יוסף אהרונוביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסף אהרונוביץ'
קברו של יוסף אהרונוביץ' בבית הקברות טרומפלדור, בין קבריהם של משה בילינסון ואליהו גולומב

יוסף אהרונוביץ' (19 ביולי 1877, ט' באב תרל"ז28 במרץ 1937, ט"ז בניסן תרצ"ז) היה עיתונאי, עסקן ומנהיג ציוני. בעלה של הסופרת דבורה בארון.

תולדות חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהרונוביץ' נולד בכפר קיריבקה שבקרבת העיירה ברשד (Бершадь) בדרום האימפריה הרוסית (כיום אוקראינה), נין ונכד למשפחת אדמו"רים. הוא היה אוטודידקט, שלמד בעצמו עד גיל הגיוס. בשנת 1905, לאחר סיום שירותו הצבאי פרצה מלחמת רוסיה-יפן. על מנת להימנע מגיוס לשירות מילואים הוא עבר לברודי שבגליציה, ושם עסק בחינוך נוער יהודי.

עלה לארץ ישראל בשנת 1906, בעקבות ה"קול קורא" שפרסם יוסף ויתקין. הוא החל לעבוד כפועל חקלאי פשוט ברחובות. יזם הקמת חנות קואופרטיבית של פועלי רחובות‏[1]. אהרונוביץ' האמין שתחילה יש לכבוש את עבודת האדמה ורק אז לרכוש קרקעות, בניגוד לדעתו של ויתקין.

בשנת 1907 השתתף אהרונוביץ' כציר בקונגרס הציוני השמיני, שנערך בהאג. בקונגרס זה הוחלט על הקמת "המשרד הארצישראלי" ביפו, ועל הקמת "חברת הכשרת היישוב". הוא נבחר כציר גם לקונגרס התשיעי ולקונגרס האחד-עשר.

כאשר נוסד העיתון "הפועל הצעיר", בשנת 1908, התמנה אהרונוביץ' לעורכו. הוא עמד בראשו עד תחילת שנת 1923. אהרונוביץ' היה מדובריה הראשיים של מפלגת הפועל הצעיר. הוא היה איש רב פעלים, הוגה דעות, ומראשי דובריה של "מפלגת פועלי ארץ ישראל" (מפא"י), שנוסדה בשנת 1930 מהאיחוד שבין שתי מפלגות הפועלים, "הפועל הצעיר" ו"אחדות העבודה". אהרונוביץ' יזם את הוצאת הספרים "לעם" על۔ידי "הפועל הצעיר", ביחד עם יוסף שפרינצק והמורה ישראל יהודה אדלר. יחד עם ר' בנימין ואז"ר הוא ערך את כתביו של יוסף ויתקין, והיה אחד מעורכי כתביו של אהרון דוד גורדון.

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה התעת'מן אהרונוביץ', על מנת להישאר בארץ, והיה המזכיר של "הוועד להקלת המשבר" בראשותו של מאיר דיזנגוף. בחורף 1915 נאסר ביחד עם שאר מנהיגי היישוב - ברוך הוז, מרדכי בן הלל הכהן, בצלאל יפה ואחרים. הם הובאו לירושלים, אל המושל, ושוחררו בהשפעת ארתור רופין והנרי מורגנטאו, שגריר ארצות הברית בטורקיה. גם קבלת האזרחות העות'מאנית לא עזרה לו, והוא גורש יחד עם אשתו דבורה בארון ובתם ציפורה למצרים. במצרים עסק בחינוך ולימד את הגולים.

יוסף אהרונוביץ' שימש כנשיא אגודת הסופרים וחבר במועצת עיריית תל אביב. ב-6 בדצמבר 1922 הודיעו אהרנוביץ על פרישתו מעריכת "הפועל הצעיר" ואשתו דבורה על פרישתה מכתיבה וכחודש מאוחר יותר עבר לנהל את "בנק הפועלים"‏[2], שבו עבד עד למותו. נפטר בשנת 1937, ונקבר בבית הקברות טרומפלדור שבתל אביב.

תנועת העבודה הנציחה את שמו במושב בית יוסף שבעמק הירדן. את קובץ מאמריו והגותו ערכה אשתו דבורה בארון, ביחד עם אליעזר שוחט, שהיה ידידו הקרוב. נקראים על שמו רחובות בתל אביב, ברחובות, בחולון בפתח תקווה ובקריית חיים

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כתבי יוסף אהרונוביץ (2 כרכים), תל אביב: עם עובד, 1941.
  • העם והארץ: מבחר כתבים, תל אביב: תרבות וחנוך, 1970.
  • מבחר כתבים (מבוא מאת אליעזר שביד), ירושלים: הספרייה הציונית, 1983.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד זכאי, "תולדותיו", בתוך: כתבי יוסף אהרנוביץ, כרך א'.
  • יעקב מרקל, הפנתאון של תל אביב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אגודה צרכנית, באתר מפלגת העבודה הישראלית
  2. ^ זאב צחור (עורך, העלייה השנייה: אישים , יד יצחק בן צבי תשנ"ח