איסי בן יהודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף יוסף הבבלי)
איסי בן יהודה
לידה המאה ה־2
בבל, האימפריה הפרתית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה המאה ה־3 עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – המאה ה־3 עריכת הנתון בוויקינתונים
רבותיו רבי אלעזר בן שמוע עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

איסי בן יהודה היה תנא שחי בדור החמישי לתנאים (סוף המאה השנייה ותחילת המאה השלישית). הגיע מהוצל שבבבל לארץ ישראל, ולכן נקרא גם "יוסף הבבלי", "איסי איש הוצל" או "איסי בר נתן". היה תלמידו של רבי אלעזר בן שמוע.

מדבריו ידועה דעתו כי החיוב "מפני שיבה תקום", שלדעת חכמים נאמר רק על תלמיד חכם, נאמר לדעתו על כל זקן, ואפילו "זקן אשמאי".

זהותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסכת פסחים מובא: הוא יוסף איש הוצל, הוא יוסף הבבלי, הוא איסי בן גור אריה, הוא איסי בן יהודה, הוא איסי בן גמליאל, הוא איסי בן מהללאל. ומה שמו? איסי בן עקביה שמו.

מסופר אודותיו:

אמר רבי, כשהלכתי למצות מדותי אצל רבי אלעזר בן שמוע, ואמרי לה למצות מדותיו של ר' אלעזר בן שמוע, מצאתי יוסף הבבלי יושב לפניו, והיה חביב לו ביותר עד לאחת. אמר לו: רבי, "השוחט את הזבח להניח מדמו למחר מהו?" אמר לו: "כשר". ערבית אמר לו "כשר". שחרית אמר לו "כשר". צהרים אמר לו "כשר". מנחה אמר לו "כשר אלא שרבי אליעזר פוסל". צהבו פניו של יוסף הבבלי. אמר לו: "יוסף כמדומה אני שלא כיווננו שמועתינו עד עתה?" אמר לו רבי "הן, אלא שרבי יהודה פסול שנה לי, וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי, עכשיו ששנית לי פסול החזרת לי אבידתי". זלגו עיניו דמעות של רבי אלעזר בן שמוע אמר: "אשריכם תלמידי חכמים שדברי תורה חביבין עליכם ביותר". קרא עליו המקרא הזה[1] מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי[2].

רב אסי, תלמידו של רב, ייחס את עצמו לממשיכו של איסי בן יהודה. על כך מסופר בתלמוד[3], כי שילא בר אבינא מגדולי תלמידיו של רב, נהג לפסוק כמותו בפסק מסוים בהלכות נדה. לפני פטירתו של רב, שהה רב אסי ליד מיטתו, ורב אמר לו כי הוא חוזר בו מפסקו זה, אלא ששילא בר אבינא תלמידו עדיין נוהג כמותו, ולכן - הורה לרב לרב אסי - "גרייה", כלומר: שכנע אותו בטעמים וראיות כי פסק זה אינו נכון. רב אסי לא שמע בבירור את קולו של רב, וחשב כי הוא אומר מילה דומה בארמית שמשמעותה שונה - "גדייה", כלומר: אם לא יסכים לדבריך, כרות אותו על ידי שמתא. לאחר פטירתו של רב בא רב אסי לשילא ואמר לו כי רב חזר בו מפסקו. נענה שילא: אם היה רב חוזר בו מפסקו, הוא היה אומר לי זאת, שהרי ידע שנוהג אני על פי פסקיו. כאשר ראה רב אסי ששילא מסרב להשמע לדבריו, הוא הטיל עליו שמתא, כהוראתו של רב (כפי שחשב בטעות). בא אליו שילא ואמר לו: האם אינך דואג ממאמר חז"ל "והוי זהיר בגחלתן שלא תכווה"?![4] נענה רב אסי: כוחי גדול כשל התנא איסי בן יהודה, שנקרא גם איסי בן גור אריה, איסי בן גמליאל, ואיסי בן מהללאל[5] (השם איסי דומה לשם אסי[6]), "אסיתא דנחשא דלא שלט ביה רקבא" - כרפואה שנוצרת על ידי ארס של נחש, שלא שולט בו רקבון. נענה שילא בר אבינא: אני הוא שילא בר אבינא, פטיש החזק השובר את ארס הנחש. כאשר אמר זאת שילא, חלה רב אסי בחולי חמור, ולא יכול היה להרפא ממנו. כאשר נרפא מחולי אחד נפל לחולי אחר וחוזר חלילה, עד שנפטר. מיד לאחר שנפטר עוד לפני שנקבר רב אסי, אמר רב שילא לאשתו: הכיני לי תכריכים, נאלץ אני להפטר מכיוון שחושש אני מרב אסי שלא ילשין עלי אצל רב בשמים. אשתו הכינה לו תכריכים והוא נפטר. החכמים קיימו את שני ההלויות של שני החכמים שנפטרו באותו יום יחד, והחכמים ראו כי ההדסים של הדס, שאותם נהוג היה להניח על מיטתם של הנפטרים, פורחים ממיטה למיטה, והסיקו שהחכמים עשו שלום בשמים.

מאמרותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אמר רבה בר בר חנה אמר רבי שמואל בר מרתא אמר רב משום רבי יוסי איש הוצל: ”מניין שאין שואלין בכלדיים שנאמר[7] תמים תהיה עם ה' אלהיך. ומניין היודע בחבירו שהוא גדול ממנו אפילו בדבר אחד שחייב לנהוג בו כבוד שנאמר[8] כָּל קֳבֵל דִּי רוּחַ יַתִּירָא בֵּהּ [וּמַלְכָּא עֲשִׁית לַהֲקָמוּתֵהּ עַל כָּל מַלְכוּתָא] והיושבת על דם טהור אסורה לשמש עד כמה אמר רב עונה”[9].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לתולדות התנא איסי בן יהודה, סיני לד' עמודים רלא - רמ. שכה - שלד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]