יוסיף קובזון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוסיף קובזון
Иосиф Давидович Кобзон
לידה 11 בספטמבר 1937
Chasiv Yar, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 באוגוסט 2018 (בגיל 80)
מוסקבה, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Иосиф Давыдович Кобзон עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית קברות ווסטריאקובסקויה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות מוסקבה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1956–2018 (כ־62 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת הכרייה הלאומית של אוקראינה, האקדמיה הרוסית למוזיקה על שם גנסין, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אסטרדה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג קול בריטון עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים EMI, מלודיה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Veronica P. Kruglova (19651967)
לודמילה גורצ'נקו (19671970)
Ninel Kobzon (19712018) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Andrey Kobzon עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס ברית המועצות (1984)
  • מסדר התהילה של אזרבייג'ן (2007)
  • אות מסדר הידידות (2012)
  • דיפלומת כבוד נשיאותית (אזרבייג'ן) (9 בספטמבר 2017)
  • גיבור העמל של הפדרציה הרוסית (2016)
  • אמן מצטיין של רוסיה הסובייטית (1974)
  • אזרחות כבוד של מוסקבה (2009)
  • מסדר ההצטיינות האוקראיני, דרגה 3 (2000)
  • אמן העם של אוקראינה (1991)
  • מסדר ההצטיינות האוקראיני, דרגה 1 (2012)
  • מסדר ההצטיינות האוקראיני, דרגה 2 (2002)
  • פרס לנין קומסומול (1976)
  • אמן העם של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית (1980)
  • מדליה על גבורת העמל (1970)
  • העיטור על השירות למען המולדת דרגה שנייה (2002)
  • מדליית ותיק העמל (1986)
  • גיבור הרפובליקה העממית של דונצק (29 באוגוסט 2015)
  • עיטור הידידות בין העמים (1989)
  • עיטור מסדר המולדת דרגה ראשונה (2012)
  • אמן העם של ברית המועצות (1987)
  • עיטור האומץ (2002)
  • מדליה להנצחת 850 שנים לייסוד מוסקבה (1997)
  • עיטור מסדר המולדת דרגה שלישית (1997)
  • מדליית גנרל הצבא מרגלוב
  • מדליית המערכה הצבאית בסוריה
  • מדליה לחיזוק אחוות הנשק
  • Medal "200 Years of the MIA of Russia"
  • מסדר הנסיך הקדוש דניאל של מוסקבה, דרגה 2
  • מסדר הקדוש מסרוב משדוץ
  • מדליית "200 שנה למשרד הבטחון"
  • מסדר סרגיוס הקדוש מראדונז', דרגה 2
  • אות מסדר ההצטיינות של הונגריה בדרגת קצין
  • בפסקה זו 3 רשומות נוספות שטרם תורגמו עריכת הנתון בוויקינתונים
www.iosifkobzon.ru
פרופיל ב-IMDb
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יוסיף דווידוביץ' קובזוןרוסית Иосиф Давыдович Кобзон;‏ 11 בספטמבר 193730 באוגוסט 2018) היה זמר אסטרדה יהודי רוסי, פוליטיקאי ודמות ציבורית. תואר כ"קול הרשמי של ברית המועצות". בשנת 1987 הוענק לו תואר אמן העם של ברית המועצות, ובשנת 2016 תואר גיבור העמל של הפדרציה הרוסית, חתן פרס ברית המועצות (1984).

חבר הדומה הממלכתית של הפדרציה הרוסית של הכינוסים (VII-II). יו"ר ועדת התרבות של הדומה הממלכתית (2011-2003), סגן ראשון ליו"ר ועדת התרבות (2018-2012), חבר במפלגת רוסיה המאוחדת (2018-2007). אזרח כבוד של 28 ערים.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קובזון נולד בעיר המכרות צ'אסיב יאר באוקראינה. במהלך מלחמת העולם השנייה אביו התגייס לצבא, נפצע ושוחרר - למרות זאת הוא לא חזר למשפחה והתחתן שנית. לאחר מספר שנים, גם אימו של קובזון התחתנה. כילד הפגין כישרון יוצא דופן לשירה, זכה בתחרויות שירה רבות, והופיע פעמיים בפני יוסיף סטלין[1]. הוא למד גאולוגיה וכריה בבית ספר טכני, אולם בעקבות קשרים שיצר עם מוזיקאים בצבא האדום ב-1956, החליט קובזון לעסוק במוזיקה. ב-1958 החל בקריירה המוזיקלית שלו במוסקבה, ובחר ללמוד במכון גנסין. ב-1962 הוא הקליט את אריך הנגן הראשון שלו. ב-1964 דרך כוכבו בפסטיבל הזמר הבינלאומי בסופוט שבפולין. הפופולריות שלו עלתה במהירות, ועקב הביקוש הרב, הוא ערך שניים עד שלושה קונצרטים ביום.

בתקופת כהונתו של ליאוניד ברז'נייב, השתתף קובזון ברוב הקונצרטים הרשמיים, וב-1987 זכה בתואר הכבוד "אמן העם של ברית המועצות". ב-1983 קובזון סולק משורות המפלגה הקומוניסטית בשל תמיכתו בישראל, וגונה משום ששר שירים יהודים בהופעתו. יחד עם זאת, שנה לאחר מכן הוא זכה בפרס ברית המועצות.

קובזון נישא שלוש פעמים: ב-1965 לזמרת ורוניקה קרוגלובה, ב-1969 ללודמילה גורצ'נקו, אחת השחקניות המפורסמות ביותר בקולנוע הסובייטי, וב-1971 הוא נשא את אשתו הנוכחית נינל דריזינה. לבני הזוג שני ילדים.

מבחינת הקריירה שלו וסגנון שירתו, רואים בו רבים את התשובה הרוסית לפרנק סינטרה. שיריו הידועים ביותר הם "רגעים" (Мгновения), "איפשהו רחוק" (Где-то далеко) מתוך סדרת הטלוויזיה הסובייטית המפורסמת שבעה עשר רגעים של אביב (1973).

קובזון הופיע בקונצרטים ברוב ערי ברית המועצות, וכנציג ברית המועצות ערך מסעות הופעה בארצות הברית, דרום-אמריקה, אפריקה, אירופה, וישראל. במהלך הקריירה הארוכה שלו חלק את הבימה עם גדולי הזמרים והשחקנים בעולם, בהם לייזה מינלי וחוליו איגלסיאס.

ב-1986 היה האמן הראשון שביקר והופיע בעיר צ'רנוביל כדי לרומם את רוחם של אנשי כוחות ההצלה באסון הכור. מאז הופיע קובזון באזורי אסון למיניהם, ובמוקדי קרבות כגון אפגניסטן במהלך המלחמה הסובייטית שם, ובצ'צ'ניה.

עם התפרקות ברית המועצות המשיך קובזון לזכות באהדה רבה ברוסיה ובחבר המדינות.

למרות שסיים באופן רשמי את קריירת הזמר הבינלאומית שלו ב-1997, הוא המשיך להופיע בפני קהלים ברחבי תבל, והוא נראה תדיר בטלוויזיה הרוסית.

ב-2007 הוגדר קובזון בספר השיאים הרוסי כאמן בעל הפרסים הרבים ביותר בהיסטוריה הרוסית.

פעילות הפוליטית והעסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז 1989 קובזון היה פעיל בפוליטיקה הרוסית. היה אחד מחברי הפרלמנט הידועים ביותר והאהודים ביותר, שנבחר פעם אחר פעם ברוב גורף. בשנים 2005-2007 שימש כראש ועדת התרבות של הדומה.

ב-2002 הוא סיכן את חייו כשהציל חמישה בני אדם במהלך משבר בני הערובה בתיאטרון "נורד אוסט" במוסקבה, עליו השתלטו טרוריסטים צ'צ'נים.

קובזון שלח ידו גם לעסקים בישראל. ב-1997 הוציא לאור את השבועון "רוסקי יזראילטיאנין" ("ישראלי-רוסי"). העיתון הציב לעצמו רף גבוה: לא להתבסס על חומרים מהעיתונות רוסית והעברית, אלא לעשות עיתונות חוקרת עצמאית, שתעסוק באקטואליה הישראלית והרוסית. עורכו הראשי הראשון היה דוד (ואדים) קון, לימים מגיש ועורך פופולרי בערוץ 9. התוצאות העסקיות המאכזבות בשנה הראשונה לא ענו לציפיות של קובזון, והשבועון נמכר לעיתון הרוסי "מוסקובסקי קומסומולץ".

קובזון היה חבר הנהלה של פדרציית הקהילות היהודיות של רוסיה.

קובזון תמך במדיניות רוסיה בהקשר לאוקראינה לרבות סיפוח קרים והופיע בקרים וברפובליקה העממית של לוגנסק. בעקבות כך הוא לא יכול היה לבקר יותר באוקראינה ובמדינות של הקהילה האירופית. האיחוד האירופי וקנדה הטילו עליו סנקציות.

אי קבלת ויזה לארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1995 סירבה ארצות הברית להעניק לקובזון ויזת כניסה עקב חשדות לקשריו עם המאפיה הרוסית. זמן קצר לאחר מכן ניסה קובזון לתבוע את ממשלת ארצות הברית וטען שסמכות השירות הקונסולרי של ארצות הברית לשלול ויזות ללא מתן זכות למבקש לערער או לפנות לערכאה משפטית, מנוגד לעקרון הפרדת הרשויות, והוא פתח לניצול ושחיתות מצד זרועות הממשל. קובזון אף טען כי הסירוב היה מבוסס על שמועות בלבד ועל טענות מתוך חומר מזויף שנמסר לאמריקאים על ידי אנשי בוריס ילצין, במטרה לפגוע בשמו הטוב. בפרשה זו מעולם לא הציגו השלטונות האמריקאיים אישומים רשמיים או כל מידע אחר בעניין שלילת הוויזה. קובזון עצמו טען כי פרשת הוויזה אינה אלא תרגיל פוליטי.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קובזון היה חולה במשך שנים, בעיקר מאז 2002 כשאובחן אצלו ספסיס. ב-2005 אובחן אצלו סרטן.

בסוף יולי 2018 אושפז בעקבות סיבוכי מחלה וב-30 באוגוסט 2018 הלך לעולמו פחות משבועיים לפני יום הולדתו ה-81.

"הלך לקונצרט של קובזון"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-31 באוגוסט 2018, יום לאחר מותו של קובזון, חוסל אלכסנדר זכרצ'נקו, מנהיג הרפובליקה העממית של דונצק. בשל העובדה שקובזון היה לאומן רוסי ותומך של הרפובליקה העממית של דונצק, ברשתות החברתיות באוקראינה הופצו בדיחות שזכרצ׳נקו "הלך לקונצרט של קובזון". המושג הפך לביטוי באוקראינית שמסמל מוות של לאומן או לוחם פרו-רוסי[2][3].

הביטוי נפוץ גם בגרסאות נוספות: "הוזמן לקונצרט של קובזון" או "השיג כרטיס להופעה של קובזון״.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוסיף קובזון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]