יוסף בראמי

יוסף בראמי (1888 - 26 בספטמבר 1924) היה משכיל עברי, מחנך, עיתונאי ופעיל ציוני יהודי-תוניסאי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף בראמי נולד בשנת 1888 בחארת אל-יהוד (השכונה היהודית) בתוניס. בנעוריו למד במקביל בבית ספר של כל ישראל חברים ובישיבת "חברת התלמוד" של הרב שלמה דאנה. מגיל צעיר החל לשאוב השראה מתנועת ההשכלה העברית, ושאף להנחיל לקהילתו חינוך מודרני בעל צביון עברי (בניגוד לחינוך הצרפתי המודרני שהנחילה חברת כל ישראל חברים והחינוך הדתי בלבד שהנחילו חדרי הלימוד המסורתיים). בראמי עבד לפרנסתו כמורה לעברית בבית ספר בתוניס ובמסגרת זאת נאבק כדי להגדיל את מכסת לימודי העברית בבתי הספר של כל ישראל חברים ובמוסדות חינוך נוספים של הקהילה היהודית בתוניסיה, וכן העביר חוגי עברית במספר מועדנים ציוניים.

במקביל לעבודתו כמורה, התמנה ל"סופר מיוחד" בתוניסיה של העיתון העברי "הצפירה", וכתב בקביעות מאמרים לעיתון על חיי הקהילה היהודית בתוניסיה והמאמצים להפצת ההשכלה העברית והציונות בקרב בני הקהילה. הוא כתב מאמרים גם לעיתונים עבריים אחרים, בהם "המבשר" שיצא לאור באיסטנבול, וכן לעיתונים בצרפתית וערבית יהודית בתוניסיה.

בשנת 1910, ביחד עם ד"ר אלפרד ואלנסי ור' יעקב בוקארה, ייסד את "אגודת ציון", האגודה הציונית הראשונה בתוניסיה. בשנת 1913 היה מהמייסדים של העיתון "קול ציון", עיתון ציוני בערבית יהודית, והתמנה לעורך הראשי של העיתון. הצורך בהקמת עיתון ציוני הוסבר על ידו במאמר להצפירה:

אם אמנם העיתונות היהודית - ולפעמים העיתונות הצרפתית - הקדישה מאמרים על אודות התנועה הציונית, אין זה, כמובן, מספיק לקהל קוראי העיתונות הערבית-עברית - ורבים המה - לתת להם מושג נאמן מהתנועה הציונית וערכה עפ"י שיטה ברורה ומסוימה. הנחיצות לברוא עיתון בערבית-עברית שימלא את הצורך המורגש, ושיהיה מוקדש רק לזה, נראה איפוא כדבר ברור. ^[1]

העיתון יצא לאור במשך שנתיים, עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה, וחזר לצאת לאור בשנת 1920. בנוסף "אגודת ציון" הוציאה לאור עיתון בצרפתית.

בשנת 1920 היה מהמייסדים של "ההסתדרות הציונית של תוניסיה", ארגון גג שהוקם כדי לאחד את הפעילות של כל הארגונים הציונים שפעלו עד אותה עת. באותה שנה נסע בראמי ביחד עם ד"ר אלפרד ואלנסי לייצג את ציוני תוניסיה בוועידה הציונית בלונדון. באחד מנאומיו בכינוס עסק במצב החינוך העברי בתוניסיה וביקר באופן נוקב את חברת כל ישראל חברים על המחסור בלימודים יהודיים בבתי הספר שבניהולה. בשנת 1921 הוא נבחר לכהן כחבר בוועד המנהל של הקהילה היהודית בתוניס. כמו כן מאותה שנה החל לשמש כמזכירו של הרב משה סיטרוק (1846-1928), הרב הראשי של הקהילה. הפעילות הציונית בתוניסיה, שבראמי שימש כאחד ממנהיגיה, נחלה הצלחות רבות בתקופה זאת. עזרה לכך העובדה שהפדרציה הציונית הצליחה לקבל הכרה רשמית מהממשל הצרפתי וזכתה ליחס אוהד יחסית מהרשויות. על קריאת המגבית הראשונה של שלוחת קרן היסוד בתוניסיה, שבראמי היה אחד מראשיה, חתמו כל מנהיגי הקהילה, כולל הרב הראשי ויושב ראש הוועד המנהל. בראמי נסע ביחד עם שליח קרן היסוד מארץ ישראל לקהילות יהודיות בפנים תוניסיה עבור גיוס תרומות, ותרגם את נאומיו לערבית יהודית. הוא עצמו נודע כנואם מוכשר בעברית וערבית יהודית.

בראמי נפטר באופן מפתיע בשנת 1924, בגיל 36 בלבד. מותו נחשב לאבדה קשה עבור המפעל להפצת ההשכלה העברית והרעיון הציוני בתוניסיה. בהספד שכתב עליו אברהם אלמליח בדואר היום וכותרתו "היחיד!" נכתב כי: ”בין כל מחיי-שפתנו שעבדו לפריחת עמנו ובנין ארצנו - יזכר ויכתב שמו של ר' יוסף בראמי שנקטף בדמי ימיו.”^[2]