יוסף אבידר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסף אבידר
Avidar22.jpg
נולד 1906, ווהלין, האימפריה הרוסית Flag of Russia.svg
עלה לישראל 1925
נפטר 1995, ישראל Flag of Israel.svg
השתייכות Hahagana.jpg ההגנה
IDF new.png צבא הגנה לישראל
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

מאורעות תרפ"ט
המרד הערבי הגדול
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות

תפקידים אזרחיים

שגריר ישראל בברית המועצות וארגנטינה, מנכ"ל משרד העבודה, מנהל רשות החברות הממשלתיות, מבקר ההסתדרות

אבידר בשנת 1960 עת התמנה לשגריר ישראל בארגנטינה
לוחית זיכרון על ביתם של ימימה טשרנוביץ -אבידר ויוסף אבידר, ברח' פרוג 22 בתל אביב

יוסף אבידר (רוכל) (י"ח באייר תרס"ו, 7 במאי 19061995) היה מראשי "ההגנה" ומאלופי צה"ל הראשונים; סגן רמטכ"ל "ההגנה", ראש אגף אפסנאות (אג"א), אלוף פיקוד צפון, אלוף פיקוד מרכז, ראש אגף המבצעים, שגריר ישראל בברית המועצות וארגנטינה, מנכ"ל משרד העבודה.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד כיוסף רוכל[1] בעיר קרמניץ שבפלך ווהלין שבמערב האימפריה הרוסית (כיום במערב אוקראינה) בשנת 1906. בשנת 1925 עלה לארץ ישראל והתגייס בירושלים לארגון "ההגנה", התקדם בו והפך לאחד מראשיו. היה פעיל בזמן המנדט הבריטי בהברחה וייצור של נשק בלתי-לגאלי לארגון "ההגנה". ב-1929 (מאורעות תרפ"ט) היה מפקד העיר העתיקה, ובהמשך מונה לסגן מפקד העיר ירושלים. ב-1931, במהלך אימון חניכים בשימוש ברימונים, איבד בתאונה את כף יד ימין.

בשנת 1931, בעת ששהה בווינה למטרות ריפוי, פגש את ימימה טשרנוביץ, לימים הסופרת ימימה אבידר-טשרנוביץ, ונישא לה. לזוג נולדו שתי בנות: רמה זוטא (1933) ודנה אבידר-פלר (1939). בווינה למד במכון לבקטריולוגיה. בשובו לארץ עבד במועצת פועלי תל אביב ושימש מנהל לשכת העבודה. באותה תקופה היה חבר מרכז ההגנה ומונה כמפקד פלוגות הפועל.

אבידר היה ממקימי "מכון איילון" – מפעל תת-קרקעי לייצור כדורים מתחת לאפם של הבריטים. מלבד זאת, אבידר פיקד על קורסים שונים (קורסי מ"מים לקצינים, קורסי מפקדות) ואירגן את "גדוד משמר הרכבות" של הנוטרים (שמטרתו הייתה להבטיח תנועת רכבות סדירה בזמן המרד הערבי הגדול), ואף פיקד עליו (1938). אבידר גם היה מפקד העליות של "חומה ומגדל"‏[2].

תפקידיו הנוספים בהגנה היו מפקד קורסים ארציים, מפקח כללי, מפקד גליל הצפון (19411943), ראש לשכת ההדרכה (לה"ד) במטה הכללי של ההגנה (1944), מפקד בית הספר לקצינים, ומנהל התעשייה הצבאית (19451946). בהמשך היה סגן רמטכ"ל ההגנה (19461947) וראש אגף אפסנאות (אג"א) החל מיולי 1947 ובמהלך מלחמת העצמאות. ב-10 במאי 1948 נחטף יחד עם מנחם ברבש ושני אנשי הגנה נוספים, על ידי אנשי לח"י[3]. החטיפה בוצעה על ידי אנשי הלח"י שבקשו לשחרר את ראשי הלח"י בחיפה שנעצרו שלושה ימים קודם לכן על ידי ההגנה שבקשה למנוע פעילות של הלח"י נגד הבריטים‏[4]. אבידר וחבריו הוחזקו במלונת שומרים בכרם ליד זכרון יעקב ואבידר קשר קשרים עם שומריו במטרה לתכנן בריחה‏[5]. לאחר מספר ימים הושג הסכם בתיווך לוי אשכול לשחרור הדדי של חטופי ההגנה והלח"י עם התחייבות של הלח"י שלא לפעול נגד הבריטים ואבידר שוחרר. לאחר השחרור התבטא אבידר על אנשי הלח"י שיש להם "שנאה זואולוגית לבריטים", אמירה שצוטטה רבות במהלך השנים‏[6].

עם קום המדינה, היה אבידר מראשוני אלופי צה"ל. באוקטובר 1949 מונה לאלוף פיקוד הצפון וביוני 1952 לאלוף פיקוד המרכז. בשנת 1953 יצא להשתלמות לקצינים בכירים באנגליה. לאחר תפקידו האחרון (19531955) כראש אגף מטה כללי (אג"ם) השתחרר מצה"ל.

אבידר כיהן כשגריר בברית המועצות (19551958), שימש מנכ"ל משרד העבודה (19581960) וכיהן כשגריר ישראל בארגנטינה (19611965); עם סיום תפקידו זכה לעיטור על שם המשחרר חוסה דה סן מרטין, העיטור הגבוה ביותר בארגנטינה‏[7]. מתפקידו האחרון התפטר עם כניסתו לפעילות במפא"י. התמנה ב-1966 למנהל רשות החברות הממשלתיות, בשנת 1968 מונה למבקר הסתדרות העובדים הכללית.

בשנות השבעים לחייו החל בלימודים אקדמאים, ובשנת תשל"ט (1979) סיים דוקטורט בסובייטולוגיה, עם עבודה שכותרתה "היחסים בין המפלגה לבין הצבא בברית המועצות: 1953 עד 1964", ואשר בהמשך התפרסמה כספר באנגלית בשם "The party and the army in the Soviet Union" (תחילה ב-1983 בהוצאת מאגנס, ואחר-כך ב-1985 בהוצאת Pennsylvania State University Press).

נפטר בשנת 1995, בגיל 89.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Los precursores de la Haganá: la autodefensa judia en Eretz Israel /‎ traducción del hebreo por Paúl Warszawski, Buenos Aires: Congreso Judio Latinoamericano, [1971]. (בספרדית)
  • La Haganá entre las dos guerras mundiales (1918-1939) / Traducción del hebreo por Perla Haydée B. de Felman, Buenos Aires: Congreso Judio Latinoamericano, [1973]‎. (בספרדית)
  • La Haganá, sendero hacia el Tzahal: desde la Segunda Guerra Mundial hasta la lucha por la independencia (1939-1948) /‎ Yosef Avidar; traducción del hebreo por Isidoro Niborski, Buenos Aires: Congreso Judio Latinoamericano, 1974‎. (בספרדית)
  • The party and the army in the Soviet Union /‎ by Yosef Avidar (translated into English by Dafna Allon), Jerusalem: Magnes Press, 1983. (באנגלית)

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוסף אבידר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במקור שמו הוא יוסף רוכל; "אבידר" משמעותו אבי דנה ורמה, שתי בנותיו. עם גיוסו לצה"ל החליף את שמו מרוכל לאבידר.
  2. ^ היישוב הכי דרומי, מעריב, 7 בספטמבר 1960
  3. ^ אורי דרומימחטופי הלח"י וממחסלי "התליין מריגה", באתר הארץ, 18 באוקטובר 2006
  4. ^ יהודה לפידות, חזרה לחטיפות, אתר דעת
  5. ^ יוסף איזר, בדרך לצה"ל, עמ' 303
  6. ^ יוסף הלר, ‏לח"י בין ימין לשמאל – הערות לבקורת, קתדרה 71, מארס 1994, עמ' 96
  7. ^ עיטור ארגנטיני הוענק לאלוף יוסף אבידר, דבר, 31 באוגוסט 1965


מפקדי פיקוד הצפון (פצ"ן)

משה כרמל · יוסף אבידר · משה דיין · אסף שמחוני (ממלא מקום) · משה צדוק · יצחק רבין · מאיר זורע · אברהם יפה · דוד אלעזר · מרדכי גור · יצחק חופי · מרדכי גור · רפאל איתן · אביגדור בן-גל · אמיר דרורי · אורי אור · יוסי פלד · יצחק מרדכי · עמירם לוין · גבי אשכנזי · בני גנץ · אודי אדם · גדי איזנקוט · יאיר גולן


מפקדי פיקוד המרכז (פקמ"ז) Logo pakmaz.png

·צבי איילון · יוסף אבידר · צבי איילון · צבי צור · מאיר עמית · יוסף גבע · עוזי נרקיס · רחבעם זאבי · יונה אפרת · משה לוי · אורי אור · אמנון ליפקין-שחק · אהוד ברק · עמרם מצנע · יצחק מרדכי · דני יתום · נחמיה תמרי · אילן בירן · עוזי דיין · משה יעלון · יצחק איתן · משה קפלינסקי · יאיר נוה · גדי שמני · אבי מזרחי · ניצן אלון



ראשי אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה (אט"ל) (בעבר אג"א, אלר"ם) ALRAM1.png

יוסף אבידר · מונטי גרין · אפרים בן ארצי · צבי איילון · מאיר אילן · משה גורן · מתי פלד · עמוס חורב · נחמיה קין · אריה לוי · יוחנן גור · חיים ארז · מנחם עינן · אילן בירן · שלום חגי · עמי סגיס · אהרן זאבי-פרקש · אודי אדם · אבי מזרחי · דן ביטון · יעקב ברק