יוסי גינוסר
| יוסי גינוסר | ||
|---|---|---|
|
||
| נולד | 1946 | |
| עלה לישראל | 1957 | |
| נפטר | 13 בינואר 2004 | |
| השתייכות | שירות הביטחון הכללי | |
| תקופת שירות | 1968 - 1987 | |
| תפקידים בשירות |
מ"מ ראש אגף חקירות, ראש מרחב צפון, ראש האגף לענייני זרים |
|
| תפקידים אזרחיים | ||
יוסי גינוסר (1946 – 13 בינואר 2004) היה מבכירי השב"כ.
נולד בשם אוסיה גינצבורג ב-1946 בווילנה בירת ליטא הסובייטית. בשנת 1957, כשהיה בן 11, עלה לישראל עם משפחתו. למד בכפר הנוער "הדסים". התגורר ברמת גן ושירת בצה"ל בשלישות.
בשנת 1968 התגייס גינוסר לשב"כ, ולאחר לימודי ערבית באולפן, עבד באגף לענייני ערבים בירושלים. ב-1972 עבר למרחב דרום, בו התקדם עד לראש צוות באגף החקירות. ב-1975 מונה לראש מחלקה במטה השב"כ וב-1978 לראש מחלקה באגף האבטחה של הארגון. ב-1979 מונה לסגן וממלא מקום ראש אגף החקירות וב-1981 לראש מרחב צפון. בשנת 1984 יצא לשליחות בת שנתיים בצפון אמריקה כאחראי על תחום הביטחון בצפון ומרכז אמריקה. עם שובו לארץ השתקע בכוכב יאיר. בהמשך עמד בראש אגף לענייני זרים.
בעת פרשת קו 300, ב-26 באפריל 1984, מונה לחבר ב"וועדת זורע". גינוסר השתמש בתפקידו בוועדה כדי לסייע לאנשי השב"כ והדליף להם מידע מדיוניה על מנת לשבש את מהלכי החקירה. גינוסר הסביר שהוא נתבקש על ידי ראש השב"כ, אברהם שלום, להסתיר את מעורבות השב"כ בחיסול המחבלים וכי שלום אמר לו שהדבר נעשה על דעת ראש הממשלה [1] לאחר שנחשפה הפרשה, קיבל חנינה למפרע, לפני הגשת כתב אישום, מנשיא המדינה דאז, חיים הרצוג.
במהלך שירותו בשב"כ היה מעורב במספר אירועים מרכזיים בתולדות הארגון. בפרשת קצין צה"ל עיזאת נאפסו הועלו טענות קשות כנגד גינוסר, שהיה אחראי על צוות החוקרים מטעם השב"כ. נטען כי נאפסו עונה על ידי חוקריו, וכי איש השב"כ, יוסי גינוסר, בדה ראיות במהלך המשפט. בעקבות הפרשה הוקמה ועדת לנדוי שאישרה את רוב טענותיו של נאפסו.
לאחר שפרש מהשירות פנה לעסקים ואף ניסה להתקבל לתפקידים בשירות הציבורי. בשנת 1993 פסל בג"ץ את מינויו למנכ"ל משרד הבינוי והשיכון נוכח מעורבותו בפרשת קו 300.[2] גינוסר פעל כאיש קשר מטעם ראש הממשלה יצחק רבין ליאסר ערפאת. מאוחר יותר השתמש אף ראש הממשלה אהוד ברק בגינוסר כאיש קשר לערפאת. לגינוסר היו קשרים עסקיים בשטחים, דבר שהעלה חששות בדבר אפשרות של ניגוד אינטרסים.[3]. ב-1998 עמד בראש ועדה ציבורית שהמליצה על רפורמה במערך שירותי הכבאות וההצלה, שעיקרה שינוי ארגוני והפיכתה ממבנה של איגודי ערים למערך ארצי, וכן הכפלת מספר הכבאים. נכון לשנת 2010 מרבית המלצות הוועדה לא יושמו.[4]
גינוסר נפטר בשנת 2004 בביתו שבכוכב יאיר מסרטן בתום מאבק ממושך במחלה. היה נשוי לניצה ואב לארבעה. בנו הבכור, שחר, נהרג ב-1991 במהלך שירותו בצה"ל ברצועת עזה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אטילה שומפלבי, יוסי גנוסר נפטר הלילה בביתו, באתר ynet, 13 בינואר 2004
- "רבין וערפאת דיברו איתי ב'ארבע' עיניים", באתר ynet, 13 בינואר 2004: הראיון האחרון שנערך עם גינוסר ב"מוסף לשבת" של ידיעות אחרונות
- אטילה שומפלבי ואילן מרסיאנו, "יוסי היה איש של שלום שנלחם בטרור": בכיר השב"כ לשעבר, יוסי גנוסר, נפטר הלילה בביתו ממחלה קשה, באתר ynet, 13 בינואר 2004
- יוסי גינוסר, שהיה מבכירי השב"כ, נפטר ממחלת הסרטן, גלובס, 13 בינואר 2004
- אורי סביר, החייל האלמוני גינוסר, באתר ynet, 14 בינואר 2004: הספד
- גנוסר יוסף (2004-1946), באתר חדשות מחלקה ראשונה
- אדם ברוך, כולנו יוסי גנוסר: אדם ברוך הקדיש פרק בספרו החדש לאיש המסתורין מהשב"כ שייעץ לראשי ממשלה, nrg מעריב, 11 בדצמבר 2004
[עריכה] הערות שוליים
- ^ אדם ברוך, מה נשמע בבית, עמ' 100.
- ^ בג"ץ 6177/92 אייזנברג ואח' נ' שר הבינוי והשיכון ואח', פ"ד מז(2), 229.
- ^ משה (בוגי) יעלון, דרך ארוכה קצרה, ידיעות ספרים, 2008, עמ' 113
- ^ אילן ליאור, שריפה בכרמל, 15 שנות ועדות ודו"חות, אך כמעט דבר לא נעשה, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2010
