יוסף גלזמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יוסף גלזמן (1 בינואר 1908- 9 באוקטובר 1943), מנהיג פרטיזנים ואיש בית"ר. מראשי המחתרת של גטו וילנה בתקופת השואה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד באליוס, עיירה בדרום ליטא. בביתו קיבל חינוך דתי לאומי. בילדותו הצטרף לתנועת בית"ר, ובשנת 1938, התמנה בכינוס העולמי של בית"ר לנציב בית"ר (קצין שלטון) בליטא.

תחת שלטון הסובייטים, נאסרה פעילות ציונית, וגלזמן ירד למחתרת, נע תמידית בין וילנה לקובנה. באותה התקופה עסק בניסיונות להקים תאי אצ"ל ובהעלאת חניכיו ארצה במסגרת ההעפלה.

בתקופת הכיבוש הגרמני[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר כבשו הגרמנים את ליטא, פעל גלזמן מחוצה לה. הוא עמד בקשר הדוק עם בית"ר באמצעות חברתו, פולה דייכס, עד שפולניות הלשינו עליה, והיא הוצאה להורג לאחר זמן קצר.

בסתיו 1941 חזר גלזמן לגטו וילנה, ולפעילות בית"רית שם. בינואר 1942 התכנסו בחדרו נציגי התנועות הפוליטיות (ביניהם אבא קובנר מהשומר הצעיר וניסן רזניק מ"הנוער הציוני"). הם החליטו על הקמת ארגון מחתרת: "פ.פ.או" ("ארגון פרטיזנים מאוחד") (FPO).

יו"ר היודנראט, יעקב גנס, הציע לו את משרת ראש משטרת הגטו. הוא קיבל אותה, וניצל את המעמד החגיגי לנאום בפני שוטרי הגיטו נגד הגרמנים ונגד רדיפת הכבוד של שומרי הסדר בגיטו.

פעילותו למען המחתרת לא נראתה לגנס והוא סילקו מהמשטרה. גלזמן המשיך בפעילותו למען המחתרת. הוא ארגן קורס למדריכים צבאיים, הקים מחלקת מודיעין ורכש נשק, שאיתו הכשיר את חברי הארגון. בעקבות פעילויות אלה הוא נאסר על ידי היודנראט ונשלח למחנה עבודה. בעזרת חברי המחתרת הוא נחלץ מהמחנה ושב בסתר לגטו.

אב"א אחימאיר כתב עליו:

Cquote2.svg

גלזמן היה היוזם למלחמה בעמלקים בגטו וילנה, ולכן נקראו בגטו זו מתנגדי ההבלגה בשם "גלזמנים"

Cquote3.svg
– אחימאיר, איפה ואיפה אפילו במשפט זה

ביולי 1943 יצא גלזמן עם 21 מאנשיו ליערות נארוץ' על מנת לעסוק בפעילות פרטיזנית. לאחר שנחלץ מהתקפה של מארב גרמני שחיסלה תשעה מאנשיו, הגיע ליערות נארוץ' ושם נמנה עם מקימי גדוד פרטיזני בשם "נקמה". באוקטובר אותה שנה יצא שוב עם 35 פרטיזנים מנארוץ' לעבר יערות רודניקי, כדי להצטרף שם לחטיבה הפרטיזנית הליטאית, אולם בדרך הם הותקפו על ידי הגרמנים וגלזמן ואנשיו נהרגו.