יוסף בוסל
 | |
| לידה |
3 ביולי 1891 לאחוביץ, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| נהרג |
30 ביולי 1919 (בגיל 28) הכנרת, המנדט הבריטי |
| מקום מגורים | דגניה |
| בת זוג | חיותה בוסל |
  | |
.jpg)
יוסף בּוּסֶל (3 ביולי 1891, כ"ז בסיוון תרנ"א – 30 ביולי 1919, ג' באב תרע"ט) היה מנהיג פועלים וממייסדי קבוצת דגניה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוסף בוסל נולד בשנת 1891 בעיירה לאחוביץ[1] שבקרבת העיר בָּרָנוֹבִיץ' באזור רוסיה הלבנה שבתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום במחוז ברסט בבלארוס). בילדותו התייתם מאביו. למד בישיבה, שבה היה תלמיד מצטיין, והתכונן לקראת הסמכה לרבנות. נתפס לרעיון הציוני, ללימוד השפה העברית ולפעילות בתנועת הנוער הציוני "התחייה". בוסל שאף להיות חקלאי בארץ ישראל, ולצורך הכשרה חקלאית יצא לעבוד אצל איכר יהודי בפלך חרסון.
בשנת 1908 עזבו בוסל וחברתו חיותה גבזה את עיירתם ונסעו דרך אודסה לארץ ישראל באנייה של צליינים נוצרים רוסים ליפו. הם היו מראשוני היהודים בעיירה שעלו לישראל. בארץ ישראל עבד בחקלאות בפתח תקווה וברחובות. בסוף שנת 1908 עבר לגליל כדי לעבוד בחוות כנרת עם קבוצה של חברים מהעיר רומני שבאוקראינה ("הקומונה הרומנאית"). יוסף הצטרף לחבריו בחוות כנרת שפעלה בהנהלת האגרונום משה ברמן. בשנת 1910 הסתכסכה הקבוצה עם ברמן, עברה לחדרה לצורך הכשרה חקלאית וייסדה את הקומונה החדרתית. יוסף בוסל בלט במנהיגותו ובהשפעתו על החברים. בסתיו באותה השנה, נקראה הקבוצה על ידי ארתור רופין להתיישב באדמת אום ג'וני.
בשנת 1910 עלו חברי הקבוצה, שמנתה עשרה חברים ושתי חברות, בראשותו של יוסף בוסל, על אדמות אום ג'וני, וקראו למקום דגניה. יוסף היה זה שהודיע למשרד הארצישראלי על שם היישוב דגניה, שנקרא כך על שם חמשת הדגנים שבעמק. יוסף היה גזבר, מנהל חשבונות, בא כח הקבוצה והמנהיג הרוחני שלה. בתום השנה הראשונה בדגניה, התעורר ויכוח בין אנשי החבורה בנושא המשך דרכם. היו חברים שחשבו שמשימתם כקבוצת כיבוש בדגניה הושלמה ועליהם לצאת למשימות כיבוש נוספות של אדמות לאום, בעבודה ובשמירה, בארץ ישראל, זאת לפי התפיסה המסורתית של מחנה פועלים שאין יעודם של הפועלים התיישבות של קבע.
ליוסף בוסל הייתה גישה שונה והוא חשב לאחד את הפועלים עם הקרקע על ידי התיישבות קבע והפסקת הנדידה ממקום למקום. עם הקמתה של דגניה נוצרה דרך חדשה של התיישבות היא הקבוצה, מתכונת המבוססת על עקרונות של עבודה עצמית, של ניהול עצמי, של עבודת אדמה, של שותפות ושל קרבה הדוקה בין החברים. הקמת דגניה נתנה משמעות והתוותה דרך חדשה לתנועת הפועלים בארץ ישראל.
בימי מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 עסק יוסף בטיפול בפליטי המלחמה שהגיעו לגליל ולצמח לאחר גירוש היהודים מתל אביב ומיפו הוא הקים בתי יתומים בסג'רה ובמנחמיה. יוסף לחם לשוויון החברות בעבודה בקבוצה ולחלוקת נטל עבודות הבית גם בין החברים. היה בין הראשונים שדגלו ברעיון החינוך המשותף בקיבוץ. יוסף בוסל התחתן עם חברתו חיותה בשנת 1915. בשנת 1919 נולדה בתם הדסה. בקיץ שנת 1919, מספר חודשים לאחר הולדת בתו, כשחזר בשיט מטבריה לדגניה, התהפכה הסירה שבה שט, ובוסל טבע למוות בכנרת. יוסף חיים ברנר הספיד אותו במילים: "איש, אשר היה סמל החיוב, סמל הבניה, יסוד שביסוד".
על שמו בית בוסל בצפת, שתוכנן בשנות ה-60 על ידי האדריכל יעקב רכטר וששימש כבית הבראה (כיום המבנה משמש את המכללה האקדמית צפת ) ורחובות בקריית חיים, בנתניה ובחולון.
נכדו הוא יוסי ורדי שהיה ראש מועצה אזורית עמק הירדן. נינו הוא מואב ורדי, עורך חדשות החוץ של כאן 11.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שמעון קושניר, אנשי נבו, הוצאת עם עובד, 2004
- קדיש לוז, הראשונים להגות הקבוצה: יוסף בוסל, יוסף טרומפלדור, צבי שץ, נדפס בכתב העת "ניב הקבוצה", תש"ל-1970
- שלום וורם (עורך), ספר בוסל, הוצאת תרבות וחינוך, תשכ"א, 1960
- 'בוסל, יוסף', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 533–534. (הספר בקטלוג ULI)
- חיותה בוסל, מחייו ומותו של יוסף בוסל (מתוך ספר העלייה השנייה, בעריכת ברכה חבס ואליעזר שוחט, הוצאת עם עובד, 1947, עמודים 752–757)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוסף בוסל, באתר דגניה א'
- רפאל פרנקל, יוסף בוסל, הקומונה החדרתית והיווצרות הקבוצה, הציונות ד', תשל"ו (1975)
- מפקד דורות: שושלת בוסל: משפחת בוסל, דגניה א', באתר הזמן הירוק
יוסף בוסל, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח- חיים חדשים וגאולה, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- דברי הספד של יוסף חיים ברנר על יוסף בוסל
