 2013
• נתנאל שלומוביץ, דוקאביב 2019: הזקן והים בגרסה ההוליוודית, באתר הארץ, 23 במאי 2019
• יונתן ניר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• יונתן ניר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי